פרפראות לתורה: לכבוד חג הפסח אמונת חכמים

הגמרא במסכת פסחים (דף מ"ב ע"א) לגבי הנושא של אפיית המצות שנינו, שאין ללוש את העיסה אלא במים שלנו לינת לילה. מיים ששאבו אותם ביום אתמול ושהו באוויר הלילה. שאם לא כן יש לחשוש שחמימים הם ויחמיצו את הבצק, דין זה נפסק להלכה גם בשולחן ערוך.
ומספרת הגמרא: רב מתנה הגיע למקום ששמו פפוניה. דרש להם בהלכות הפסח, והודיעם שאין ללוש את הבצק אלא במים שלנו. השתאו למשמע ההלכה, שלא ידעוה. בערב, שב רב מתנה לאכסנייתו והלך לישון.
למחרת היום, נשמעו נקישות בפתח האכסניה. כשפתח את הדלת הופתע למראה ההתגודדות ההמונית. כל בני המקום נסבו על הבית. עם הפתח הדלת השתררה דומיה, חרדת קודש, יראת כבוד.
מה רצונכם, שאל רב מתנה מופתע?
האדם הקרוב אליו הושיט לו כד. כעת הבחין שכולם נושאים כדי חרס בידיהם.
מה זאת? לשם מה הכד? שאל רב מתנה.
"אנו רוצים לאפות מצות", ענה האיש. "הרב אמר אתמול שאין ללוש מצות אלא במים שלנו, באנו איפה למלאת את כדינו במימיו" ....
הם הבינו, שכאשר אמר "מים שלנו" התכוון למים שלו, של הרב ... העמידם רב מתנה על טעותם, והודיעם שלא הייתה כוונתו אלא למים שעברה עליהם לינת לילה.
ויש להבין, לשם מה סופר סיפור זה בגמרא. הרי הגמרא ספר לימוד היא, הוראה והדרכה, ולא ספר סיפורים, האם סופר לנו סיפור זה כדי שנלעג ח"ו לבורותם וטעותם של בני הכפר?
אך כשנתבונן בסיפור לקח גדול בו, עצום ורב. ולא לעג ח"ו, אלא הוקרה והערכה. אמנם לא ידעו את הדין, חדש היה בעבורם. אמנם הם לא הבינו את הדין לאשורו וטעו בלשונו. אבל לפי טעותם, כאשר הם הבינו שהרב מורה להם הלכה מוזרה, שאין ללוש מצות אלא במים שלו ? לא הרימו גבה, לא רטנו על הגזירה התמוהה. לא התקוממו: "איזו הוראה זו, מה ייחוסם של המים של הרב, במה הם טובים יותר ממי בארותינו", לא פנו אליו בשאלה. לא, אלא כאיש אחד בלב אחד התכנסו ובאו, איש כדו בידו וצייתו להוראה!!!
אמנם, את ההלכה הם לא הבינו כראוי, אבל לימדונו הלכה לדורות, לימדונו מה הוא ציות לדעת תורה, מה היא הישמעות למורי הוראה. בלי הרהור וערעור, בכפיפות וציות. בכך היו בני פפוניה עצמם למורי הוראה לדורות!!!

פרפראות לתורה: רמז בתורה הקדושה אודות רבי נחמן מאומן

ואם אין מחני נא.. שמות ל"ב

קרא הפוך מהסוף להתחלה מתקבל "אני נחמן"

"ואם אין מחני נא"

קחו כל אות ראשונה של המשפט ראשי תיבות"אומן"