• Slide 1

    ברסלב כרמיאל - אתר הבית והרדיו

    "כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל"

    לחץ להאזנה לרדיו
  • Slide 2

    ברסלב כרמיאל - אתר הבית והרדיו

    "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן"

    לחץ להאזנה לרדיו
  • Slide 3

    ברסלב כרמיאל - אתר הבית והרדיו

    "רבנו צעק בקול גדול - אין שום יאוש בעולם כלל"

    לחץ להאזנה לרדיו

אודות רבי נחמן מברסלב

ראשי פרקים וציוני דרך קצרים מחיי רבינו הקדוש והנורא אור-האורות רבינו נחמן מברסלב זיע"א
בראש חודש ניסן שנת תקל"ב ירדה נשמתו של רבינו נחמן לעולם, בעיר מז'בוז' בביתו של הבעש"ט, שם נולד להוריו הקדושים רבי שמחה בן רבי נחמן מהורדנקא תלמיד הבעש"ט, ולאימו מרת פיגא בת הצדקת אדל בתו של הבעש"ט הקדוש.
אם רבינו מרת פיגא היתה מפורסמת בצדקותה ובמדרגותיה, ממש כאחת הנביאות, עד שהיתה נקראת בפי צדיקי הדור "פיגא הנביאה", והיתה רגילה לראות בחלום ובהקיץ את סבה הבעש"ט וכן את יתר אבותיה הקדושים.
כבר מינקותו הפליא את כל רואיו, ברוב הקדושה והטהרה שאפפה אותו, ומסופר כי פעם אחת עוד בהיותו תינוק בעריסה, נצרכה אמו לינסוע מחוץ לעיר, והפקידה אותו בידי הרב הקדוש רבי חיים מקראסנע זיע"א תלמיד הבעש"ט, ובקשה ממנו כי יפקח עיניו וישגיח עליו. בשובה לביתה, אמר לה רבי חיים, יכולה את להיות סמוכה ובטוחה כי קיימתי את בקשתך היטב, כי ויתרתי על אמירת תיקון חצות שלי, למען תינוק קדוש זה, כי ישבתי לצדו מבלי יכולת להזיז את עיני ממנו.
מקצת מעבודותיו הנוראות בימי ילדותו נרשמו בספריו הקדושים שבחי הר"ן, חיי מוהר"ן, שנערכו בידי תלמידו מורינו רבי נתן זיע"א שם כתב את הדברים שהיו מפורסמים אז בפי כל.
מסירות - נפש מינקות
כבר בהיותו כבן שלש, היה בעל דעה רחבה, ובגדלותו סיפר שכבר אז הבין שאין ממש בעולם הזה, ומאס בכל הבליו.
לילה. בבית רבי שמחה עלו הכל על יצועיהם. בתוך הבית דלקה עששית שהפיצה חום בכל הבית. בחוץ שרקה הרוח, שלג נערם בצידי הדרכים. כולם נמים את שנתם אולם הילד נחמן ליבו ער. הילד קם ומבלי שהוריו ירגישו יוצא דרך חלון הבית, ומבלה עד אור הבוקר בתפילות ובכיות בקבר סבו הבעש"ט.
מקבר הבעש"ט היה חוזר והולך אל המקוה, "והיה שם מקוה אחת מחוץ למרחץ, ומקוה אחת בתוך המרחץ, ובחר לו לילך במקוה שחוץ למרחץ, וכבר היה קר לו מאד, מחמת שבא מהקבר הנ"ל, כי היה דרך רחוקה בין ביתו לבית העלמין, וכן מהבית עלמין למקוה, מלבד השהיות שנשתהה הרבה על הקבר, אף על פי כן, אחרי כל זה היה הולך דוקא לטבול בהמקוה שהיתה עומדת בחוץ, כדי לסגף עצמו, וכל זה בהצנע בלילה". (שבחי הר"ן י"ט).
כל זה היה קודם היותו בן שש שנים... עוד בילדותו קיבל עליו עול עבודת השם יתברך בכל מאמצי כוחו, ומאז ועד פטירתו לא נח אפילו שעה אחת,
אלא יגע וטרח בכל תמצית כוחו, ואימץ את כל חושיו ועשתונותיו עד קצה גבול היכולת, הרחק הרחק מגדר הטבע, ועל ידי זה זכה למדרגות והשגות שלא שמעתן אוזן מעולם.
פרישות מעניני העולם הזה - מגיל שש
"בגיל שש בא על דעתו לפרוש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, ועל כן יישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהיינו שלא יהיה לועס מה שיאכל, רק יבלע כמות שהוא, כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו, ועשה כן, (והנהגה זאת שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאד מאד שנהג כך שהיה בולע אכילתו בלי לעיסה, אך הוא ז"ל נהג כך בהיותו בן ששה שנים)". (שבחי הר"ן א').
מתמיד עצום היה בלימודו, ובעל חשק נמרץ ללימוד התורה, ועוד בהיות בין תינוקות של בית רבן, מסר את כל פרוטותיו, שקיבל מהוריו לקנות לו דבר מאכל, למלמד, כדי שיוסיף וילמד עמו, עוד ועוד דפים, ובהיותו בן שבע הפליא בגאונותו כאשר חיבר את ספר המידות חלק א', שכולו עניני מידות המופיעות גם בספרי הש"ס, תורה, נביאים וכתובים, בהבנה עמוקה המעוררת השתאות כיצד ילד רך בשנים חשף ודלה פנינים כה יקרות במקומות מכוסים מעין כל.
אגב, ספר זה היה יקר מאוד בעיני רבינו, ופעם אחת כשראהו בידי אחד מתלמידיו, לקח אותו בחיבה יתירה לידו נשקו ואמר "חברי הטוב, חברי האהוב זה עשה אותי ליהודי".
וכך יגע וטרח בעבודת השם יתברך משעה לשעה ומיום ליום ביגיעה רבה ועצומה, אך יחד עם זאת גם במדת הצנע לכת מופלגת, כי היה נסתר מאוד, וכלפי חוץ הראה את עצמו כנער שובב, וגם בסיגופיו היה מתחכם ומציגם כמעשי נערות.
בהיותו בן שלש עשרה שנה, בא בברית הנישואים, ומאז עבר לגור בבית חותנו בכפר אוסיאטין, שם עלה ונתעלה ביתר שאת ועוז, וקיבל עליו עול עבודת השם יתברך במשנה תוקף, סיגופים נוראים ערך אז, ואמר שהיה לו כל מיני סיגופים שבעולם, והתענה פעמים אין מספר, והיה צם בשנה אחת י"ח פעמים משבת לשבת.
"והיה עליו כל מיני חן שבעולם, והיה מלא יראה ואהבה
וקדושה נפלאה ונוראה בכל אבר ואבר, והיה מופשט מכל המדות
והתאוות רעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הביטול. מה שאי אפשר
למוח אנושי לשער כלל, אשר לא נמצא דוגמתו בעולם כלל, והיה
חידוש נפלא ונורא מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב"
"ומי שלא זכה לראות יראה שהיה מונחת על פניו תמיד, לא ראה יראה מעולם"
קדושה ויראה נוראה היתה חופפת עליו תמיד, ומסופר שכאשר הרב הקדוש מוהר"ר נחום ז"ל מטשרנוביל ראה אותו בימי נעוריו, נתבהל מאד מעוצם היראה שהיה על פניו אז, ואמר: שמה שנאמר "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", רואין אצלו בחוש.
תלמידו הנאמן רבי נתן אף מתאר בהבעה עזה ובתיאור מדהים ומבהיל הרעיון, את יראת האלוקים הנוראה ששרתה במחיצת רבינו, אשר לא נשמע ונראה כדוגמתה.
"ודרכו היה תמיד שאפילו כשהיה מדבר עם בני אדם שיחות חולין, היו רגליו ורוב גופו מרתתין מאד. והיו רגליו מזדעזעין ממש, וכשהיה נסמך על השולחן היה השולחן עם כל שאר האנשים הנסמכין על השולחן גם כן מרתתין מחמתו כי היו רגליו וגופו מרתת ומזדעזע תמיד".
"ומי שלא זכה לראות יראה שהיה מונחת על פניו תמיד לא ראה יראה מעולם". "והיה עליו כל מיני חן שבעולם, והיה מלא יראה ואהבה וקדושה נפלאה ונוראה בכל אבר ואבר, והיה מופשט מכל המדות והתאוות רעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הביטול. מה שאי אפשר למוח אנושי לשער כלל, אשר לא נמצא דוגמתו בעולם כלל, והיה חידוש נפלא ונורא מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב".
עיקר העבודה היא התפילה להשם יתברך
על אף עבודתו ויגיעתו הנוראה, סיפר פעם רבינו: "שעיקר מה שהועיל לו, ועיקר עבודתו אשר על ידה זכה למה שזכה, היה רק ריבוי התפילות והתחינות והבקשות וריצויים והפיוסים, שהיה רגיל מאוד להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך, והיה מרצה ומפייס אותו יתברך, בכמה מיני תחינות ובקשות, שיזכהו ברחמיו לקרבו לעבודתו יתברך, ועיקר מה שהועיל לו, הם התפילות שהתפלל בלשון אשכנז (א.ה. השפה המדוברת במדינתו) שהיה רגיל מאד לייחד לו איזה מקום שמצא שאין שם בני אדם, והיה מפרש שיחתו לפני השם יתברך בלשון שמדברים בו, דהיינו בלשון אשכנז, וכו' והשקיע בעבודה זו כוחות עצומים, והיה מבלה בה ימים ולילות ללא הפוגה".
"פעם אחת סיפר אחד מתלמידיו, שבהיות יושב רבינו בזלאטיפליא, הלך עמו בבוקר השכם אל מחוץ לעיר, ובאו סמוך להר אחד שהיה חלול בתוכו, ונכנס לשם רבינו עם האיש הנ"ל, וישב רבינו ז"ל שם על הארץ, ולקח מבית יד שלו ספר "שערי ציון", והתחיל לומר, ובכה מאוד מאוד, והיה אומר להלן מדף לדף ובכה הרבה מאוד מאוד בלי הפסק, והאיש עמד אצלו משתומם וראה בכייתו הגדולה מאוד, ושהה זמן הרבה בזה, וכאשר פסק מלבכות, ציוה על האיש הנ"ל שילך ויסתכל בחוץ היכן היום עומד, ויצא וראה שכבר פנה היום והשמש נוטה לשקוע, וכל כך התמהמה בבכייתו קרוב ליום שלם בקיץ כארבע עשרה שעות בלי הפסק". (שיהר"ן קס"ג).
גם לאחר שכבר נתפרסם רבנו, ויצא טבעו בעולם הוסיף להתגעגע לאותם ימיי נעורים בהם בילה בשדות וביערות, בתפילות ובכיות בהתבודדות לפני השם יתברך. וכמו שסיפר תלמידו ומשמשו רבי שמעון ש"פעם אחת אחר שנעשה מפורסם נסע עם רבינו ז"ל דרך כפר אוסיאטין ששם יגע רבינו ז"ל בעבודתו הגדולה בבית חותנו כשהיה דר שם, ונסע עמו דרך השדות וכיוצא בו, והיה רבינו ז"ל מתגעגע מאוד ואמר: "כמה היה טוב לפני בכאן כי בכל פסיעה ופסיעה הרגשתי טעם גן עדן, כי שם באלו הדרכים היה רגיל לילך ולהתבודד, והיה מיצר ומתגעגע מאוד ואמר: הלא כאן היה טוב לפני מאוד ולמה לי הפרסום של עכשיו". (חיי מוהר"ן ק"ז).
בעבודתו זו יגע וטרח, עד שזכה בצעירותו, לפני גיל עשרים, לשבר את כל תאוותיו ומדותיו בתכלית השבירה, ולהיות מופשט מכל שמץ רע.
על אף עבודתו ויגעתו הנוראה, סיפר פעם רבינו:
"שעיקר מה שהועיל לו, ועיקר עבודתו אשר על ידה זכה למה
שזכה, היה רק ריבוי התפילות והתחינות והבקשות והריצויים
והפיוסים, שהיה רגיל מאוד להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך
והיה מרצה ומפייס אותו יתברך, בכמה מיני תחינות
ובקשות, שיזכהו ברחמיו לקרבו לעבודתו יתברך"

תיקון נשמות ישראל
אמנם כל חייו של רבינו היו שרשרת אחת של מסירות נפש עילאית הרי שבענין תיקון נשמות ישראל השליך את נפשו מנגד, וסבל יסורים קשים מנשוא בגוף ובנפש, עבורם הקריב את בניו שנפטרו על פניו בעודם קטנים.
בחודש סיון של שנת תקס"ו נפטר בנו של רבינו, הילד שלמה אפרים ז"ל, ואז אחר פטירת הילד הנ"ל - מביא רבי נתן בספרו חיי מוהר"ן (קנא) "כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תיקון הנשמות, מענין הבעל שדה, שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריך בעל שדה לתקנם, וזה שחוגר מותניו להיות בעל השדה יש עליו יסורים הרבה בלי שיעור, ומאז דיבר הרבה מענין תיקון הנשמות"
"כי באומן היה קדושת השם גדול מאד, כי נהרגו רבים
מישראל לאלפים ורבבות, אשר מכל זה נתקדש שמו, כידוע,
גם רבים מתו ממש על קידוש השם, כי העכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) רצו שימירו דתם,והם מתו על קידוש השם, וגם הנפשות מישראל שנהרגו
לאלפים ולרבבות, אשר כל זה קדושת השם"
בהקשר לזה אמר רבינו "שכל ההשגות הגבוהות שהוא השיג, אינם חשובים אצלו כל כך, רק העיקר הוא כשזוכה להכניס איזה דיבור בתוך העולם, כי בכל דיבור ודיבור שהוא מדבר לפני העולם, תלויים בו כל העולמות עליונים ותחתונים". (חיי מוהר"ן שע"ד).
סיפור מופלא נורא-הוד אשר היה עד שמיעה להתרחשותו, סיפר אחד מגדולי תלמידיו, סיפור זה מובא בספר "כוכבי אור" להגאון הקדוש רבי אברהם חזן זצוק"ל ממעתיקי השמועה של תורת ברסלב "פעם אחת, נסע אחד מגדולי התלמידים רבי שמואל יצחק מטשערין לרבינו ז"ל לברסלב, ולן בביתו הגדול שהיה מקום האורחים, ומחדר רבינו ז"ל לא נמצא שום פתח אל החוץ, רק לזה הבית, ומהבית נמצא פתח אל החוץ מצד מערב, ופתאום באמצע הלילה, שמע הרב הנ"ל קול רעש גדול מחדר רבינו ז"ל, קול רעש גדול ונורא, כמו שמדברים בפעם אחת כמה אלפים רבבות אנשים, והרב ידע בברור שלא נמצא שום אדם חוץ מרבינו ז"ל, יען אשר לא נמצא כלל מזה החדר הקטן שום פתח אל החוץ, רק דרך זה הבית ששכב שם הרב הנ"ל, והבית היה סגור מבפנים בלילה כנהוג, וגם חדר רבינו ז"ל היה קטן מלהכיל כל הרבה אנשים, ומכל שכן וכל שכן אלפים ורבבות אנשים כפי הרעש הנ"ל שיצא משם, ונפל על הרב פחד ורעד גדול ועצום מקול הרעש הזה עד שמרוב הרעד והחרדה שחרדו בו כל אבריו, נפל מהמשכב על הארץ, וגם נתיירא אחר כך מלהזיז את עצמו ולקום מהארץ, עד שנשקע הרעש, ויקם אחר כך מהארץ, ויצא אל החוץ, ונתעכב שם בחוץ עד שהאיר היום, וגם אחר כך נתבייש ונתיירא מרבינו ז"ל, לשאול אותו מה זה ועל מה זה כי הבין שאין זה רצונו שישאלנו. (כוכבי אור שיחות וסיפורים חלק ו' סי' ו').
תלמידו רבי נתן זיע"א מוצא טעם נכון ותועלת בפרסום כל הקורות את רבינו בענין זה "ובכל ענין זה יש הרבה לספר, כי יש בכל זה דברים גנוזים מאוד, גניזיא דמלכא, אשר זכה להשיג בכל הענינים האלה, אשר בשביל זה הוכרח להטלטל כל-כך ולסבול יסורים כל-כך. והכל בשביל תיקון העולמות תיקון הנשמות והנפשות של החיים, ובפרט נשמות המתים. שבזה עסק ביותר בסוף ימיו כאשר אמר בפירוש שמה שעושה עמנו דבר קטן אצלו, וזה אנו צריכים לעשות (זאת אומרת לקיים עצותיו), אבל הוא צריך לעסוק בתיקון נשמות המתים, כי יש נשמות ערטילאיים וכו'.
"...כי הוא טובה גדולה להחפצים באמת השוקדים על דלתותיו, כשיודעים מה שיודעים ממה שעבר עליו ואשר יצא מפיו בענינים האלה, והמשכילים המעיינים בדברינו בעין האמת, יבינו מעט מגדולת הבורא יתברך על ידי כל זה, וגדולת הצדיקים, וכמה יסורים וצרות הם סובלים בשביל תיקון נפשותינו, אולי נתעורר על ידי כל זה לילך בדרכיו הקדושים אשר הורה אותנו בספריו הקדושים ונשוב אל השם יתברך באמת. במהרה בימינו אמן.
ונפל על הרב פחד ורעד גדול ועצום מקול הרעש הזה עד שמרוב
הרעד והחרדה שחרדו בו כל אבריו, נפל מהמשכב על הארץ, וגם
נתיירא אחר כך מלהזיז את עצמו ולקום מהארץ, עד שנשקע הרעש

"מקומי הוא רק בארץ-ישראל"
בשנת תקנ"ח ערך רבינו את עלייתו ונסיעתו הידועה והמפורסמת לארץ ישראל, בדרך שהיתה רצופה סכנות ומכשולים נוראים. בתקופה של מלחמות עקובות מדם, אשר התנהלו בארץ ישראל כאשר היה בכוונת נפוליאון מלך צרפת לכבוש את ישראל ולשם כך ניהל קרבות עזים עם תורכיה.
"וגודל עוצם השמחה שהיה לו באותה הרגע שנכנס ועמד על אדמת
הקודש, אי אפשר לשער במוח אילוכל הימים דיו וכו', לא יספיקו לבאר
אפס קצה מזה, כי תיכף מיד השיג מה שהשיג. כי אמר שתיכך שהלך
ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג"
באופן כזה נסע רבינו לארץ ישראל במסירות נפש ממש, והשליך נפשו מנגד והפקיר עצמו לגמרי בכדי לזכות לבוא לארץ ישראל. (כל פרטי המאורועות המופלאים מובאים באריכות בספר "שבחי הר"ן" ח"ב).
בערב ראש השנה של שנת תקנ"ט, דרכו רגליו של רבינו בארץ ישראל בעיר הקודש חיפה למרגלות הר הכרמל, מול מערת אליהו הנביא.
"וגודל עוצם השמחה שהיה לו באותה הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקודש, אי אפשר לשער במוח אילו כל הימים דיו וכו', לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה, כי תיכף מיד השיג מה שהשיג. כי אמר שתיכף שהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג". בארץ ישראל יצאו לקראתו וקיבלוהו בחיבה מופלגת כל גדולי הצדיקים שהתגוררו רובם ככולם בעיר טבריה, וביחוד התחבב על הרב הקדוש רבי אברהם קליסקר זיע"א, אשר רבינו העריצו ביותר ושיבח אותו מאוד ואף התבטא ואמר עליו "ששלימות היה רק להצדיק מוה"ר אברהם קליסקר זיע"א!". וכמים הפנים אל פנים, כן הוקיר רבי אברהם את רבינו, ובליל שבת כאשר התאכסן אצלו רבינו וכופף את ראשו לקבל ממנו ברכה, קפץ רבי אברהם לאחוריו ברעדה גדולה, תוך שהוא זועק בהתלהבות גדולה "איך אין אנו מתביישים בפני זרע הבעל שם טוב ז"ל".
לאחר שובו של רבינו מארץ ישראל הפליג ביותר ויותר בשבחה, ובהכרח ובחיוב החל על כל אחד לעלות אליה ולחון את עפרה. והרי כמה משיחותיו הנפלאות שיצאו מפיו הקדוש בענין זה: "מי שרוצה באמת לבוא לארץ ישראל צריך לילך גם רגלי". לא נחה דעתו של רבינו עד שקבע ואמר אשר "מי שרוצה להיות יהודי, דיינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל".
ומה לנו יותר מדבריו אלו: "המקום שלי הוא רק ארץ ישראל, ומה שאני נוסע, אני נוסע רק לארץ ישראל, ולפי שעה אני רועה בברסלב".
אילו לא באתי לברסלב אלא בשביל לקרב את רבי נתן, די
באלול תקס"ב העביר רבינו את משכנו לעיר ברסלב, בשם עיר זו מצא רבינו רמז על פי הפסוק אשר נאמר על הגאולה העתידה "והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר" - לב בשר אותיות ברסלב.
סמוך לכניסתו לברסלב מזגו לו כוס יין לקידוש, ונשפך לארץ, ומזגו לו כוס אחר וקידש עליו ואח"כ אמר: "היום נטענו שם ברבסלביר חסידים ושם זה לא ישתקע לעולם, כי לעולם יהיו אנשי שלומינו נקראים על שם "ברסלב". וכן נתקיים לדורי דורות כמפורסם. ומיום שקבע דירתו בברסלב, היה דרך המקורבים אליו להיות אצלו בשלושה זמנים באופן קבוע: 1. ראש השנה, 2. שבת שבתוך חג חנוכה, 3. בחג השבועות.
בחודש זה התקרב אליו תלמידו הגדול והמסור רבי נתן, אשר רק על ידיו נשתמרה ונשתיירה תורתו של רבינו ומורשתו לדורות, עליו סמך את ידיו, והעיד עליו שהוא לבדו יודע ומבין בו, ואת כוונות תורתו, לאמיתתה.
בט"ו בשבט שנת תק"מ - נולד רבי נתן בקהילת נעמירוב. מיוחד ומופלא היה בתמימותו הישרה כבר מימי עלומיו, ולמרות היות שכלו חריף ולבו מבעית בבקיאות בכל חדרי תורה, וגם היה מתמיד עצום בלימודו ושמו הלך לפניו אודות יראתו הקודמת לחכמתו, הרי היה כל כולו שפל רוח אמיתי, והחזיק עצמו לאין ממש.
בהגיעו לפרקו לקחו לחתן אחד מגדולי הדור הגאון הצדיק המפורסם רבי דוד צבי ז"ל.
המכונה רבי דוד צבי הגדול - חותנו זה היה קדוש וצדיק נשגב, אך התנגד מאוד לדרך החסידות, גדולי למדני החסידות בעיר שמו עינם על החתן הצעיר לקרבו לחסידות, ומחמת ריבוי הדיבורים התקרב אט אט לחסידות. מאוחר יותר אף זכה לשמש את גדולי מאורי החסידות שבדורו, כרבי לוי יצחק מברדישטוב זיע"א, ורבי זושא מאניפולי זיע"א ועוד מגדולי זמנו. על תקופת חייו זאת כותב רבי נתן בספרו "ימי נתן".
"אחר כך מריבוי הדיבורים של חברי ושאר האנשים הבחנתי האמת, וזכיתי לכנוס באמונת חכמים, והסכימה דעתי עם החסידים שטוב להתקרב להצדיקים המפורסמים גדולי החסידים, כי הם אנשי אמת והשם יתברך עמם, ואז נמשך עלי יראה קצת ונשתניתי לטובה בכמה דברים הידועים לי ועם כל זה עדיין הייתי תועה בדרך. ולא ידעתי בין ימיני לשמאלי כי לא היה לי מנהיג כראוי, וכל מה שעבר עלי בימים אלו קצרה היריעה לספר".
"בשנת תקס"ב בחודש אלול זכיתי להתקרב לאדמו"ר הקדוש והנורא הרב האמת מוהר"ן זצוק"ל, והוא אחז בידי וקרבני ברחמיו המרובים ונשא אותי כאשר ישא האומן את היונק".
רבינו אף אמר: "אשר אילו לא באתי לברסלב אלא בשביל לקרב את רבי נתן, די!" מעת התקרבותו של רבי נתן החל רבינו להרגילו בכתיבת תורתו לאחר שנשמעה מפיו הקדוש. ככל שהתקרב רבי נתן אל רבינו, נתן אל ליבו להבין את גדולת כל תנועותיו של רבינו, ושיחות חולין שלו ("הצריכים לימוד") ומחמת כן העלה על הכתב ורשם גם הרבה משיחותיו, וכן כל המאורעות אשר התרחשו מסביב לרבינו. וסדר אמירת תורתו. כל אלו כתובים בספרים, שיחות הר"ן, חיי מוהר"ן וימי מוהרנ"ת.
ואכן כשנתקרב רבי נתן לרבינו שח רבינו עליו לפני מקורביו ואמר: "ברוך השם, שהזמין לי רך בשנים אחד, שאפילו דיבור אחד מדיבורי לא יהיה נאבד עוד".
בשנת תקס"ה החלה איסוף הקונטרסים של כתב יד המאמרים והתורות של רבינו, ובשנת תקס"ח בר"ה רמז רבינו בעת אמרית התורה, על רצונו להעלותם על מזבח הדפוס. בשנה זו סמוך לר"ה תקס"ט נגמר בעיר אוסטרהא הדפסת הספר הקדוש והנורא הנקרא בשם ספר "ליקוטי מוהר"ן".
בעניין זה הפליג רבינו ביותר משאר עצותיו ואמר:
"אני חזק מאד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר שאלו
העשרה קפיטל (מזמורי) תהילים מועילים מאד מאד"
תורתו של רבינו
תורתו של רבינו הקדוש זיע"א חובקת בחובה זרועות עולם, כוללת בתוכה את כל פרדס התורה, דברים אשר מחד עמוקים מני ים, ומאידך פשוטים ביותר בכדי לקיימם וללכת לאורם. דלי שכל וקטנים אנו בכדי לשרטט קווים על תורתו של רבינו הקדוש, ונשגב מבינתנו לבוא בסודם, אולם יבואו כאן דבריו של רבינו הקדוש עצמו, אשר בכדי להעמידנו בקרן אורה, ובעיקר מתוך היותו מנהיג רחמן אמיתי אשר חפץ בתקנתן של ישראל, וכל מגמתו היתה כל ימי חייו להשיב את לבם לאביהם שבשמים ומסר נפשו על זה, גילה הוא טפח וכיסה אלפיים מגדולות ונוראות תורתו הקדושה, ואופן המשכתה והורדתה כפי שהיא נגלית לעינינו על מנת שנשכיל להגות בהם, ולהשתית עליהם את אורחות חיינו, ולהגשימם הלכה למעשה למען ייטב לנו באחריתינו, בזה ובבא.
רבינו ראה בהוצאת ספרו זה לאור-עולם את "האתחלתא דגאולה". "ונשמע מפיו הקדוש אשר ספרו זה שיצא בעולם אתחלתא דגאולה. ואמר: מאחר שיצא בעולם, אני חפץ מאוד שילמדו אותו, כי צריכים ללמוד אותו הרבה, עד שיהיה שגור בעל פה, כי הוא מלא מוסר והתעוררות גדול מאוד להשם יתברך אשר אין ערוך אליו, אחר כך אמר בפירוש: שהלימוד בחיבוריו הקדושים, הוא "אתחלתא דגאולה במהרה בימינו אמן". (שם שמ"ו).
תלמידו רבי נתן זיע"א, מתאר בספרו שיחות הר"ן (קכ"ד) את המעמד הקדוש והנורא של אמירת תורתו של רבינו, והתפעלות הנפש העצומה וביטול הבחירה שאחזה בכל המקשיבים לדבריו: "...וכל דבריו היה כגחלי אש ממש, ומי שזכה לשמוע דיבור מפיו היה נכנס בקרבו כאש בוערת ממש, ואי אפשר לבאר ולצייר לא בכתב ולא בעל פה עוצם תבערת קדושת דיבוריו שיצאו מפיו הקדוש והנורא בקדושה ובטהרה, אשר כל דיבור ודיבור שלו אפילו שיחת חולין, מכל שכן כשהיה מדבר בעבודת השם יתברך, או כשהיה אומר ומגלה תורה, היה כל דיבור ודיבור מאיר ומזהיר ומתלהב כאש להוט רשפי רשפי שלהבת.
"ומי שהיה מאזין ומקשיב לדבריו באמת ובתמימות היה כל דיבור ודיבור שלו פורח ונכנס בקירבו כלהבת אש ממש, עד שכל אחד מהשומעים היו נמשכים על ידי דיבוריו להשם יתברך בהתקשרות נפלא והתלהבות גדול להשם יתברך באמת.
ועל פי רוב היה נדמה לנו באותו שעה שעמדנו לפני הדרת קדושתו הנורא, שבוודאי לא יהיה לנו עוד שום בחירה. כי בוודאי בהכרח להיות רצון השם יתברך, ואי אפשר להפרד עוד מהשם יתברך, ומכל שכן לשנות רצונו יתברך לעבור חס ושלום אפילו איזה דבר קל בעלמא. כי הלב היה נמשך מאוד מאוד להשם יתברך ועל ידי דיבוריו הקדושים אי אפשר לשער ולערוך".
את דבריו אלו מסיים בנצחיותם של הדברים אשר "גם עכשיו כל מי שיעסוק בספרי רבינו הקדוש והנורא זכר צדיק וקדוש לברכה, ויעיין ויסתכל בהם באמת ובתמימות וודאי יתלהב לבו להשם יתברך כי כל דבריו כגחלי אש".
כי יש בהם פנימיות הרבה
"פעם אחת, היה מזרז את אחד ללמוד את ספרו, ואמר שהוא מצווה גדולה ללמוד ספרו הרבה, ואמר לו: שיכולין להיות נעשה בעל מח גדול על ידי ספרו, כי יש בו שכל גדול ועמקות נפלא מאוד על פי פשוטן של דברים, וגם אם יתמידו בספריו, יכולים לזכות להיות נעשה איש כשר באמת, ואז יזכה לראות הפנימיות שיש בספריו הקדושים, כי יש בהם פנימיות הרבה, מה שאין נראה על פי פשוטו כלל, אשרי הזוכה ללמוד ולהתמיד בהם הרבה. (שם שמ"ז).
יהיו נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו
בשיחה המובאת להלן ישנה גם את ההבטחה לכל העוסק בספרו: "פעם אחת, היה משבח את הספר שלו מאוד, ואמר שיכולים להיות נעשה בעל תשובה גמור על ידי לימוד הספר שלו, והיה חפץ ומשתוקק מאוד שידפיסו ספרו עוד כמה פעמים, ויתפשטו בעולם, ואמר: שיהיו בני אדם שילמדו ויתפללו על ידי הספר הזה.
בהמשך השיחה הבהיר רבינו את אחד התנאים הבסיסיים על מנת לזכות לקבל את השפעתם של דברי תורתו החקוקים בספריו הקדושים. ואמר: "שמי שישב ויעסוק בספריו רק בלי קינטור וניצחון, ויסתכל בו באמת, אז בוודאי יהיה נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו, ואמר בזו הלשון: "סע וועט אים אלע אדערן טרענן".
כל כך ראה רבינו את חשיבות ספרו כחובה הכרחית על כל אחד החפץ לחיים אמיתיים עד אשר אף הפליג ואמר: "שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו, ומי שאין לו במה לקנות וכו' ימכור כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו. במקום אחר אנו מוצאים את חזונו ונבואתו של רבינו על התגלות ספריו הקדושים בעולם.
"ועוד סיפר מזה.. ואמר: שהספר שלו יהיה חשוב מאוד, ויבקשוהו ויחפשוהו מאוד, ויודפס ויחזור ויודפס כמה וכמה פעמים, ויהיה חשוב מאוד, רק נכספתי לראות זאת, ואהיה אני עומד ומסתכל וכו', ואמר: שהמאמרים שכתב בעצמו גם הלשון לבד מסוגל מאוד. (שם שמ"ט).

ספורי מעשיות
בשנותיו האחרונות של רבינו החל לספר סיפורי מעשיות, מעשיות מופלאות עד למאוד, אשר מלובש בהם דברים מכבשנו של עולם, וגנוזים בהם סתרי תורה נעלמים וגבוהים מאד, מטרה מיוחדת היתה לרבינו בסיפורי מעשיות אלו, וחלקם אף גילה בספרו לקוטי מוהר"ן (קמא ס') עיקרי דבריו שם סובבים על כך "שכל סיבת גילוי הסיפורים היא כדי לעורר את בני האדם משנתם ולעוררם מתרדמתם הרוחנית".
וכך מספר רבי נתן שהוציא לאור ופרסם את סיפוריו בהקדמתו לספר ובאותו הזמן שהתחיל רבינו לעסוק בסיפורי מעשיות אמר בפרוש בזה הלשון: "איך וויל שוין האבן מעשיות דער ציילין" (עתה אתחיל כבר לספר מעשיות), וכוונת דבריו היתה כמי שאומר: מאחר שאינו מועיל לכם לשוב להשם יתברך על ידי התורות והשיחות הקדושות וכיוצא בהן מה שעסק ביגיעות רבות כל ימיו להשיבנו אל השם יתברך באמת לאמיתו, ומאחר שאינו מועיל בכל אלה, על כן הוא מתחיל לעסוק בסיפורי מעשיות.
אם כי המעשיות מדברים בלשון של משל ורמז בדרך נעלמת ביותר, הרי יש בהם "התעוררות מוסר נפלא ועצום מאד ברוב המקומות" וכפי המבוא בהקדמה הנזכרת.
"וגם יש בהם התעוררות מוסר נפלא עצום מאוד ברוב המקומות יבינם המשכיל בעצמו כי רובם ככולם מעוררים ומושכים את הלב מאד להשם יתברך, לשוב להשם יתברך באמת לאמיתו, לעסוק רק בתורה ועבודה תמיד ולהפוך פניו מהבלי העולם לגמרי, כאשר יראה הרואה בעיני שכלו אם יסתכל בהם באמת" אולם תכלית כוונת אלו המעשיות רחוק מדעת אנוש ועמוק עמוק מי ימצאנו.
רבינו ייקר מאד את סיפורי מעשיותיו ורצונו היה שיפוצו ויתפרסמו ברבים "וראויים לדרשם ברבים לעמוד בבית הכנסת ולספר מעשה מאלו המעשיות, כי הם חידושים גבוהים ונוראים מאד מאד".
ואמר בפרוש בזה הלשון: כל הנהגה והנהגה שאני מצווה לעשות,
הוא סגולה ותיקון, ומועיל על מה שעבר, ועל העתיד.
ולאחר הסתלקות של האדם, ולימות המשיח, ולתחית המתים
ולעתיד לבא.
(שיחות הר"ן קפ"ה)
אני רוצה להישאר ביניכם
כשלוש שנים לפני הסתלקותו - בעת שחזר מנסיעתו הגדולה שערך אז לעיר נאווריץ' - בא עליו חולי הנקרא "הוסט" - שחפת (שיעול קשה מאוד), ואמר שתיכף שקיבל את השיעול הראשון, ידע שיסתלק, והתחיל לדבר מענין הסתלקותו, ולהכין את עצמו ואת קהל חסידיו ותלמידיו לקראת פטירתו מן העולם. ומספר רבי נתן: "זה סמוך שמעתי מאחד מאנשי לאדזין ששמע מפיו הקדוש בעת שדיבר עם אנשי לאדזין, בענין החולאת שלו, שמוכרח להסתלק על ידי זה, ודיבר אז מענין קברו, ואז אמר בזה הלשון "אני רוצה להישאר ביניכם ואתם תבואו על קברי וכו'".
"וזה הדיבור יקר בעיני מאד מה שמעתי בשמו בזה הלשון בפירוש שאמר אני רוצה להישאר ביניכם, כי כל העולמות תלויים בזה מה שנשאר בינינו".
"ומאותו הזמן והלאה דיבר הרבה מענין הסתלקותו, ודיבר הרבה מענין קברו. וגילה דעתו כמה פעמים, בכמה מיני לשונות, שיבואו על קברו תמיד, לומר תהילים על קברו, וללמוד שם ולהרבות שם בתפילה ותחנונים, ודיבר עם כמה אנשים מענין זה".
כי באומן היה קידוש השם גדול
עוד שנים מספר, לפני הסתלקותו, כשיצא רבינו מעיר זלטיפליא להשתכן בעיר ברסלב עבר בנסיעתו דרך העיר אומן ומידי נסעם עברו סמוך אצל בית החיים, אשר בכניסה לעיר, ענה רבינו ז"ל ואמר: "כמה נאה יפה לשכוב על בית החיים הזה".
כשסיפרו על כל לתלמידו רבי נתן, לאחר פטירת רבינו, כתב: "עמדתי מרעיד ומשתומם, כי עתה אנו רואים שזה כמה שנים מקודם עלתה זאת במחשבה, ונודע לו שמקום מנוחתו יהיה באומין, כי בעת שנכנס לברסלב היה כמה שנים קודם הסתלקותו וכו' ועצת השם יתברך לעולם תעמוד, כי סוף כל סוף נשארה המתנה טובה בידינו, מאחר שזכינו שהחמדה גנוזה נגנזנה בסביבותינו אומין, כאשר עלה במחשבה לפניו זה כמה, ועל ידי זה עדיין יש לנו תקוה, לזכות לכל הטוב, אשר חפץ להיטיב עמנו לנצח, ודבר אלקינו יקום לעולם".
כחצי שנה לפני הסתלקות רבינו, עבר להשתכן בעיר אומן, כשכל כוונתו ועיקר ביאתו לאומן היה בשביל להסתלק ולהטמן שם. וזאת מחמת קידוש השם הנורא אשר התרחש שם בזמן הגזירות הידועות בשנת תקכ"ח.
גן טוב ויפה
פעם בעת כניסת רבינו לאומין נכנס אליו אחד מתושבי העיר, להקביל פניו, וברכו שיזכה לדור ולישב כאן לאורך ימים , כנהוג, ושיבח לפני רבינו את דירתו שיש שם אויר נאה, ענה רבינו ז"ל והראה באצבעו לחוץ ואמר: הראיתם הגן הזה כמה הוא טוב ויפה - האיש ההוא סבר לתומו שכוונת רבינו כפי הנראה לגן שהיה לפני חלונות ביתו של רבינו, אולם רבינו העמידו על נכון תוך כדי שמחווה לו באצבעו לכיוון בית החיים (כי הבית החיים היה נראה שם מבעד החלונות) ואמר: על הגן הזה אני אומר.
ענה ואמר: "אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים של פה, כי יקר וקדוש מאד, וכן כמה וכמה פעמים היה מדבר עם כמה אנשים והפליג מאד בשבח בית החיים של אומין. כי מונחים שם קדושים אלפים ורבבות, כי שם היתה ההריגה הגדולה בעת הבריחה, והיה שם קידוש השם הרבה מאד".
"וכמה פעמים אמר בפירוש לפני, ולפני עוד כמה אנשים" - מעיד תלמידו רבי נתן זיע"א "שטוב לפניו לשכב שם, מחמת שהיה שם קידוש השם הרבה מאד. ואח"כ נתקיימו דבריו כולם".
אמר: העולם לא טעמו אותי כלום עדיין... אילו היו שומעים
רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה, היו כולם
בטלים בביטול גמור, היינו כל העולם כולן, אפילו חיות ועשבים
וכל מה שיש בעולם, הכל היו מתבטלין בכלות הנפש מגודל
עוצם התענוג המופלא והמופלג מאד מאד...
(חיי מוהר"ן מעלות תורתו וספריו)
בוודאי יושיע לזה האדם
כל ימי חייו של רבינו שקד על קדושתן וטהרתן של ישראל, יסוד היסודות ושורש הוויתם של כלל ישראל, אשר בזה עיקר המלחמה והנסיון של כל איש ישראלי בזה העולם, ולזה נשלח לזה העולם לנצח זאת המלחמה.
אולם גולת הכותרת בענין זה, הוא התיקון הנפלא והנורא, אשר תיקן, הלא הוא "התיקון הכללי" המפורסם אשר התפשט בכל תפוצות ישראל, הלא המה עשרת מזמורי התהילים הידועים. כשגילה רבינו את התיקון הכללי עוד בחיים חיותו - מספר רבי נתן (שיחות הר"ן קמ"א) - "אמר: שגם כי ימלאו ימיו אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו, ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהילים ויתן פרוטה לצדקה, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד, ח"ו, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב ולהושיעו ולתקנו" וכו'.
בענין זה הפליג רבינו ביותר משאר עצותיו ואמר: "אני חזק מאד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר שאלו העשרה קפיטל (מזמורי) תהילים מועילים מאד מאד". בחיי מוהר"ן (רכ"ה) שב רבי נתן ומסיף עוד דברים:
"כבר הבטיח רבינו ז"ל וייחד שני עדים כשרים על זה - שכשיסתלק, כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה בעבורו ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהילים הנרשמים אצלנו, אזי יניח רבינו עצמו לאורך ולרוחב. ובוודאי יושיע לזה האדם" ואמר: "שבפאות יוציא אותו מהגיהנום" אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה, אפילו אם עבר מה שעבר. - אולם - "רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאוולתו, חס ושלום".
מה לכם לדאוג... אני הולך לפניכם
"ובלילה שקודם הסתלקותו אמר מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם, ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפים על תיקונים שלי מכ"ש אתם וכו' וכבר גילה דעתו בכמה לשונות, וברמז, שכל מה שעוסק עמנו אינו בשבילנו לבד כי אם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה".
וכל העומדים שם רוב אנשי החבורה קדישא וכל
גדולי השמשים העוסקים בזה כולם אמרו שכבר ראו
כמה שנפטרו בנקיות ובדעת אבל הסתלקות כזה לא ראו מעולם
וכל זה היה לפי דעתינו אבל בעצם הסתלקותו אין לנו פה לדבר,
"כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל"
הימים ימי תשרי שנת תקע"א, רבינו שוכב על ערש דווי, וצמוד אליו יושבים גדולי תלמידיו הנאמנים וסועדים אותו, הגיעו ימי הסוכות ומצבו של רבינו מחריף, רבנו כבר מזמן גילה את רצונו וכיסופו להפשיט את גופו מעליו, אולם עתה הוא כבר משלח רמזים לכל עבר על הסתלקותו הקרבה ובאה, התלמידים ובפרט תלמידו רבי נתן מסרבים בעקשנות לעכל את הדבר, ומסיחים את דעתם בכל כוחם מכל הרהור ומחשבה בנושא זה, כל תשוקתם וכליון עיניהם נשואות לשובו של רבינו שעדיין לא מלאו לו אפילו ארבעים שנה לבריאותו ולאיתנו. להדריכם בדרך החיים, לפתע מיסב רבינו ראשו ומדבר שוב מענין הסתלקותו, ומענין הנשמות המסובבות אותו ומצפים שיתקנם, ואשר לשם כך סובל הוא יסורים קשים ומרים, אחר הסיב פניו קצת אל הקיר כאומר "הריני מוסר נפשי והריני מוכן ומזמן לקבל הכל בשבילו יתברך", עוד ליל נדודים עבר על התלמידים, שמתחלפים במשמרותיהם לשמש את רבם.
אתא בוקר יום שלישי ד' דסוכות, אושפיזאי דמשה רעיה מיהמנא. מספר רבי נתן: "באתי לחדרו ומצאתיו יושב ולא שוכב. ומעוטף בטליתו ויושב על מיטתו וסידור האר"י ז"ל היה מונח על ברכיו הקדושים. וגמר ההלל עם הארבעת המינים ואומר הושענות בקול רם קצת. שהיו נשמעים דיבוריו לכל העומדים בבית אשרי העינים שזכו לראות אותו אז ולשמוע קולו בעת שאחז הארבעת המינים, ואמר ההלל והושענות ביום האחרון של ימי חייו הקדושים". בתוך כך הביט רבי נתן על פני רבו, ובמבט הרב והתלמיד נפגשו יחדיו, עתה כבר נפל על לבו שהנה רבו מסתלק מעמו. אך אף על פי כן חיזק את עצמו עם רבינו יחדיו שעדיין לא אבדה תקווה. לאחר מכן בקש רבינו שיושיבוהו על כסאו, אולם נשמתו וחיותו החלה לפסוק. תלמידו אוזר עוז ומצווה מיד להשכיבו על מיטתו להקל סבלו הרב, באותם שעות של נשיקת שתי העולמות פרצה שריפה בסביבות מגורי רבינו הקדוש, ורוח סערה גדול מפרק הרים ומשבר סלעים נשמעה מבחוץ, אולם עד מהרה דעכה האש במקומה, וכך מתאר התלמיד את הרגעים האחרונים של רבינו הקדוש בהאי עלמא: "ואחר כך נדמה שנגווע והתחלתי לבכות ולצעוק מאד רבי רבי על מי עזבתם אותנו, ושמע קולינו ונתעורר והחזיר ראשו ופניו הנוראים אלינו, כאומר איני עוזב אתכם חס ושלום, ואחר כך לא נתמהמה הרבה ויגווע ויאסף על עמיו בקדושה בטהרה גדולה נקי וזך וצח בלי שום בלבול כלל, ובלי שום תנועה משונה, בישוב הדעת נפלא ונורא".
וכל העומדים שם רוב אנשי החברה קדישא וכל גדולי השמשים העוסקים בזה, כולם אמרו שכבר ראו כמה שנפטרו בנקיות ובדעת אבל הסתלקות כזה לא ראו מעולם, וכל זה היה לפי דעתינו אבל בעצם הסתלקותו אין לנו פה לדבר, כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל".
"יום שלישי, ח"י בתשרי, שני דחול המועד סוכות לעת ערב, שנת תקע"א, נלקח ארון אלוקים, ונסתלק אור ישראל, כבוד אדונינו מורנו ורבינו, בוצינא עילאה, בוצינא קידשא יקירא, אור הגנוז והצפון, מורנו רבי נחמן, זכר צדיק וקדוש לברכה".
ונקבר בשלום למחורתו ביום ד', ה' סוכות באומן, העיר אשר בחר בה בחיים חיותו להקבר שם... ובשביל זה היה העיקר שבא לאומן חצי שנה קודם הסתלקותו. והשם יתברך עזרו, ורצון יראיו יעשה, ויבוא בשלום על משכבותיו.
כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק בתיקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם, ויאמר העשרה קפיטל תהילים הידועים אצלינו, כאשר הבטיח בחיים חיותו אשרי הזוכה לזה".
וכל יתר מעשי תוקפו וגבורתו, ונוראותיו הלא הם כתובים אש שחורה על גבי אש לבנה בספריו ובספרי תלמידיו. ובלבבות תלמידי תלמידיו ההולכים לאור תורתו ועצותיו, עד ביאת ינון. אשר הבטיח ואמר:
"האש שלי תוקד עד ביאת המשיח, במהרה בימינו אמן."

פרשת השבוע

ביאורים לפרשת השבוע
מתוך ספרי ברסלב
שנכתבו על ידי
רבי נחמן ורבי נתן
ליקוטי מוהר"ן
וליקוטי הלכות

קרא עוד

דבר הלכה

כשרות המטבח חלק א'...
הלכות בשר בחלב

בישול אכילה והנאה
נאמר בתורה (שמות כג יט, לד כו. ודברים יד כא), "לא תבשל גדי בחלב אמו". וחזרה התורה שלוש פעמים על פסוק זה, כדי ללמדנו אחד לאיסור בישול כפשוטו של מקרא, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה. (י. עב)

והטעם שכתבה התורה את שלושת האיסורים הנ"ל - בישול, אכילה והנאה - בלשון של בישול ['לא תבשל'], ללמדנו שלא אסרה התורה באכילה ובהנאה אלא כשעברו תהליך של בישול, אבל בלא תהליך של בישול, האיסור לאכול הוא מדברי חכמים.

קרא עוד

דבר חיזוק

"בן מלך מאבנים טובות" מאת הרב ארז דורון שליט"א יש פסוק בירמיהו שמתאר מצב שיהיה באחרית הימים, שיבואו הגויים לעם ישראל ויגידו להם: מה זה? אתם כאלה יפים! כאלה מוארים! כאלה מיוחדים! היינו בטוחים שאתם כאלה מכוערים! מלאי פצעים! לא ידענו. איזו הפתעה. רבי נחמן אומר לנו: תגלו אתם עכשיו מה שכולם יגלו בסוף. הכיעור שלכם אינו אלא כישוף, אשליה. אם תתאמצו לשנן את זה שזה שקר, תגידו לעצכם שזה שקר, תוכלו גם להתרפא מזה.

קרא עוד

תפילה לפדיון

הפדיון של רבי נחמן מברסלב זיע"א, יניח ידיו על המעות ויאמר: מעות ואת היקום אשר ברגליהם צדק יקראו לרגלו. צדק מלכותא קדישא: דינא דמלכותא דינא. שורש הדינים בינה. אני בינה לי גבורה. אין הדין נמתק אלא בשרשו. שלשה ידים בבינה: יד הגדולה, יד החזקה, יד הרמה. ג' פעמים יד גימטריא שם של מ"ב. מ"ב שביצירה שם של אנא בכח. מ"ב שבבריאה שני פעמים אקי"ק. מ"ב שבאצילות הוי"ה פשוט, במלואו, ומלוי דמלוי: יהי רצון מלפניך שיומתקו הדינים והגבורות הקשות מעל: (פלוני בן פלוני) על ידי פלא עליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים ופשוטים שאין בו תערובת דין כלל. אמן. פדיון הוא המתקת הדינים,והוא מושיע מכל הצרות, כי עיקר הרפואה על ידי פדיון דוקא, כי "ורפא ירפא" (עם שתי התבות) מספר "פדיון נפש": (לקוטי מוהר"ן ח"ב תורה ג).

גלריה

לפניכם גלריית תמונות מזמנים שונים..

work
work
work
work
work
work
work
work

יצירת קשר

לחץ כאן לשליחת-Email

מפת הגעה אל כולל ברסלב כרמיאל


הצג מפה גדולה יותר

Copyright © 2006 Michael gez Breslev carmiel