פרשת השבוע

 שנמצא שיש אלוקים השומע תפילתו. ועל כן נאמר: "ויגש אליו יהודה" – שהתקרבו שתי מלכויות (יהודה ויוסף – משניהם יצאו משיחים) – ועל ידי התקרבות זו מבקשת השכינה מהקב"ה רחמים על אותם הרחוקים, המאמינים במזלות אמצעים וסיבות, המפרידות אותם מהבורא, ומבקשת השכינה מהבורא – מכיון שלא ידוע לבני האדם אלא רק מהגלוי, ומכיון שזו התגלות הבורא - לכן טעו הם, כל אחד לפי טעותו. אולם ברגע שהבורא מבטל רצונו בשביל הצדיק שנושא תפילה עבורם, אזי מתקיים מה שאמרו חז"ל: הקב"ה גוזר וצדיק מבטל, שעושה את רצון הצדיק ועל ידי זה נגלית המצאות האלוקים.
"ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני".(ליקוטי הלכות - הלכות הודאה ו')
עיקר התיקון הוא על ידי שיתקבצו יהודה ויוסף.
בחינת משיח בן דוד שבא מיהודה ומשיח בן יוסף.
כי דוד בחינת תהלים שנאמר בעשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה.כי הוא נעים זמירות ישראל.כי התלהבות השמחה שבלב זה בחינת יוסף.בחינת בית יוסף להבה עיקר התגלותו הוא על ידי דיבור תודה והודאה שזה בחינת דוד שריוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות.כי הדיבור יש לו כוח גדול.ועל ידי זה עיקר התגלות השמחה בחינת שמחה לאיש במענה פיו וכתיב דאגה בלב איש ישיחנה ודבר טוב ישמחנה.וזה בחינת ושפתי רננות יהלל פי דייקא שכל זה בחינת דוד שיצא מיהודה שנקרא על שם הודאה כמו שכתוב הפעם אודה את ה'.
וזה שאמר יהודה ליוסף "ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני".
אזניים הם כלי השמיעה.ושמיעה בלבא תליא ששם שורש השמחה בחינת נתת שמחה בלבי שזאת השמחה מעורר בחינת יוסף שמלהיב הלב על ידי שמנפח ממנו העפרוריות.אבל אף על פי כן עיקר התגלות וקיום השמחההוא על ידי הדיבור שהוא בחינת דוד שיצא מיהודה כנ"ל.ועל כן אמר יהודה ליוסף "ידבר נא עבדך דבר",דייקא בחינת דיבורים קדושים של שמחת האמונה הקדושה כמו שאנו מתפארין בכל יום ואומרים בפה מלא "אשרינו מה טוב חלקנו " וכו..באוזני אדוני שהוא בחינת שמיעה בליבא תליא ופרש רש"י - "יכנסו דברי באוזניך".כי על ידי הדיבור יכנסו הדברים באזניו ובליבו עד שתאיר השמחה בשלימות ויתבטל העצבות שהיא בחינת חרון אף ודינים.וזהו "ואל יחר אפך בעבדך" שיתבטל החרון אף על ידי תוקף השמחה שתאיר על ידי הדיבור".

ויגש אליו יהודה ... (בראשית מ"ד, י"ח)

... וזהו: ויגש אליו יהודה. הם בחינת כלל ישראל שנקראים יהודים על שם יהודה. שהם נגשים אל יוסף בחינת הצדיק האמת ושבים בתשובה על מכירתו שהוא בחינת פגם אמונת חכמים, בחינת חלֻקת העצה, כי מכירת יוסף הוא בחינת חלֻקת מלכות בית דוד שהוא בחינת חלֻקת העצה, כמובן בהפטרה של ויגש שמדברת מזה. כמו שכתוב: ולא יחצו לשתי ממלכות עוד (ועין במקום אחר מזה), כי פרשת ויגש מדברת מתיקון מכירת יוסף שהוא בחינת פגם העצה, ששבים בתשובה ומפיסים אותו ומבקשים ממנו שימחֹל להם ויחזֹר ויתקנם בעצה שלמה וטובה באמת. וזהו: ויאמר אליו בי אדֹני ידבר נא עבדך דבר באזני אדֹני. ופרש רש"י: יכנסו דברי באזניך. שמבקשים אותו שישמע היטב ויכנסו דברינו באזנו ובלבו היטב, כי שמיעה בלבא תליא, הינו שירחם עלינו וישים לבו היטב היטב מה נעשה עמנו בזה העולם ויתן לנו עצה כראוי לכל אחד ואחד באֹפן שנוכל להציל עצמנו כל אחד ממה שצריך
להנצל שלא תאבד תקוותנו חלילה, כי זה כלל שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכמו ששואלים את הצדיק כן הוא משיב. ומזה באים כל העצות המקֻלקלות שנדמה לו שמאת ה' הם או שהצדיק יעץ לו כך ובאמת הכל ממנו בעצמו, כמו שכתוב: אולת אדם תסלף דרכו וכו' שדרשו רבותינו ז"ל מקרא זה על השבטים שפגמו בעצה כנ"ל, על כן מי שרוצה לחוס על עצמו באמת צריך לבקש מאֹד בתחנונים רבים את ה' יתברך ואת הצדיקי אמת שישימו לבם היטב על מה שנעשה עמו באֹפן שיתנו לו עצה אמתיית ונצחיית שיצליח על ידה לנצח באמת.
וזהו: ואל יחר אפך בעבדך. הינו שיתבטל כל מיני חרון אף ודינים, שעל ידי התשובה על פגם אמונת חכמים נתבטלים

 כל מיני דינים שהם חרון אף, כי נכללין בבחינת קֹדש קדשים שמשם כל ההמתקות שבעולם.

וכל מה שנמתק הדין ביותר נשלמה העצה ביותר עד שזוכה בכל פעם לעצה שלמה הנמשכת מהצדיק האמת שיוכל לעמֹד על ידה כנגד כל מיני עצות מקֻלקלות שהבעל דבר מסבב בלבו בכל יום ובכל עת.
וזהו: כי כמוך כפרעֹה. פרעֹה זה בחינת בטול וקלקול העצה הקדושה, בבחינת ותפרעו כל עצתי, שעל ידי זה היה כל גלות מצרים שכולל
כל הגלֻיות, כי פרעֹה עומד אצל העֹרף ורוצה לעכב המֹחין שלא ירדו למטה שיתהוו מהם עצות טובות להכיר הבורא יתברך על ידם, שזהו עיקר סוד גלות מצרים (ועיין בכוונות והבן היטב). ועיקר התיקון על ידי קבלת התורה שזכינו בעת יציאת מצרים שהוא תרי"ג עטין דאורייתא, בחינת לי עצה ותושיה, בחינת תיקון העצה. והעיקר הוא לקבל עצות מהצדיק האמת באֹפן שיוכל לעמֹד על ידם בכל פעם כנגד קלקול ובלבול העצות של הסטרא אחרא שהם בחינת פרעֹה כנ"ל. וזהו: כי כמוך כפרעֹה, הינו כפי מה שפרעֹה, שהוא קלקול העצה, מתגבר בנכליו וערמימיותיו, כמוכן אתה יודע לתן עצות בכל פעם להנצל מערמימיותיו ולשוב ולהתחזק לשאר על עמדו להתחזק עצמו בהתורה הקדושה שהוא עיקר העצה השלמה. וזהו: כי כמוך כפרעֹה. כי שני הכפין מורין על הדמיון ממש, כמו שפרש רש"י, הינו כי זה עיקר נפלאות מעשה הצדיק כי נורא הוא, כי יודע ומחזק כל אדם כפי מה שהוא בכל מדרגה שהוא בכל יום ויום בעצות עמֻקות אמתיות שהם מכֻונים ממש כפי קלקול העצה שרוצה הבעל דבר להתגבר עליו בתחבולותיו. על כן העיקר הוא תיקון אמונת חכמים אמתיים שעצתם בחינת מים עמֻקים עצה בלב איש שאי אפשר לקלקל אותם בשום אֹפן בעולם, כי הם עומדים כנגד כל מיני קלקול העצה של הסטרא אחרא, בבחינת כי כמוך כפרעֹה כנ"ל, כי מאֹד עמקו מחשבותיהם, כי עצתם הוא עצת ה' אשר לעולם תעמֹד כי אתה מרום לעולם ה' (הלכות תענית ד' - ח').

"ונפשו קשורה בנפשו" (ליקו"מ ח"א, קלה)

כשאדם מכבד את הימים הטובים, היינו המועדים, זוכה הוא לענווה, ויזכה להרגיש את קדושת הימים-הטובים על ידי שיקשר עצמו לצדיק, כי הצדיק הוא בחינת קדושת הימים-הטובים, וסימן לכך הוא שיש לאדם שיפלות וענווה, ומתבטל מהגדלות הגאווה - כך ידע שהוא אכן מקושר לצדיק. ועיקר התקשרות זו נעשית על ידי האהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלמה כמו שכתוב (בראשית מד): "ונפשו קשורה בנפשו" – חביבה עליו כנפשו, כמו שנאמר על דוד ויהונתן: "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד". על ידי זה יוכל לקבל את קדושת היום טוב. כי עיקר קדושת הימים הטובים היא להעלות מלכות הקדושה מבין הקליפות, שהם כוחות הטומאה, ולבטל את המלכות של הסטרא-אחרא (הטומאה).

אנֹכי ארד עמך מצרימה ואנֹכי אעלך גם עלֹה ... (בראשית מ"ו, ד')

... ומובן בספרים שבזה הפסוק מרֻמז כל סוד גלות ישראל, ועיקר הוא גלות הנפש כל העליות והירידות העוברים על איש הישראלי שזה עיקר סוד הגלות והגאֻלה שהכל בבחינת אנֹכי ארד עמך מצרימה ואנֹכי אעלך גם עלֹה, שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, כמובא. והעיקר הוא התחזקות שצריכין להתחזק מאֹד מאֹד בתֹקף התגברות מרירות הירידה עד שנדמה שכמעט כמעט חס ושלום, שדייקא משם ירחם עליו ה' יתברך ויושיעו ויקרבו אליו כי לא יטש ה' את עמו וכו'. וכמו שכתוב: אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני וכו'. וכתיב: ואֹמר אבד נצחי ותוחלתי מה' זֹאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים וכו'. וכן בפסוקים רבים, ובפרט בדברי רבותינו ז"ל מבֹאר שדייקא כשישראל הם בתכלית הדחקות והצרה חס ושלום, אז דייקא יש סבר ותקוה לישועה גדולה. וכמו שאמרו במדרש על פסוק ועלה 'מן הארץ' דייקא, עיין שם.
וכן הוא בפרטיות בכל אדם ובכל זמן, כי ה' יתברך מהפך המכה לרפואה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכל זה מרֻמז בפסוק: אנֹכי ארד וכו' הנ"ל (לקוטי הלכות - הלכות שילוח הקן ה' - כ"ג)

"כל הנפש הבאה לבית יעקב" (ליקו"מ ח"א, קפא)

כשמתקשרים כמה אנשים וקושרים קשר נגד איש אחד, אפילו אם הוא אדם חשוב יותר מהם, עם כל זאת יכולים הם להפילו, כי מתקבצים חלקי הכבוד שיד לכל אחד מהם ועל ידי זה נתבטל חלק הכבוד שלו, ונופל הוא על ידם. התקבצות חלקי הכבוד והתקשרותם יחד, נעשה על ידי זה חלק זה גדול יותר משל האדם שנגדו קשרו קשר. אולם אם האדם הוא גדול במעלה, יוכל להכניעם ולבטלם למרות שיתאחדו נגדו.

צריך שלא יהיו אנשים אלה רשעים, כי קשר רשעים אינו מן המניין, כמו שאמרו חז"ל: כי רשעים אין להם חלק בכבוד, ויוכלו להפיל את האדם שהם חולקים עליו. על זה התפלל יעקב אבינו, שלא תזיק מחלוקת קורח למשה רבנו ע"ה, וביקש הוא שלא יתאחדו ויתקשרו חלקי הכבוד של עדת קורח, כי אנשים חשובים הם. ברגע שחלקי כבוד אלו לא יתחברו, אז בודאי יוכל משה לעמוד נגדם ולהפילם. ואמר יעקב – כבודי – כי יעקב הוא בחינת הכבוד, בחינות הנפש: "כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה". ודע דבר חשוב: כשמפילים אדם על ידי שקושרים נגדו – נופל הוא לתאוות ניאוף, חס ושלום.

סיפור מרבינו
פעם אחת היה רבינו ז"ל בחֹרף על ברית מילה, ובא איש אחד וקבל לפניו אודות בתו אשר פתה אותה ערל אחד להמיר דתה, רחמנא לצלן, ונאבדה. וכבר חיפש אותה בכל הכפרים ולֹא מצאה. ויאמר לו רבינו ז"ל שנמצאת אצל הכומר דעירו, אשר לֹא עלה על דעתו שהכומר יעשה לו זֹאת, יען כי חי אתו בטוב מאֹד ואמר אל רבינו ז"ל איך הולכים לבקשה. והשיב לו שיסעו שני אנשים תכף עם עגלת-החֹרף סמוך לבית הכומר ובתו תעמֹד בחוץ,
וכשתראה אותם תכף תתרצה לנסֹע עמם לביתה. וכך הוה.
ואדמו"ר ישב עוד על סעֻדת ברית מילה. וכשנודע הדבר להערלים דשם, לקחו מקלות וקרדֻמות לילך ללחֹם עם היהודים אשר לקחו את הנערה מבית הכומר, ולקחתה בחזרה בחזקה ונפל על היהודים פחד גדול. ואמר רבינו ז"ל שלא יפחדו רק יקחו בידם גם כן מקלות ולצאת כנגדם ויפחדו הערלים מהם וילכו להם וכך הוה. כשראו הערלים את מעט היהודים יוצאים כנגדם גם כן במקלות הלכו להם, אף שלא היה שום דרך הטבע לזה. ואחר כך השתדל רבינו ז"ל לשדך אותה עם בחור בעל מלאכה אחד סנדלר משם, והזהיר להבחור ואמר: תשמֹר את עצמך אם יזדמן לך איזה קטטה עמה שלא תביישה בבזיון הזה שרצתה להמיר דתה, ובעבור זה אני מבטיחך שיהיה לך ממנה בנים טובים. וכן הוה שנולדו לו ממנה בנים טובים רבנים לומדים מֻפלגי תורה.