פרשת השבוע

פרשת השבוע-קורח

"ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אתך" (ליקו"מ ח"א, כג)

בני אדם הנופלים בתאוות ממון, ואינם מאמינים שהקב"ה יכול לפרנסם בסיבה קלה, ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות, והם אוכלי לחם בעיצבון, והעצבות היא מרה שחורה – אלו אנשים הנקשרים בפנים של הסטרא-אחרא, אלהים אחרים, שזה בחינת חושך ומיתה. ועליהם נאמר (יחזקאל ז): "וזהבם לנידה", שזה בחינת עבודת אלילים, ואמרו חז"ל (שבת ט): מנין לעבודה זרה שמטמאת כנידה. שנאמר: 'תזרם כמו דוה'. אולם בני אדם שמשאם ומתנם באמונה, הם דבקים באור הפנים של הקדושה, כי אין אמונה בלא אמת, כלומר צדק, ונמצא שעיקר האמונה הוא על ידי אמת. והאמת היא אור הפנים.

ידוע הוא שכל העבודות הזרות תחובים בממון. ואלו הנופלים בתאוות ממון, שהן עבודה זרה כלולים מעבודות זרות של שבעים אומות. לכן אמרו חז"ל: 'אל תהי רשע בפני עצמך'. בפני – בחינת הפנים של הסיטרא אחרא, הבא מחמת תאוות הממון, שלא מאמין הוא שהקב"ה הוא זה שזן ומפרנס, ועל כן חושב (דברים ח): "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

ודע, שעל ידי תיקון ברית קודש, אדם יכול להינצל מהפנים של הסטרא-אחרא. כי על ידי דם ברית, נתתקן דם נידה, שזה תאוות ממון. כמו שכתוב (זכריה ט): "גם בדם בריתך" – על ידי ברית, "שילחתי אסירך מבור" – ובור הוא טחול שהוא מקום המרה השחורה והעצבות. לכן נאמר בפרשה (במדבר יח): "ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אתך" - כי ברית היא בחינת מלח, הממתיק מרירות ועצבון הפרנסה, כמו שנאמר בזוהר (ויחי רמא:): "אלמלא מלחא, לא הוי עלמא יכלי למסבל מרירותא" (אלמלא מלח, לא יכלו העולם לסבול מרירותו), כי על ידי זה נתקשר באלוקות ונתפרש מעבודה זרה, ובעזרת תיקון הברית זוכה להאיר לעצמו את אור פני מלך חיים. וידוע הוא שברית מלח (רש"י): כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם. לכן, נכרתה ברית מלח עולם – שהיא ברית בדבר הבריא, המתקיים ומבריא את האחרים.

מעניין המחלוקת (ליקו"מ ח"א, מ"ו)

על ידי מחאת כף מבטל את המחלוקת ומבטל את הדינים. כי כל המחלוקות נמשכים מבחינת קורח על אהרן, שהם בחינת שמאל וימין, ועל ידי מחאת כף נכללים שמאל בימין, וימין בשמאל – ומזה נעשית אחדות. לכן ניתן לפרש (תהלים צז): "האירו ברקיו תבל ראתה" – תבל הוא בחינת מחאת כפיים. ועל ידי שנתראה תבל, כלומר מחאת הכפיים, על כן האירו ברקיו – נתתקנה המחלוקת שנקראת ברק, כמו שכתוב (זכריה ט): "ויצא כברק חצו" – וחץ בא מלשון מחלוקת, לכן נאמר (תהלים מז): "כל העמים תקעו כף" – כלומר מלשון התחברות.

מעניין המחלוקת (ליקו"מ ח"א, קפא)

כשמתקשרים מספר אנשים באיזה קשר על איש אחד (כלומר חולקים וחותרים תחתיו), אפילו אם הוא אדם חשוב יותר מהם, הם יכולים להפילו, מכיון שנתקבצים חלקי הכבוד שיש לכל אחד מהם, ועל ידי זה נתבטל חלק הכבוד שלו ונופל על ידם, מפני שהקטנות בטל לפני הגדלות, כי כשחלקי הכבוד של האנשים מתקבצים ונקשרים יחד, הם נעשים לחלק גדול יותר בכבוד מאשר של האדם עליו הם חולקים, אלא אם כן האיש שעליו חולקים הוא איש גדול במעלה מאוד, עד שחלק הכבוד שלו הוא גדול יותר מחלקי כבודם (למרות שהם מתאחדים), ואז הם מתבטלים לפניו.

יעקב אבינו התפלל על דבר זה, שלא תזיק מחלוקת קורח למשה רבנו, ואמר (בראשית מט): "בקהלם אל תחד כבודי" – כלומר, שלא יתאחד ויתקשר חלקי הכבוד שלהם, שיש לכל אחד מהם, כי הם היו קרואי מועד, כלומר אנשי שם חשובים, וכשלא התאחדו ונקשרו חלקי הכבוד שלהם, בודאי יוכל משה לעמוד נגדם ולהפילם. ומה שאמר יעקב אבינו: "כבודי" – כי יעקב הוא בחינת הכבוד, כי הוא בחינות הנפש ("כל הנפש הבא לבית יעקב"). וידוע הוא שכאשר מפילים אדם, עיקר הנפילה שנופל היא לתאוות הניאוף, ר"ל.

"קרואי מועד אנשי שם" (ליקו"מ ח"ב, א)

יש שלוש מידות עיקריות, שהן תאוות ממון, תאוות אכילה ותאוות המשגל, אשר מחריבות את ירושלים, כלומר את הלב, ועל ידי זה מפסיד האדם את היראה שבלב. כדי לתקן שלוש מידות אלו אפשר לעשות רק על ידי הדעת, שצריכים להמשיך את הדעת אל הלב, בחינת (דברים ד): "וידעת היום והשבות אל לבבך" – כלומר, שצריך להמשיך את הדעת אל הלב ועל ידי זה לתקן את שלוש המידות הנ"ל. כי הדעת היא בחינת שלושה מוחין, שלושה חללי הגולגולת – שהם בחינת שלושת הרגלים, וכל רגל הוא בחינת התחדשות המוחין, שנמשך שכל חדש לתקן את המידות הנ"ל. כלומר, בכל אחד משלושת הרגלים נתתקנת מידה אחת מהשלוש הנ"ל. לכן צריך להיזהר מאוד בכבוד יום טוב, ולקבל את הרגלים כראוי, כי על ידי מצוות שלושת הרגלים, זוכה לתקן את המידות, וזוכה לתיקון היראה שבלב.

לכן נאמר (במדבר טז): "קרואי מועד אנשי שם" – אנשי שם זה בחינת שלוש המידות הנ"ל, שזה בחינת שלושת הרגלים, שכל אחד ואחד נקרא שם.

בפסח - מתקנים את תאוות הממון. - "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", בחינת: "ברכת ה' היא תעשיר".
בשבועות - מתקנים את תאוות המשגל – "כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם".
בסוכות - מתקנים את תאוות האכילה. – "וקרא שם בבית לחם".

צריכים לקרוא את המועדות (קרואי שם), שהם שלושת הרגלים, כדי לתקן את שלוש המידות הנ"ל, שהם בחינת אנשי שם. כשזוכה האדם לתקן את המידות הנ"ל, זוכה הוא לתיקון שלימות היראה שבלב.


"והנה פרח מטה אהרן לבית לוי" (ליקו"מ ח"ב, ד)

דע, את החסד צריך לקבל בהדרגה, כי את רוב החסד אי אפשר לקבל, אחרת היו בטלים במציאות מחמת רובו של החסד, מכיון שאין בני אדם יכולים לקבל את רוב הטובה. על כן צריך כל אחד לעשות כלי וצינור שבעזרתו יוכל לקבל את החסד. כלי זה נעשה על ידי היראה, כי על ידי יראה נעשה חקיקה וצינור כדי לקבל על ידו את החסד, בחינת (בראשית מט): "ומחוקק מבין רגליו" – וידוע הוא שרגל היא בחינת יראה, שהיא בחינת סוף, כמו שכתוב: "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא" (קהלת). כלומר, שעל ידי היראה, שהיא רגל, נעשה חקיקה וצינור כדי לקבל בתוכו את החסד. לכן נאמר בפרשתנו (במדבר יז): "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי" – כלומר שהחסד, שהוא בחינת אהרן, צריך לקבלו על ידי הכלי, שהיא היראה.
ויקח קרח (טז,א)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר רבה יח): קורח עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ובניו ועשרים וארבע משמרות וכו'. היינו כי על ידי זה טעה והתלבש היצר הרע אצלו במצוות כדרכו (כמו שמבואר בסימן א). כי סבר שכבוד ה' יתברך לגלות כי מלוא כל הארץ כבודו, ראוי להיות על ידו, מאחר שזה הכבוד צריכין לגלות מדור לדור, שבשביל זה צריכין להשאיר בנים ותלמידים שהם החליפות וכו' (עיין ליקוטי מוהר"ן ב, תורה ז), על כן סבר מאחר שהוא רואה שממנו יצאו דורות קדושים של צדיקים כאלו שיגלו כבודו יתברך, שהם שמואל וכו', בודאי מגיע לו כל הגדולה והכבוד של הנשיאות. כי באמת זה הצדיק שצריך להאיר הדעת הקדוש בעולם, בודאי ראוי שיהיה לו כל הכבוד, שיבואו כל ישראל אליו לכבדו, כדי שיוכלו לקבל ממנו תורה ודעת על ידי זה. כי שורש התורה הוא כבוד דקדושה, וכמובן בדבריו זכרונו לברכה בכמה מקומות. וזה בחינת (משלי ג,לה) כבוד חכמים ינחלו. ועליו נאמר (שמואל א, ב,ל): כי מכבדי אכבד. כי מאחר שהוא עוסק לגלות כבודו יתברך, בודאי ראוי שיהיה לו כל הכבוד, שיהיה מכובד ומפורסם גדול, ויהיה לו ממשלה ונשיאות כדי שיוכל למשול בעולם ולהדריך את ישראל בדרך הקדושה, להאיר דעת הקדוש בעולם. ובשביל זה היו כמה צדיקים נשיאים ומלכים ומכובדים מאד. אבל זה הצדיק שמקבל הכבוד, צריך שיהיה עניו גדול בתכלית, בבחינת משה, ויהיה בורח מן הכבוד באמת לאמיתו ולא יקבל הכבוד לעצמו רק למען כבוד ה' יתברך, כדי שיוכל על ידי זה להאיר הדעת בעולם מדור לדור. וקורח טעה בזה, שראה שיצאו ממנו דורות צדיקים, שיתגלה כבודו יתברך על ידם, וסבר שהדעת הקדוש שלהם לגלות כבודו יתברך יהיה נמשך על ידו. ועל כן אמר שראוי לו כל הכבוד, כדי שיוכל להמשיך הדעת מדור לדור, אבל כוונתו לא היתה לשם שמים כי אם בשביל כבוד עצמו. אבל הוא היה חזק בדעתו, ונכנס לאותו חזקה שהוא ימלט, מאחר שראה שלשלת כזאת שיצאו ממנו שישתלשל ממנו דורות קדושים שימשיכו דעת כזה בעולם. ועל ידי זה נתעה כל כך עד שמרד במשה רבנו, שממנו כל המשכת הדעת הקדוש הזה, וחלק עליו ואמר: כולם שמעו מסיני 'אנוכי' וכו', כאילו קבלת התורה, שהוא עיקר המשכת הדעת, ירשו כולם מאבותיהם מעצמם, שלא על ידי כוחו של משה רבנו. ובזה טועים הרבה גם בדורות האלו כאילו התורה הולכת בירושה וכו' כידוע לבקיאים קצת בהנהגת העולם עתה. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו בהפך: כתר שם טוב מונח, כל הרוצה יבוא ויטול, וכתיב (יחזקאל יח,כ) אב לא ישא בעון הבן ובן לא ישא בעון האב וכו'. וכמו שראינו בכל הדורות שהיו צדיקים גדולים הרבה שהיה להם בנים רשעים, והיו רשעים הרבה שהיו להם בנים צדיקים וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ב,יב) ואל תאמר שהיא ירושה לך וכו'. כי אף על פי שעיקר הדעת והאמונה הקדושה התחיל מהאבות, אף על פי כן לא היה מי שהאיר והמשיך זה הדעת בכל העולם כמו משה רבנו עליו השלום, כמו שכתוב (דברים ד,לב): כי שאל נא לימים ראשונים וכו', הנהיה כדבר הגדול הזה וכו'. ואפילו עתה בדורות שאחר מתן תורה, אי אפשר להמשיך הדעת הקדוש כי אם על ידי גדולי מובחרי הצדיקים שה' יתברך שולח בכל דור ודור. וכמובן למשכיל מכל המעשיות שעברו בישראל בכל דור ודור עד היום הזה. וקורח פגם בזה מאד מאד מחמת שצפה שדורות קדושים יצאו ממנו וכנ"ל, על כן סבר שהוא השיג הדעת, ורצה להבין הכל ונכנס בקושיות שהם למעלה מהזמן עד שכפר במשה ובתורתו, עד שכפר בעקר.


(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ו,סז)

 

 

ואהרן מה הוא...(טז,יא)


כל המחלֹקת שעל הצדיקי אמת הם מבחינת שלא כסדר, שרוצים
החולקים להפֹך האמת מסדרו האמתי ואומרים על הצדיק סברות הפוכות
מן האמת לאמתו. ועל כן התיקון לזה הוא לבטל עצמו באמת לה' יתברך
בחינת 'מה', ועל ידי זה נכלל הכל בבחינת כסדר ונתבטל בחינת שלא כסדר,
ועל ידי זה יתבטלו ויפלו כל השונאים והחולקים, שיניקתם מבחינת שלא
כסדר. ועל כן משה רבנו, עליו השלום, בעת שהיה מחלֹקת עליו ועל אהרן,
אמר "ונחנו מה", וכן: "ואהרן מה הוא וכו'", היינו בחינת ביטול הנ"ל, שזה
עיקר התיקון.

(לקוטי הלכות - הלכות עדות ה', אות ה' לפי אוצר היראה –
מחלוקת, אות מ"א)

 

 

ויאבדו מתוך הקהל...(טז,לג)

 

הרבה הרבה אנשים נאבדו משני עולמות על ידי שאוחזים במחלֹקת על
הכשרים ויראים אמתיים, כי בכל מקום שיש מחלֹקת, יש שם ניצוצי קֹרח
דתן ואבירם, כמובא, ובהם נאמר: "ויאבדו מתוך הקהל". אך אף על פי כן
סוף כל סוף עתידין גם הם להתבקש ולהמצא ולהתתקן, ועיקר
תקונם יהיה על ידי העבודה של אלו הכשרים בעצמם,
שחלקו עליהם ורדפו אותם, כי אלו הצדיקים והכשרים
ותמימי דרך ההולכים בתורת ה' באמת, עיקר
שלמות עבודתם הוא מה שזוכין לכסופין טובים
בכל עת, ואינם מסתפקים עצמן במדרגתם
ועבודתם, רק אפילו כשמגיעין למעלה יתרה
בעבודת השם, אף על פי כן הם נכספין מאֹד
מאֹד לזכות למעלה יתרה עוד ביותר בעבודת
השם, ודורשים ומבקשים ומחפשים בכל עת
לזכות לשלמות יותר בעבודת ה', כמחפש אחר
אבדתו, ומתחננים לפניו יתברך הרבה על זה.
וכמו שמצינו אצל דוד המלך, עליו השלום,
שמעלתו היה גבוה מאֹד מאֹד, אף על פי כן בסוף
תמניא אפי סיים: "תעיתי כשה אֹבד בקש עבדך וכו'".
ומזה יכולין להבין מרחוק קצת גֹדל מעלת קדֻשת הצדיקים
והכשרים אמתיים וגֹדל קדֻשת הכסופין דקדֻשה שלהם, ובודאי הם פועלים
בתפלתם שמבקשים "בקש עבדך" וכו', ועתידים בודאי להתבקש, ובכֹחם
וזכותם יתבקשו ויעלו כל האבדות כֻלם, עד שיעלו על ידי זה גם כל החולקים
עליהם והרחוקים מהם וישובו כֻלם אליהם. וכל זה מרֻמז בדברי רבותינו ז"ל
שאמרו: עדת קֹרח עתידה להתבקש ולעלות; כתיב "ויאבדו מתוך הקהל",
ובדוד הוא אומר: "תעיתי כשה אֹבד בקש עבדך" מה אבדה שנאמר בדוד
עתידה להתבקש, אף כאן אבדה העתידה להתבקש וכו', היינו כנ"ל. (לקוטי
הלכות - הלכות אומנין ד', אות ל"ה לפי אוצר היראה – מחלוקת, אות נ"ו)

 

 

את מחתות החטאים האלה...(יז,ג)

 

וזהו בחינת פגם קֹרח שהוא בחינת המחלֹקת של המתנגדים על
הצדיקים והחסידים האמתיים, שכל כחם מחמת הלמוד שלהם שלמדו
תורה. קצתם לומדים בגפ"ת (גמרא, פירוש רש"י, תוספות), ויש שלומדים גם
קבלה וכתבים אבל מעשיהם אינם כהֹגן, ויש מהם מקֻלקלים לגמרי רחמנא
לצלן, ויש שאין יודעים מקלקולם כל כך אבל על כל פנים הם מתרשלים
בעבודת ה' ואין מתפללים בכוונה וביגיעות, ורודפים אחר ההבל של ממון
וכבוד והתנשאות וכיוצא, והם מתגרים בהכשרים ויראים תמימי הדרך
ההולכים בתורת ה' באמת העוסקים בתפלה ובמעשים טובים בכֹח ובכוונת
הלב לשמים, והם עומדים בכל פעם וחולקים עליהם בכמה מיני רדיפות
וליצנות בלי שיעור.
וזה בחינת עדת קֹרח, כי קֹרח היה חכם ולמדן גדול, ועיקר הפגם שלו —
שרצה להפריד בין למדן וצדיק, כאילו עיקר המעלה הוא בחינת למדן לבד.
וזהו שאמרו (במדבר טז, ג): כי כל העדה כֻלם קדֹשים וכו', ודרשו רבותינו
ז"ל (תנחומא שם ד): כֻלם שמעו בסיני אנֹכי ה' אלֹקיך וכו', היינו שאמרו
מאחר שכֻלם שמעו אנֹכי וכל עשרת הדברות שהם כלל התורה, אם כן אין
למשה ואהרן שום מעלה והתנשאות, כמו שכתוב שם: ומדוע תתנשאו על
קהל ה'. וזה בחינת פגם הנ"ל שסמכו על הלמוד לבד וכפרו בעיקר האמת.
כי עיקר המעלה וההתנשאות אמת של כל אחד מישראל על חברו הוא
רק על ידי מעשים טובים, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה (אבות
פ"א), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט ברבו
ובאביו ובמי שגדול ממנו וכו'. כי אם היו מאמינים בהאמת שהעיקר הוא
קיום התורה, לא היו אומרים 'ומדוע תתנשאו' וכו', כי היה ראוי להם להבין
האמת שמשה ואהרן קדֻשתם גבֹה מאֹד מאֹד, והם משֻקעים עדיין בתאוות
עולם הזה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (שם יז, ג): את מחתות החטאים
וכו' — הם חטאו על נפשותם וכו'. אבל הם רצו להפריד בחינת למדן מצדיק,
כאילו העיקר הוא למדן וכו'. וזהו: ויקח קֹרח, ותרגם אונקלוס: ואתפלג
קֹרח, שחלק למדן מצדיק וכנ"ל.
ועל כן אמר לו משה (שם טז, ו): קחו לכם מחתות וכו', שיקריבו קטֹרת.
וכמו שפירש רש"י: הא לכם קטֹרת החביב מן הכל וכו'. היינו שמשה אמר
להם הריני מראה לכם מי חביב לפני ה' יתברך. כי לפי דעת קֹרח העיקר הוא
הלמוד והחכמה של התורה, אף על פי שאינו מקיימה כלל, ולא עוד
אלא שחולק על הצדיק האמת שהוא משה שנתן התורה
ומקיים את התורה בקדֻשה נפלאה, על כן אמר לו: הרי
לך קטֹרת שחביב מן הכל, ותכנסו כֻלכם להקטיר,
ונראה דבר מי יקום. כי קֹרח היה למדן וחכם גדול
גם בחכמות הקבלה, וידע בודאי הסוד והכוונה
של קטֹרת, ועל כן סמך על רֹב חכמתו לחלֹק על
משה ואהרן ולבקש כהֻנה גדולה, מאחר שגם
הוא יודע כוונת הקרבנות והקטֹרת. על כן אמר
לו משה עתה נראה האמת: קחו לכם מחתות
וכו' ואתה ואהרן איש מחתתו וכו' ותנו בהן אש
ושימו עליהן קטֹרת וכו' והיה האיש אשר יבחר
ה' הוא הקדוש. וקֹרח סמך על חכמתו ונתרצה
לזה, כי סבר שקטֹרת שלו יתקבל מאחר שהוא חכם
ולמדן כל כך ויודע דין וכוונות הקטֹרת כל כך.
אבל משה התרה בהם ואמר להם שסם המוות נתון
בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לומר שראוי להם ללמֹד קל וחֹמר מנדב
ואביהוא שהיו צדיקים גדולים מאֹד, אף על פי כן מאחר שהקטירו קטֹרת
שלא בזמנו נשרפו. כי 'נדב ואביהוא' הם בחינת 'בן עזאי ובן זומא' שזה הציץ
ונפגע וזה הציץ ומת, שאף על פי שהיו צדיקים גדולים, אבל שגו קצת
כשנכנסו לפרדס והציצו יותר מדאי ונענשו, שזהו בחינת פגם נדב ואביהוא,
כי הם בחינה אחת כמובא. ועל כן רמז להם משה שיזהרו שלא יתענשו על ידי
הקטֹרת דייקא, כי גם נדב ואביהוא שהיו צדיקים גדולים לא יצאו בשלום על
ידי שפגמו בבחינת ארבעה שנכנסו לפרדס, מכל שכן וכל שכן אתם. והם לא
שמעו, וסמכו על חכמתם, ופגמו הפגם של 'אחר' שקלקל לגמרי וקצץ
בנטיעות, כי זהו בחינת הפגם של קֹרח ועדתו שהפרידו בחינת למדן מצדיק
וסמכו על חכמת למודם, שזהו בחינת מקצץ בנטיעות, בחינת ואתפלג קֹרח.
ועל כן היה עֹנשם שנשרפו על ידי אש הקטֹרת בעצמו, שזהו בחינת 'לא
זכה — נעשית לו התורה סם מוות' על ידי שמצייר אותיות התורה להפך, כי
התורה בחינת 'אש' כמו שכתוב (ירמיה כג, כט): הלוא כֹה דברי כאש.
וכשפוגמין בה ומציירין האותיות להפך, מתגבר תבערת אש ממש רחמנא
לצלן, כי מהאש יצאו והאש תֹאכלם (יחזקאל טו). (לקוטי הלכות – הלכות
אומנין ד', אות ל"ה)

כתובת בית המדרש

מצפה נוף 120

כרמיאל , ישראל

דואר אלקטרוני

[email protected]

קשר ישיר בפייסבוק מסנג'ר

פייסבוק מסנג'ר

מיקום במפה