פרשת השבוע

פרשת השבוע-ואתחנן

ואתחנן אל ה' בעת ההיא (ג,כג)
על פי מה שכתב רבינו ז"ל (בליקוטי מוהר"ן א,לד) כי צריכין לקשר את ליבו לנקודה השייך לליבו בעת הזאת, ועל ידי זה מתקן חרפת ושבירת הלב עיין שם, וזה בחינת ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור, בעת ההיא דייקא, שמשה זכה לזה שתפילתו ותחינתו היתה תמיד בבחינת בעת ההיא כנ"ל (היינו לפי השייך לליבו באותה עת), כי משה הוא נקודה הכללית שכולל כל הנקודות של כל בני אדם ועל כל העתים והזמנים, ועל כן זכה שתמיד כיוון תפילתו בעת ההיא, לקשר עצמו לנקודה השייכת לליבו בעת ההיא.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, נדרים ד)


ואתחנן אל ה' בעת ההיא

עיקר כוח קדושת ארץ ישראל הוא על ידי בחינת כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו כמו שאמרו רבותינו ז"ל. נמצא, שעיקר כח אחיזתנו בארץ ישראל הוא על ידי עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ואז בעת הבריאה לא היה עדיין התגלות התורה בעולם, אף על פי כן גם אז היה כל קיום העולם וחיותו רק על ידי התורה, רק שאז היתה כל התורה נעלמת בתוך העשרה מאמרות, שהם כלל הדיבורים והעובדות והעשיות של ישוב העולם ועסקי דרך ארץ, ואז היה העולם מתקיים רק בחסד חינם לבד, בחינת ה'אוצר מתנת חנם'. נמצא שזה ה'אוצר מתנת חנם' הוא הדרך לארץ ישראל, כי על ידו הולכין וכובשין ארץ ישראל מיד העכו"ם, וזה בחינת דרך ארץ (עין פנים). וגם על ידי זה יכולין לכבוש כל מקומות העולם ולקדשם בקדושת ארץ ישראל, ועל כן כשרוצין לילך ולבוא לארץ ישראל, צריכין לבקש מהשם יתברך רק מתנת חנם, בחינת ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, כמו שפירש רש"י שם.

(אוצר היראה, ארץ ישראל)


אתה החילות להראות (ג,כד)

בפרשת ואתחנן מדבר הרבה בענין עליונים למטה ותחתונים למעלה, שהוא עיקר הדעת, לידע שעיקר גדולת ה' יתברך נתגלה על ידי האדם הזה שבזה העולם דייקא. כי המלאכים אין יודעים את ה' יתברך, ואין להם כח כמו הצדיקים שבזה העולם. וזה ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכו' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וכו' אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. כי המלאך בחינת אל, כי נקראים אלים. וזהו אשר מי אל שהם בחינת המלאכים אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך, שאין שום מלאך שיוכל לעשות כמעשיך וכגבורתך ודייקא מהם. אבל בבני אדם התחתונים שהם דרי מטה, יש ויש שיכולים לעשות כמעשיך וכגבורתך שהם הצדיקים שהם מושלים בעולם שיכולים לברוא עולמות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על פסוק: ולאמר לציון עמי אתה, אל תקרי עַמי אלא עִימי: מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי [=אני יוצר שמים וארץ בדיבור] אף אתה כן. וכן במקומות הרבה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך, אבל בישראל יש כמוך וכו'. ועל כן אני מבקש [=כך אומר משה רבינו לבורא] אעברה נא ואראה את הארץ וכו', שהוא לבוא לארץ ישראל כי שם עיקר כלליות העולמות ושם רואין עיקר גדולת ישראל בבית המקדש וכו' כנ"ל, והירבה בתפלות הרבה מאד על זה ואף על פי כן לא פעל בקשתו עד שאמר לו ה' יתברך: רב לך אל תוסף דבר וכו', שהוא בחינת סייג לחכמה שתיקה שגלה לו שאחר כל מה שהשיג שאין שום מלאך ושרף יכול להשיג, אף על פי כן עדין יש מקיפים גבוהים כל כך שאי אפשר להשיגם בחיותו ומוכרח להסתלק בשביל זה, ובכח זה דייקא יאיר בתלמידו יהושע בחינת השגת מלא כל הארץ כבודו, עד שיהושע תלמידו הוא דייקא יכניסם לארץ ישראל בכוחו והוא בעצמו אי אפשר לו לכנס לארץ ישראל.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, נט"י ו)


ההר הטוב הזה והלבנון (ג,כה)

[ופירש רש"י: ההר הטוב הזה זו ירושלים, והלבנון זה בית המקדש]

נאמר על בית המקדש כי המשכן ובית המקדש נבנו על ידי בירור הטוב, על ידי שמוציאין ומבררין הנקודה הטובה שבכל אחד מישראל וכו'.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, השכמת הבוקר א)


"ההר הטוב הזה והלבנון"

[ופירש רש"י: ההר הטוב הזה זו ירושלים, והלבנון זה בית המקדש]

עיקר בנין בית המקדש הוא על ידי שהשם יתברך מקבץ נדחי ישראל על ידי שמוצא גם בנידחים והאובדים נקודות טובות ומקבץ אותם אל הקדושה, ועל ידי זה הטוב שיתקבץ בעת ביאת הגואל במהרה בימינו, על ידי זה יהיה בנין בית המקדש בחינת ההר הטוב הזה והלבנון, ושם עיקר תיקון התפלה, כי עיקר התפלה הוא רק על ידי זה, על ידי הטוב שמוצאין. ועל כן קודם התפלה אומרים קרבנות ופסוקי דזמרה דהיינו שמבררין הנקודות טובות וכו' ומזה נעשה נגונים וזמירות כנ"ל ואחר כך בונין מזה משכן ששם עיקר תיקון התפלה.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, השכמת הבוקר א)
"להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (ליקו"מ ח"א, כא)

עם ישראל נקרא עם סגולה. ודבר זה דומה לעניין סגולה שעושים לצורך רפואה, למרות שאין הטבע מחייב שיהיה זה לרפואה, אף על פי כן הדבר הזה מסוגל לרפואה. ועניין זה הוא למעלה מהטבע ואין ביכולת השכל האנושי להבין אותו. כמו כן עם ישראל, שהקב"ה לקח אותו לעם סגולתו, למרות שאין השכל האנושי מבין עניין זה, איך לקח הקב"ה עם אחד מתוך כל העמים שיהיה לו לעם סגולה. והדבר זהה לשעת קריעת ים סוף, שקיטרגה מידת הדין ואמרה: אלו הם עובדי עבודה זרה, כיצד? ולמרות זאת, הקב"ה לקח אותנו לעם קדוש. נמצא איפוא, שעניין זה הוא כמו סגולה והוא למעלה מהטבע ולמעלה מהשכל האנושי, לכן נאמר: (דברים ז): "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה".

"ואתה פה עימדי" (ליקו"מ ח"א, לו)

כל נפש מישראל מושרשת בשבעים נפש של בית יעקב, ושבעים נפש של בית יעקב מושרשים בשבעים פנים של התורה. וזה לעומת זה עשה האלוקים, וכנגד שבעים נפש של בית יעקב שהם שבעים לשון, יש שבעים לשונות ואומות, ולכל לשון ולשון יש מידה רעה בפני עצמה מה שאין בחברתה, ובגלל מידות אלה מתרחקים משבעים פנים של התורה, חלילה.

ודע, שכלליות של שבעים לשון, כלומר של המידות הרעות הללו היא תאוות ניאוף. והוא התיקו הכללי, כי מי שמצליח לשבר את התאווה הזאת ולבטלה, אזי בקלות יוכל לתקן את שאר המידות והתאוות. ובשביל זה משה רבנו, שהוא כלל של התגלות התורה והוא בחינת דעת, כי התורה נקראת ראשית דעת, וגם המילים: משה רבנו = בגימטריא ל – תרי"ג, לכן היה צריך לפרוש את עצמו מכל וכול, כמו שכתוב (דברים ה): "ואתה פה עימדי".

ומכיון שזה לעומת זה עשה האלוקים, נמצא שבלעם הרשע, שהיה כנגד משה רבנו וגם הוא היה יודע דעת עליון, לכן אותיות שמו מרמזות שהוא בקליפה וטומאה כנגד התורה: ב – התחלת התורה, ל – סוף התורה, ע – שבעים פנים, מ – כנגד ארבעים יום שניתנה התורה – ומכיון שהוא בטומאה הוא שקוע בתאווה זאת ביותר. לעומת משה רבנו, שהיה התגלות התורה וללא תאווה זו, לכן פרש עצמו.

"מה העדות והחוקים והמשפטים" (ליקו"מ ח"א, נו)

אחד מהשמות של הקב"ה הוא – תורה. והתורה היא בחינת מידות, כי בה יש אותיות ותבות, פסוקים פרשיות וסדרים, שהם בחינת מידות, ולכן על ידי התורה שהיא שמו של הקב"ה, שהוא בחינת מידות - יכולים לקבל חיות, כי על ידי התורה קוראים לחי-החיים וממשיכים את החיות לתוך המידות, שהם בחינת ימים, ככתוב (תהלים לט): "ומידת ימי מה היא". כלומר שהתורה היא בחינת "מה", ככתוב בפרשתנו: "מה העדות והחוקים והמשפטים" שהם בחינת מידות וימים ועל ידה ממשיכים את החיות לתוך המידות והימים, כי בלא זה לא היה אפשר לקבל את החיות. לכן צריך לעסוק בתורה בפה דווקא ולא במחשבה, כי אי אפשר לקרוא לחי-החיים בשמו כי עם על ידי הפה.

"וידעת היום והשבות אל לבבך" (ליקו"מ ח"א, קנד)

דע כי יש יראות נפולות, וכל היסורים והדינים שיש לאדם, כולם באים רק מהיראות הנפולות שנפלו לתוך זה הדבר שממנו הוא מפחד, ולכן יש לו יסורים ממנו. וזה בחינת (שבת עז:): חמש אימות, אימת חלש על הגיבור, שאף הוא נגד הטבע, שהגיבור יפחד מהחלש בגלל היראה העליונה, שנפלה ונתלבשה באלו הדברים. ולכן הם במספר חמש, כנגד חמש גבורות שהם אותיות 'מנצפך' כפולים.

וצריך כל אדם להעלות את היראות הנפולות לשורשם ולמקומם. ומקום היראה הוא בלב, כמו שפרש רש"י: דבר המסור לליבו של האדם, כי בלא דעת נאמר. וכמו שנאמר (איוב ד): "הלא יראתך כסלתך". .