פרשת השבוע

פרשת השבוע-וירא

באלני ממרא...(י"ח,א')

וזה(בראשית יח, א) וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום.

וזה בחינת
ממרא - בחינת השני אילנות, שהם אילנא דחיי
ואילנא דמותא, וזה 'ואם המר ימירנו ימירנו'. ששם אחיזת ההיכלי התמורות שרוצים להחליף ולהמיר
אותם, לרחק את האדם חס ושלום מאילנא דחיי אל ההפך, חס ושלום,
ועל ידם דייקא נגלה אליו ה', על ידי שזכה לברר אותם, לברר הטוב מהרע
ולהעלות הקדֻשה משם, עד שזכה להתגלות אלֹקות בחינת וירא אליו ה'.
וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מב, ח): הוא שנתן לו עצה על
המילה, זה בחינת (שמות יד): ופרעֹה הקריב — שהקריב את ישראל
לאביהם שבשמים (מדרש רבה בשלח - פרשה כא), כי מי שחס על חייו
האמתיים הנצחיים כל מה שרואה שהסטרא אחרא שהם בחינת היכלי
התמורות, מתגברים ומשתטחים ומתפשטים יותר ויותר, כמו כן
הוא מתגבר ומתאמץ ומזדרז יותר להתקרב לה' יתברך
מחמת שרואה שרוצים, חס ושלום, לדחותו לגמרי, חס
ושלום. וזה בחינת התרחקות תכלית התקרבות, ירידה
תכלית העליה. וזה בחינת: הוא שנתן לו עצה על
המילה, דהיינו למול ערלת לבבו, כי דייקא על
ידי בחינת ממרא, בחינת היכלי התמורות,
שהתגברו והשתטחו עליו כל כך, על ידי זה
דייקא נתייעץ למול את לבבו, בבחינת:
ופרעֹה הקריב:

וזה: "והוא ישב פתח האהל כחם היום"
'ישיבה' — לשון עכבה זמן רב, כמו: ותשבו בקדש
ימים רבים, היינו שזכה לזה שיתגלה אליו ה' על ידי
שישב ונתעכב ימים רבים אצל 'פתח האֹהל', שהוא פתח
הקדֻשה, אבל כשרוצין לכנֹס לשם, מתגברין ומתפשטין
כנגדו הסטרא אחרא שהם היכלי התמורות מאד, וכל מה
שהוא סמוך יותר אל הפתח, מתגברין ומתפשטין כנגדו מאד
מאד, עד שיש הרבה שכבר היו אצל הפתח, וחזרו רחמנא לצלן, מחמת
שלא ידעו שכבר הם אצל הפתח, או שמשתטחין כנגדו מאד מאד עד
שקשה לו לשברם, כמבֹאר מזה בדבריו הקדושים (בלקוטי תנינא בסימן
מח.) זה בחינת …"כחם היום , אבל הוא ישב ונתעכב פתח האֹהל
התגברות חמימות היצר הרע, שעל זה נאמר (שיר השירים א', ז'): איכה
תרעה איכה תרביץ בצהרים — שאז זמן רע למרעה הצאן, כמו שפירש
רש"י שם, כי צהרים בחינת חֹם היום, זה בחינת חמימות היצר, שאז זמן
רע לצֹאן קדשים שהצדיק רועה אותם הרוצים לגשת אל הקודש, ורבים
נתרחקו על ידי זה, רחמנא לצלן, כמו שכתוב (שם ב, יז): עד שיפוח היום
וכו' כמו שפירש רש"י שם, עיין שם, שהיו ישראל מקֹרבין לה' יתברך
בגדֻלה וכבוד עד שיפוח היום — שהתגבר חמימות היום וכו', ועל ידי זה
נחרב הבית.
אבל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו וחושב על תכליתו הנצחי
באמת, אינו שב לאחור בשום אֹפן בעולם יהיה איך שיהיה, רק הוא יושב
וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים רבים כמה שיהיה, ואף על פי שאין
מניחין אותו לכנֹס לתוך הפתח וחֹם היום לוהט אותו מאד, אף על פי כן
אינו מניח את מקומו, ויושב ומתעכב אצל הפתח האֹהל של הצדיקים
והכשרים עד ירֻחם מן השמים, בבחינת: והוא יֹשב פתח האֹהל כחֹם
היום...
וירא וירץ לקראתם' — זה בחינת זריזות ושמחה, כי
זריזות הוא בחינת שמחה, כמובן בהתורה "אריכת אפיים" (בסימן קנ"ה
בלקוטי א'), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: מצוה לרוץ לבית הכנסת ולדבר
מצוה, כמו שכתוב: שמחתי באֹמרים לי בית ה' נלך. כי מי שמסתכל על
תכליתו באמת, בוודאי כשמגיע לילך לבית הכנסת או לדבר מצוה, הוא רץ
בשמחה גדולה ובזריזות גדול, כי רק זה הוא חיותו ותקוותו לנצח, וחוץ
מזה הכל הבל הבלים, כי לא ישאר כלום משום דבר, לא מעשירות ולא
מצער העניות והדלות, ולא משום דבר תאוה וכבוד וקנאה ושנאה וקפידא,
כמו שכתוב: כי לא במותו יקח הכל וכו' וכו'. וכתיב: גם אהבתם גם
קנאתם גם שנאתם כבר אבדה. ולא ישאר רק מה שיחטֹף בכל פעם איזה
טוב לילך לבית הכנסת ולבית המדרש, ולעשות איזה מצוה. ועל כן בוודאי
מחֻיב כל אחד לרוץ בזריזות ושמחה גדולה לדבר מצוה, וכל מה שיודע
שרחוק יותר מה' יתברך, הוא מחֻיב לשמֹח יותר ויותר בעשיית המצוה,
מחמת שהוא גם הוא שרחוק כל כך זוכה גם כן לעשות מצוה.

לעשות צדקה ומשפט ...(יח, יט)
השם יתברך מנהיג העולם בצדקה ומשפט. כי בבחינת משפט לבד אי אפשר לעולם להתקיים, כי אם פוגם האדם כחוט השערה נגד רצונו יתברך, היה ראוי על פי משפט שיבוא עליו מה שיבוא, רחמנא לצלן; רק צריכין לבטֹח מאֹד ברחמי צדקתו יתברך, שיעשה עמנו צדקה וחסד ומתנת חנם, ולא כחטאינו יעשה לנו. אך אם כן היה אפשר לומר, שאין צריכין לעשות כלום, חס ושלום, מאחר שמקבלין רק על ידי צדקה ומתנת חנם, על כן צריכין לבטל דעתו נגד הצדיקי אמת, ולהאמין בדרכי השם שאוהב משפט, ובמשפט בעצמו עושה צדקה, אף על פי שאי אפשר להבין זֹאת, כמו שייסד הפייטן: "במקום משפט אין צדקה וכו', ואתה במשפט תעשה צדקה". על כן צריכין להתחזק מאֹד בתורת השם ולקים משפטי התורה בכל השלמות, ולשמֹר עצמו אפילו מפגם כל שהוא, חס ושלום. רק אפילו אם חס ושלום פגמיו מרֻבים מאֹד רחמנא לצלן, צריכין להתחזק בדעתו מאֹד ולבטֹח בצדקות השם וחסדיו המרֻבים עד אין סוף, שעל ידי זה יוכל גם הוא להתקרב ולשוב אליו באמת. נמצא שעיקר דרך השם וקיום התורה הקדושה הוא על ידי צדקה ומשפט, שזה בחינת: "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (לקוטי הלכות - הלכות מתנה ה' - אות כ"ט לפי אוצר היראה - יראה ועבודה – אות קל"ו).


גם אנֹכי ידעתי ...(כ', ו')
עיקר האמת לאמתו אי אפשר לזכות כי אם כשהוא נקי וזך לגמרי מכל התאוות, והעיקר מתאוה הכללית שהיא תאוות משגל.
וזה שאמר השם יתברך לאבימלך: "גם אנֹכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת", ואמרו רבותינו ז"ל: אבל נקיון כפיים אין כאן, כי אם היית נקי כפים, דהיינו שלא היית בעל תאוה כזה בודאי לא היית בא למכשול כזה, ולבסוף אתה טוען "הגוי גם צדיק תהרֹג?" ואתה אומר "בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת" כאלו אתה איש צדיק ואמת, רק אברהם רמה אותך עד אשר כמעט באת למכשול גדול על ידו. ובאמת אברהם אבינו אינו חייב בזה כלל כי עשה כהֹגן כי שרי להו לצדיקיא לסגויי ברמאותא עם רמאי [מותר להם לצדיקים להתנהג ברמאות עם הרמאים], בפרט שבזה לא היה שום רמאות, כי ירא לומר אשתו הוא שלא יהרגוהו מאחר שראה שהם בעלי תאוות כאלו, שתכף שאלו אותו על עסקי אשתו.
וזה שאמר השם יתברך לאבימלך: "גם אנֹכי ידעתי כי בתם לבבך וגו'", כי לא התכוונת לאסור אשת איש, אבל נקיון כפיים אין כאן, ומאחר שאתה בעל תאוה כל כך, על כן כמעט שנטית מדרך האמת לגמרי והיית בא לעבֹר על אסור אשת איש; רק "ואחשך גם אנֹכי אותך מחטולי", כי השם יתברך מרחם על האדם שחפץ באמת רק שטועה את עצמו, ועל כן מרמז לו השם יתברך בדרכיו הנעלמים שישוב מטעותו, אבל על כל פנים אתה צריך לשום אל לבך שאינך נקי כפים ובשביל זה באת לטעות כזה על ידי האמת שלך (לקוטי הלכות - הלכות ריבית ה' - אות ל"ד לפי אוצר היראה - אמת ואמונה – אות ל"א).


והאלקים נסה את אברהם...(כב,א')
כי עיקר התגלות האמת הוא לגלות ידיעת אמתתו בעולם, כי
הוא יתברך עצם האמת, כמו שכתוב: "ואמת ה' לעולם", וכתיב: "וה'
אלֹקים אמת וכו'". וכל אחד כפי רחוקו מהאמת כמו כן הוא רחוק מה'
יתברך, וכן להפך כל מה שקרוב יותר אל האמת, כמו כן הוא קרוב יותר
אל ה' יתברך, אבל אמתת האמת אי אפשר להשיג כי אם על ידי הבחירה
בנסיונות רבים ועצומים, כמו שמצינו בכל הצדיקים הגדולים שלא זכו
להשיג האמת כי אם על ידי נסיונות רבים. והראשון היה אברהם אבינו
שהיה לו נסיונות עצומים מאד נגד כל העולם, שהיו מלאים שקר ואמרו
שאצלם האמת, עד שאמרו על אברהם שהוא מין וכופר והשליכוהו לכבשן
האש ורדפו אותו מאד. והוא עמד בכל הנסיונות ועל ידי זה גילה האמת
בעולם, והודיע שיש אלֹקים אמת שליט ומושל ומשגיח וכו'. וכן כל
הצדיקים שאחריו. ועיקר התגלות האמת בשלמות יהיה על ידי משיח
צדקנו שיבוא בסוף באחרית הימים האלה שכבר נתרבה העולם מאד,
ועיקר הרבוי הוא בהדעות שיש שנוי דעות הרבה, שזה עיקר הרבוי בחינת
רבתי — בדעות. ומשיח בעֹצם צדקתו יזכה להשיג האמת לאמתו ולגלות
האמת בעולם. ואז תהיה גאֻלה שלמה ואז יהיה נשלם כוונת הבריאה
בתכלית השלמות, כי זה עיקר כוונת הבריאה שתצא הבריאה מכח אל
הפועל שאז התחיל הרבוי שממנו אחיזת השקר ויתרבה העולם ברבוי אחר
רבוי מאד, עד שיתרבה העולם מאד, שעל ידי זה מתגבר השקר ביותר. ועל
כן באמת הוה מה דהוה כל החֻרבנות והקלקולים וכו', רק הצדיקים שבכל
דור שזוכין לאמת מקיימין העולם בכל דור ודור, עד שבסוף כשיתרבו
הדעות מאד מאד, כי זה עיקר הרבוי,
ויתגבר השקר מאד, אז דייקא יזכה הגואל צדק לברר האמת על ידי עֹצם
יגיעתו, ואז דייקא יתגדל ויתקדש שמו יתברך על ידי שיתגלה האמת
לאמתו מתוך הרבוי דייקא (לקוטי הלכות - הלכות ריבית ה' - י"ח):


ויעקֹד את יצחק בנו ...(כב, ט')
עיקר זכות עקדת יצחק הוא בחינת רצון וכסופין דקדֻשה, שזה היה עיקר מעלת הנסיון של אברהם ויצחק מה שנתרצו לישחט ולמות על קדוש השם. ועל ידי שנתרצו לזה ברצון שלם באמת נחשב כאלו נשחט ונקרב על גבי המזבח, אף על פי שבאמת לא שלח ידו אליו ולא עשה לו מאומה. נמצא שעיקר זכות העקדה הוא רק רצון וכסופין דקדֻשה. ומחמת שיצחק זכה אז לכסופין קדושים כאלה באמת במסירת נפש כזה, משם נמשך קדֻשת נפשות ישראל שיצאו ממנו, שיש בכל אחד ואחד מישראל נפש קדושה שמרֻצה למסֹר נפשו על קדוש השם תמיד. נמצא שכל אחד מישראל נפשו ורצונו חזק תמיד להשם יתברך, כי כל אחד מישראל מוכן תמיד ברצון שלם למות על קדוש השם. כי בפנימיות נפשו רצונו חזק מאֹד מאֹד להשם יתברך. וזה מחמת שכלנו בני יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח ברצון שלם בשביל לעשות רצונו יתברך (לקוטי הלכות - הלכות אומנין ד' - אות י לפי אוצר היראה - רצון וכסופין – אות מ')..