הפרשה מלמדת אותנו על סדר הנהגה כללית של עם ישראל, הנהגה ציבורית שהיא יסוד הקיום בין אדם לחברו.
מינוי שופטים ושוטרים.
מינוי מלך – המלך מוזהר לנהוג כפי שהתורה מורה.
עניני הכוהנים והלויים ומתנותיהם – כדי שגם הם יוכלו להתפרנס מאחר ואין להם חלק ונחלה בארץ.
הנביא והנבואה ועוד נושאים.
במאמר זה נעסוק אי"ה במינויים של שופטים ושוטרים. למרות שבטבע, לבע"ח יש סדר טבעי ואינם זקוקים לשופטים ושוטרים, האדם, בשכלו, עלול להשתמש בתחבולות להרע לחברו והוא זקוק יותר למשפט ומשטר שימנעוהו מכך.

על הצדק עומד העולם
בעולמות עליונים יש מושג שנקרא צדק וזו מידת הדין, לכן המינוי חייב להיות אדם אמיתי המתעלה מעל כל רגש ודן את המשפט בדרך של צדק עליון, כי על הצדק עומד העולם. כתוב בפרשה "צדק צדק תרדוף" המילה צדק מופיעה פעמיים להראות לנו שיש שתי מידות של צדק, מצד המשפיע ומצד המקבל. ובספירות: היסוד – משפיע. המלכות – מקבלת. כשיודעים להכניס את שם השם בצדק, אז הצדק הראשון נעשה "צדיק" – ספירת יסוד, והצדק השני נעשה "צדקה" – ספירת מלכות.
כך הצדיק יסוד עולם משפיע והעולם מתנהג בצדקה, ברחמים גדולים.
"צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ..." לכאורה נראה שצדק הוא לא עיקרו של עולם, אבל הפסוק מלמד שכן, "למען תחיה".
בתפילה אנו מבקשים: השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה. השופט צריך להיות בעל מידות מהטובות ביותר, מפני שכאשר האדם שופט ע"פ מידותיו ומידותיו אינן נקיות: מזה מפחד, אל זה רוצה לשאת חן, אז המשפט והצדק מתעוותים.

חשיבות המשפט
טבע האדם שחושב שהצדק איתו ונדיר שאדם יחשוב שהאחר צודק, לכן יש בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ התייחסות כמעט לכל סכסוך שעלול להיווצר בן אדם לחברו.
המשפט עומד בספירת תפארת וזהו עניין של איזון, הקו האמצעי.
הקב"ה ברא עולם ומלאו ולכל מה שברא יש תועלת. עדיין לא השכלנו לראות עד כמה יש ברכה בכל דבר בטבע, למשל, מכינים מארס של נחש תרופה למחלות לב.
למחלות מסוכנות יש תרופה ממזיקים אחרים, המזיק עוזר כנגד המזיק (דומה בדומה, מרפא). כדי להכיר את התועלת שיש בכל פרט בעולם צריך שיהיה סדר. תשובה ואמונה, אהבה ויראה, הם עקרונות בעולם הזה שנוכל ללמוד מהם בהקשר לסדר האמיתי של שופטים ושוטרים.

תשובה ואמונה
אלו שני דברים שהאדם מתעסק בהם באופן טבעי. העולם בנוי כן שאין שום דבר שנועד לבטלה כדי שיהיה תועלת מכל דבר צריך לשבץ את הדברים במקום ובזמן הנכון, ואז המזיקים הגדולים הופכים להיות המועילים ביותר לאדם "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו".
תשובה – אנחנו עומדים לפני חודש התשובה, חודש אלול. מי שנכנס לפחד, לדיכאון, צריך לעשות תשובה על העבר. אבל, זה חודש שצריך להיות מקור השמחה לאדם שהוא יוצא מחושך לאור "ה' אורי וישעי". האדם מגלה את האור ואז מתבטלים כל הפחדים כי ה' איתו. הקב"ה נתן את הנשמה כפיקדון לאדם, האדם שואל את הנשמה מה' והקב"ה משאילה לאדם. הלכה: אם המשאיל נמצא עם השואל באונסים, השואל פטור "אחת שאלתי.. שבתי בבית ה' כל ימי חיי" ואז האדם פטור כי הוא נמצא עם השם.
המגיד ממזריעטש זי"ע שואל ועונה: מתי אדם חוזר בתשובה? בשעת העבירה. בזמן העבירה כבר מוטרד ממנה וכבר עסוק בתשובה.
אמונה – האמונה הושרשה עוד במעמד הר סיני, כל יהודי הנמצא בצרה צועק "שמע ישראל". צריך לזרום עם סדר האמונה. האמונה היא כמו שדה "בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה" ( תהילים ל"ז ג'). אדם צריך לדעת מתי ליישר, מתי לחרוש, להשקות ,לקצור.
ע"פ סדר העולם ברא הקב"ה את האישה "אעשה לו עזר כנגדו". בראיה נכונה האדם רואה איך האישה שאיתו היא "כנגדו" ועד כמה זה לעזר לו. לכל דבר בעולם יש משהו כנגדו שהוא העזר שלו, ולכן הוא אינו יכול להסתדר בלי ה'כנגדו', זה נקרא משפט. המשפט הוא יסוד הקיום של העולם. משפט ע"פ חוקי התורה ולא ע"פ חוקות הגויים, כפי שנהוג בתקופה זו. השופטים: אנשים צדיקים, הגונים, ישרים, בעלי מידות, ולא שופטים שנבחרים שלא ע"פ אמות המידה האלו. הנהגה של צדק בעולם הזה כפי שנוהגת בעולמות עליונים, שום דבר לא זז ימינה ושמאלה, הכל מאוזן ומדויק.

* פנינים מהנחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן מברסלב זצ"ל *

"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (ליקו"מ ח"א, נז)

שאלו תלמידיו של רבי יוסי בן קסמא: אימתי בן דוד בא? אמר להם: לכשיפול השער הזה ויבנה, ויפול ויבנה, ואין מספיקין לבנותו, עד שבן דוד בא. (סנהדרין צח).
דע, כי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, נברא ממנו מלאך, וכל דיבור ודיבור נחלק לכמה ניצוצות, בחינת (ירמיה יד): "כפטיש יפוצץ סלע". כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רוב הניצוצות. ודיבור הכולל את הניצוצות נברא ממנו מלאך, שהוא שר וראש על המלאכים שנבראו מן הניצוצות, והם המחנה שלו. וכל מלאך ומלאך ממונה על דבר מסויים, ואפילו כל האילנות והעשבים יש עליהם ממונה, כמו שאמרו חז"ל: אין לך עשב מלמטה, שאין לו מלאך מלמעלה.

וכל מלאך מקבל חיותו מהדיבור, ומשפיע לתוך הדבר עליו הוא ממונה, כלומר, לאיזה עשב או דבר אחר שהוא ממונה עליו. ושני הכוחות האלו, הכוח שיש למלאך לקבל והכוח להשפיע, מכונים בחינת – ידיים: ביד ימין מקבל את החיות ואילו ביד שמאל הוא משפיע, ומכה אותו ביד שמאל ואומר לו – גדל!. נמצא איפוא, שכל הרפואות תלוייות בתורה, בחינת (משלי ד): "ולכל בשרו מרפא" – כי התורה נותנת כוח למלאכים, והמלאכים משפיעים לעשבים, והעשבים מרפאים בכוח התורה.

מי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרות שהם גדרו, אזי אין רפואה למכתו, כי הפורץ גדרם, על ידי זה מסיר הידיים מן המלאכים, לפי בחינות הסרתו מדרך דברי חז"ל. לכן נאמר בפרשתנו (דברים יז): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" – לפי בחינות הסרתו, אם סר מדרך דברי רבנן לימין, בזה סר ימין המלאך, ואין לו כוח לקבל. ואם סר לשמאל, בזה סר יד שמאל מהמלאך, ואין לו כוח להשפיע. וכשנפגמת יד המלאך, אזי אין לזה האדם את הרפואה אותה הוא צריך, כי העשב שבו תלוייה רפואתו, אין לו כוח לרפאות, כי אין המלאך משפיע לו.

"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (ליקו"מ ח"א, סא)

על ידי אמונת חכמים יכולים להוציא משפטנו לאור. כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא, כלומר בחינת הדרך הממוצעת, שאינו נוטה לימין או לשמאל. ולזה זוכים על ידי אמונת חכמים, שהיא בחינת (דברים יז): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" – ועל כן יוצא המשפט ברור, בחינת משפטי אמת. כי כל הלימודים שאדם לומר, צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בחינת משפט מעוקל, כלומר, שיקבל וילמד מכל הלימודים שלומד משפטי הנהגות וידע איך להתנהג, הן לעצמו והן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו, כל אחד ואחד כפי בחינתו, כפי הממשלה והרבנות שיש לו, הן לרוב והן למעט. ולכל זה זוכים על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת לא תסור ימין ושמאל, ורק בדרך זו יוכל להוציא משפטי הנהגות ישרות, שהם משפטי אמת שאינם נוטים לימין או לשמאל.

"כי האדם עץ השדה" (ליקו"מ ח"א, קסא)

המחלוקת מגביה ומרימה את האדם, ככתוב (דברים כ): "כי האדם עץ השדה" – והנה עץ המונח על הארץ, אי אפשר לו להגביה את עצמו, כי אם על ידי שבאים עליו מים שוטפים, ואז המים מרימים ונושאים את העץ. והמחלוקת נקראת מים, ככתוב (תהלים פח): "סבוני כמים כל היום, הקיפו עלי יחד".

"שופטים ושוטרים תתך לך בכל שעריך...לשבטיך" (ליקו"מ ח"א, רפו)

גן עדן הוא בחינת שתי חוכמות: חוכמה עליונה וחוכמה תחתונה. ועיקר התענוג של גן עדן הוא השגת חוכמת אלוקות, כלומר חוכמה עליונה וחוכמה תחתונה, שהם בחינת גן עדן.

אולם לזכות לזה צריך את השערים, כי יש שערים, שהם בחינת שערי גן עדן, ועל ידם זוכים להיכנס לגן עדן, כלומר להשגת שתי הבחינות של החוכמה. אולם אלו השערים גנוזים וטמונים בארץ, בחינת (איכה ב): "טבעו בארץ שעריה" – ולזה צריכים בעל בית על הארץ, שיהיה מושל בארץ שיוכל להוציא ולהקים ולהעמיד את השערים שנטבעו בארץ. ודע, שעל ידי לימוד הפוסקים זוכים להיות מלך ומושל בארץ, ואז יכולים להעמיד ולהקים את השערים שטבעו בארץ. וזה בחינת (משלי כט): "מלך ומשפט יעמיד ארץ" – במשפט דווקא, כי על ידי משפט, שהוא משפטי ודיני התורה, נעשה מושל ומלך, ועל ידי זה יוכל להעמיד ארץ, ואז מעמיד ומקים את השערים הנ"ל, שעל ידם זוכים לגן עדן, שהוא שתי בחינות החוכמה.

לכן נאמר (דברים טז): "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך... לשבטיך". וראשי תיבות המילה 'שבט': טבעו בארץ שעריה – השערים שטבעו בארץ. והשוטרים והשופטים הם בחינת המנהיגים והמושלים בארץ, כי העיקר הוא על ידי משפטי התורה, לכן גם נאמר שופטים.

"איש הירא ורך הלבב" (ליקו"מ ח"ב, מג)

על יד חלישות הלב נופלים על האדם פחדים, כי הגיבור אין לו שום פחד. עיקר הגבורה הוא בלב, כלומר מי שליבו חזק, אינו מתיירא משום דבר, ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חוזק ואומץ ליבו.

וכן להיפך, רכי- הלבב הם מפחדים. לכן כתוב (דברים כ): "איש הירא ורך הלבב" – פירש רש"י: הירא, כי על ידי רך-לבב, על ידי זה הוא מתיירא. לכן צריך לחזק את הגבורה שהיא בלב ואז לא יפחד משום דבר, ויתגבר על כל דבר בעזרת חוזק ואומץ ליבו.

"לא ימצא בך ... מעונן ומנחש" (יח,י)

ישראל עם קדוש הם למעלה מהטבע, כי אינם מסורים לשום שר ואינם מתנהגים על פי הטבע של מערכת השמים, רק על פי השגחתו יתברך, ועל כן הם מצווים שלא לדרוש באותות השמים ולא לעונן ולנחש. כי באמת הא בהא תליא, כי כשישראל אינם דורשים באלו השקרים והדמיונות כוזבים של המעוננים והדורשים באותות השמים וחוזים בכוכבים וכיוצא, על ידי זה הם מכניעים זוהמת הנחש ומדבקים את עצמם באמונה דקדושה, ואזי זוכים על ידי האמונה לבחינת חידוש העולם, בחינת ארץ ישראל, ואזי הנהגתם על ידי השגחה לבד, בחינת נפלאות למעלה מהטבע של מערכת השמים, ואז בודאי אין צריכין לירא כלל מאותות השמים, מאחר שהם למעלה מהם, כי הם מתנהגים על ידי השגחה לבד. נמצא, שעל ידי זה בעצמו שהם מתרחקים מזה, על ידי זה אינם צריכים לירא מזה. אבל העכו"ם, הדורשים במעוננים וקוסמים הנמשכין מזוהמת הנחש, ואין להם אמונה בשלמות בהשם יתברך, ועל ידי זה הם רחוקים מבחינת ארץ ישראל, מבחינת השגחה, ומתנהגים על פי הטבע, על כן בודאי יש להם לירא מאותו השמים מחמת זה בעצמו שהם דורשים בהם ואין להם אמונה דקדושה כלל. וזה שכתוב אצל ישראל קדושים (ירמיה י, ב): ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה, היינו כנ"ל.

(אוצר היראה, השגחה וטבע ז; על פי: יורה דעה, מעונן ומנחש ב)

"תמים תהיה עם ה' אלקיך" (יח,יג)

עיקר השלמות היא רק אמונה לבד. ועל כן נקראת האמונה תמימות בחינת תמים תהיה עם ה' אלקיך, כי האמונה היא תמימה ושלמה בתכלית השלמות, כי כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר, לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמוע וכו'. וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא. ועל כן אין שלמות להדעת והתורה כי אם על ידי אמונה. כי אי אפשר להשיג בהדעת שום דבר בשלמות כי אם על ידי האמונה, כי מאחר שהוא מאמין בה' יתברך ובצדיקיו ובמצוותיו יתברך באמונה שלמה, הוא שלם בתכלית השלמות כי האמונה היא בלתי גבול כי הוא מאמין בהאמת שהוא עד אין סוף ותכלית. ועל כן צריכים שתהיה האמונה בשלמות בלי שום מום ופגם כלל, בבחינת כולך יפה רעייתי ומום אין בך, ואז זוכה להשיג על ידי זה דעת גדול, כי על ידי שלמות אמונה זוכים לדעת.

(יורה דעה, בכור בהמה טהורה ג,י)