''אני חותנך יתרו בא אליך'' – רש''י אומר: ''אם אין אתה יוצא בגיני…'' מה פירוש צא בגיני? בספר מעינה של תורה נאמר שיתרו ביקש ממשה רבנו שבשבילו, כלומר בשביל יתרו, יצא ממדרגותיו העליונות וישפיל קימעה את עצמו, כדי שתהיה לו מקצת שייכות אליו ויוכל להידבק בו ועל ידי כך יוכל להתעלות גם הוא כאשר משה רבנו יחזור ויתעלה למדרגותיו.
'' ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה לישראל אשר הצילו מיד מצרים'' – ספר מעינה של תורה שואלים הרי לכאורה היה צריך להיות הכתוב לומר: ''אשר הצילם''? אלא, הרי יתרו בעצמו היה מיועציו של פרעה וממילא היה עשוי למות יחד עם כל המצרים, אלא שנמלט וניצול. לכן, שמח עכשיו על כל הטובה אשר עשה ה גם לישראל וגם לו עצמו, שהצילו מן המצרים ונתן בו את הרעיון להתקרב אל ישראל.

שאל יתרו את משה (שם): מדוע כה רבים הם המשפטים והסכסוכים בין בני ישראל? השיב לו משה רבנו כי הסיבה לכך היא שבענינים שבין אדם למקום באים תחילה לשאול שאלה (הסבר: שאלת רב) כמו שנאמר ''כי יבא אלי העם לדרוש את ה''. ואילו בענינים שבין אדם לחברו ממתינים עד שיפרוץ הסכסוך ורק אח''כ בא האחד להזמין את חברו לדין תורה.
''ויחן שם ישראל נגד ההר'' – ''ויחן'' מלשון חן (שם). האחדות האמיתית מתקיימת רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו. אחדות כזאת תיתכן רק כאשר ישנה מידת הענווה בכל אדם כך שאין אחד מתגאה על חברו. הר סיני זכה שתינתן עליו התורה דוקא בגלל היותו נמוך יותר מהרים אחרים. לכן כשהביטו על הר סיני למדו את מידת השפלות והענווה ועל ידי כך הגיעו ל''ויחן''.

משה רבנו עלה לשמים בכדי לקבל את התורה. במדרש רבה כתוב על כך שמשה רבנו נתגושש עם המלאכים של מעלה. מה פירוש נתגושש? משה רבנו התווכח עם המלאכים וניצח אותם בטענותיו. על מה היה הויכוח? המלאכים רצו שהתורה לא תמסר למשה רבנו אלא תשאר בשמים. אמר משה רבנו למלאכים הרי התורה נכתבה בשביל בני האדם והעובדה לכך היא מה שכתוב בה. כתוב בתורה ''כבד את אביך ואת אימך'' וכי אבא ואמא יש לכם? כתוב בתורה ''לא תרצח'', ''לא תגנוב'', ''לא תחמוד'' וכי יצר הרע יש לכם? מלאכי השרת ביקשו לפגוע במשה רבנו. מה עשה הקב''ה? עשה את קלסטרון פניו של משה רבנו דומה לקלסטרון פניו של אברהם אבינו. אמר הקב''ה למלאכים: אתם לא מתביישים ממנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו? אמר הקב''ה למשה רבנו לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם.

''כה תאמר לבית יעקב'' – בכל מקום כשכתוב בתורה בית יעקב הכוונה לנשים. למה הקב''ה אומר למשה רבנו לפנות לנשים קודם? במדרש רבה מצאתי 3 סיבות. הראשונה: שהן מזדרזות במצוות. מה הכוונה מזדרזות במצוות? אלא הנשים מזדרזות לקבל עליהם עול מלכות שמים. מוסיף מדרש רבה ואומר שהנשים קרובים לקבל באמונה ועושות בלא חקירה. אנו יכולים לראות את זה בפועל בכל הסמינרים שעושים ארגונים כמו ערכים וצוהר. הסיבה השנייה: הנשים מנהיגות את בניהן לתורה. מכיוון שהאשה נמצאת בבית ומשגיחה על הילדים מוטל עליה הדרכת הבנים בקטנותם בתורה כמו שנאמר '' ואל תטוש תורת אמך''. סיבה שלישית: ''אמר הקב''ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה''.

''ואשא אתכם על כנפי נשרים'' – רש''י מפרש כאן: ''כנשר הנושא את גוזליו על כנפיו .. אומר מוטב יכנס החץ בי. למה דוקא נשר? מכיוון שכל העופות פוחדים מעוף אחר ולכן הם נושאים את בניהם בין רגליהם. אבל הנשר פוחד רק מהאדם שלא יזרוק בו חץ (מכיוון שהנשר עף גבוה יותר מכך העופות) לכן הנשר נותן את בניו על גבי כנפיו. לכן אמר הקב''ה מוטב שייכנס החץ בי, ולא בבני. הספר מעינה של תורה מביא את דברי בעל חדושי-הרי''ם שהיה מפרש את דברי רש''י כך: ''כידוע בשעת קריעת ים-סוף קיטרגו המלאכים כנגד ישראל ושאלו, במה ראויים הם לישועה יותר מהמצרים, והלא הללו עובדי עבודה-זרה והללו עובדי עבודה-זרה, מה נשתנו אלה מאלה? ושום מענה לא ניתן להם למלאכים על שאלתם זו. אלא, אמר השם-יתברך: מוטב תהיה קושיא כנגדי ובלבד שלא יסבלו חלילה בני-ישראל..''

''ועתה אם שמוע תשמעו בקולי'' – ראשי תיבות של ''שמע תשמעו בקולי'' הם שבת. בשבת שומעים את קול קבלת התורה. לכן נאמר בספרים כי בשבת מחזיר משה רבנו לבני-ישראל את שתי העטרות שקבלו בעד ''נעשה ונשמע'' מכיוון שבשבת חוזרים ושומעים זאת.

*פנינים מהנחל נובע מקור חכמה רבינו רבי נחמן מברסלב זצ"ל*

 

"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (ליקו"מ ח"א, ד)

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ככתוב (תהלים נו): "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר" – זאת היא למעשה הבחינה של מעין עולם הבא. ואת הבחינה הזו אי אפשר להשיג אלא אם כן מעלה את בחינת מלכות הקדושה מהעכו"ם. ומלכות זו אי אפשר להשיג אלא על ידי וידוי דברים לפני תלמיד חכם, וכך זוכה האדם לתקן ולהעלות מלכות קדושה זו לשורשה.

כתוב: "קחו עמכם דברים" (הושע יד) – זהו וידוי דברים, "ושובו אל ה'" – דהיינו שיתוקנו הדברים ויעלו למעלה, (שהם מלכות הקדושה). וכשאדם יודע זאת נקרא הדבר ידיעה שלימה – כי העיקר הוא הדעת, שלא יחלוק בין חסד לדין ויברך על הכל הטוב והמיטיב – גם על הטובה וגם על הרעה, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" – ועל כן "אפקוד עליכם עוונות", ועוונותיו של האדם חקוקים על עצמותיו, כמו שכתוב: "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם".

בעזרת שלוש בחינות יכול האדם לתקן את מידותיו ולכפר על עוונותיו ולהשיג את מלכות הקדושה:

בחינה א' – ראיית הצדיק, כמו שכתוב (ישעיה ל): "והיו עינייך רואות את מוריך". בחינה זו מבטלת את המידות הרעות, כי צדיק הדור נקרא אם על שם שמניק את ישראל באור תורתו, וידוע הוא שהתורה נקראת חלב.
בחינה ב' – נתינת צדקה לתלמיד חכם, ועל ידי זה ניצול מדברים בטלים ומגאווה, כי על ידי דברים בטלים ולשון הרע בא לידי עניות, ועל ידי צדקה זוכה להתעשר ואין מראים לאדם סימני עניות.
בחינה ג' – וידוי דברים לפני תלמיד חכם, ועל ידי זה התלמיד החכם מדריך אותו בדך הישרה, (כל אחד לפי שורש נשמתו) כי התלמיד החכם הוא בחינת משה רבנו.
ועל כן:

אנוכי ה' אלוקיך – הן ה' והן אלוקיך – כשיבין האדם שהכל זה אנוכי, על ידי זה יזכה לקיים: "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר" – שתי הבחינות של אנוכי: ה' ואלוקיך, שהוא כולו הטוב והמיטיב.

אשר הוצאתיך מארץ מצרים – כל הגלויות נקראות גלות מצרים מפני שהם מצֵרים לישראל, ועל ידי הצדיק מתבטלת מלכותם וממשלתם של העכו"ם, ועל ידי זה עולה מלכות הקדושה.

מבית עבדים – זה רמז לביטול המידות הרעות המכונות בשם עבדים, כי על ידי הצדיק עולה המלכות הקדושה מהסיטרא אחרא ומתבטלות המידות הרעות. בדרך זו מצליח האדם להגיע לידי בחינת עולם הבא, כשמודה ומברך על הטוב והרע – שהם מאורעותיו ויודע שהם לטובתו, זוכה לבחינת עולם הבא, שזה – בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר.

"לא תישא את שם ה' לשווא" (ליקו"מ ח"א, ט)

עיקר החִיות מקבלים מהתפילה, ולכן צריך כל אחד להתפלל בכל כוחו, כי כשמתפלל בכל כוחו ומכניס על ידי זה כוחו באותיות התפילה, זוכה שיתחדש כוחו, כמו שכתוב (איכה ג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך" – כי אמונה היא תפילה.

אבל כשאדם רוצה להתפלל אזי באות לו מחשבות זרות וקליפות המסבבות אותו בזמן התפילה ונשאר הוא בחושך, ואינו יכול להתפלל, כמו שכתוב (תהלים יב): "סביב רשעים יתהלכון" – שהרשעים, שהן הקליפות מסבבות אותו בשעת התפילה העומדת ברומו של עולם.

אך דע, שיש פתחים רבים בחושך הזה כדי לצאת משם, אבל האדם הוא עיוור ואינו יודע למצוא את הפתח. ואיך אם כן יזכה למצוא? רק על ידי האמת יזכה למצוא את הפתח. כי עיקר האור המאיר הוא הקב"ה, כמו שנאמר: "ה' אורי וישעי", כי על ידי השקר הוא מסלק את הקב"ה, ולכן נאמר (שמות כ): "לא תישא את שם השם לשווא" – כי על ידי השקר מסלק את הקב"ה, ודובר שקרים לא יכון לנגד עינייו, אך בעזרת מידת האמת זוכה שהקב"ה ישכון עימו ויאיר לו את הפתחים כדי לצאת מהחושך המונע אותו בתפילתו.

"עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים" (ליקו"מ ח"א, יד)

כדי להמשיך שלום בעולם צריך להעלות את כבוד הקב"ה לשורשו – ושורש זה הוא היראה, כמו שכתוב: "ליראה את ה' הנכבד" (דברים כח). ואי אפשר להעלות כבוד זה אלא על ידי תורת החסד, ותורת החסד היא האדם הלומד תורה על מנת ללמדה, ועל כן זהו עיקר כבודו של הקב"ה, לכן נאמר (שמות יח): "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים" – ומפרש הזוהר: נמצא שזהו כבודו, שבני אדם שמגיעים מחוץ לקדושה (כמו יתרו שהיה עובד אלילים) ומקרבים את עצמם אל תוך הקדושה הם נעשים גרים שמגיירים. כמו כן בעלי תשובה שאף הם מתקרבים מחוץ לקדושה, וכשהם מקרבים אנשים נוספים אל הקדושה – מתגלה ועולה כבודו של השם יתברך.

"ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" (ליקו"מ ח"א, כט)

תיקון כל העבירות בפרטיות הוא דבר קשה וכבד על האדם ואין הוא יכול לעשות זאת, כי יש דיקדוקים ופרטים רבים, ולכן אף אדם לא יוכל לעמוד בכך. אולם בעזרת תיקון הברית שהוא תיקון הכללי, זוכה האדם לתקן כל פרט ופרט כפי צורכו וזוכה להיטהר ולהלבין עוונותיו. לכן נאמר: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" – כי הנשר הוא בחינת תיקון הכללי, שהוא תיקון הברית. ואביא אתכם אלי – שיתקרבו אל הקב"ה, כי על ידי ההתקרבות לבורא עולם זוכה האדם לתיקון הברית, דהיינו על ידי שמירת הברית. כשיקיים זאת זוכה האדם לפרנסה בלי טורח, שזה בחינת: לחם מן השמים.

"העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" (ליקו"מ ח"א, קטו)

אדם שהלך כל ימי חייו בדרך של גשמיות, ואחר כך הוא רוצה ללכת בדרכי הקב"ה, אזי מידת הדין מקטרגת עליו ולא מניחה לו ללכת בדרך הישר ומזמינה לו כל הזמן מניעות. אולם הקב"ה חפץ חסד הוא, על כן מסתיר את עצמו, כביכול, בתוך המניעה הזאת. ומי שהוא בר-דעת ומסתכל על המניעה ומוצא את הקב"ה בתוכה, אז הוא בבחינת (כמו שנאמר בירושלמי): 'אם יאמר לך אדם: היכן אלוקיך? תאמר לו: בכרך גדול שבארם. שנאמר: אלי קורא משעיר'. אבל מי שאינו בר-דעת כשרואה את המניעה – נסוג לאחור ולא זוכה למצוא את הקב"ה בתוך המניעה.

על כן נאמר:
ויעמוד העם מרחוק – כי כשרואים את הערפל, שהוא המניעה, מתרחקים – עומדים מרחוק.
ומשה – שהוא בחינת דעת כל ישראל – בר-הדעת.
ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים – כלומר שניגש אל המניעה שבה נסתר הבורא.
על כן כל אדם בר דעת יוכל למצוא את הקב"ה המסתיר את עצמו, לכאורה, בכל מניעה ומניעה, כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל, כי בתוקף כל המניעות עצמן נמצא הבורא יתברך, וכשמוצאו זוכה להתקרב אליו.

בחֹדש השלישי ... (שמות יט, א)
עיקר התגלות התורה הוא על ידי חסד ואהבה והשתוקקות וכסופין דקדֻשה, שעל ידי זה נעשין נקֻדות להאותיות ונצטרפין ונצטירין אותיות התורה לטוב, וכל הצדיקים הקדמונים שהיו קֹדם קבלת התורה, כולם היו עוסקים רק בהשתוקקות וכסופין דקדֻשה להשם יתברך, וזה היה עיקר עבודתם, עד שבא אברהם אבינו שהיה רֹאש למאמינים ורֹאש לנמולים, ועל ידי זה זכה בשלמות יותר לבחינת ההשתוקקות והכסופין הנ"ל, שהם בחינת חסד ואהבה שזה מדתו של אברהם אבינו. ומאז התחיל להתנוצץ בחינת התגלות התורה, ואחר כך עסקו בזה שאר האבות והשבטים ובניהם וכו', עד שבא מֹשה רבינו עליו השלום עם דורו שהיו כולם צדיקים, עד שעל ידי ההשתוקקות והכסופין שלהם נצטיירו כל אותיות התורה לטוב, ואז זכו לקבלת התורה. (לקוטי הלכות - הלכות דם א' לפי אוצר היראה - תלמוד תורה - מ"ה)

ויחן שם ישראל נגד ההר ... (שמות יט, ב)
בשעה שעומדים לשמֹע קריאת התורה צריכים לעמֹד באימה ויראה, ברתת וזיע ולהטות אזנו היטב לכל דבור ודבור של התורה הקדושה כאלו הוא עומד תחת הר סיני (כמובא בספרי קֹדש. ולכוון להמשיך על עצמו קדֻשת קבלת התורה שנתנה בסיני על ידי מֹשה רבנו עליו השלום, על ידי קבוץ נפשות ישראל יחד, כמו שכתוב (שמות יט): "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופרש רש"י: כולם יחד כאיש אחד וכו'. כי אז היתה גם נפשו שם, כמו שכתוב (דברים כט): "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכו'". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא פקודי ג) שכל נפשות ישראל של כל הדורות העתידין לבוא, כולם עמדו על הר סיני.
וכן בכל דור ודור שנמשכה התורה אלינו על ידם, כמו שאמרו (אבות פרק א): מֹשה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו' עד היום הזה, בכֻלם היה עיקר המשכת התורה על ידי קיבוץ הישיבות הקדושות אצל רבם האמתי,
שעל ידי זה נכללו נפשותם יחד, שעל ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור. ועל כן בכל עת שבאים לשמֹע קריאת התורה בצבור צריכין לכוון שתהיה נפשו נכללת בכל נפשות ישראל שהצדיקים אמתיים שבכל דור ודור עוסקים לקבצם ולכללם יחד, שמשם נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור כנ"ל, שזה עיקר בחינת קדֻשת הצבור כשהם מקֻבצים ומחֻברים וכלולים נפשותם יחד על ידי הצדיק הרבי האמתי שבכל דור ודור, שהוא נקרא "רועה ישראל", בחינת (ישעיה מ) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל. ומהצדיקים הרועים האמתיים האלו שבכל דור מקבלים כל צבור וצבור בכל מקום שהם מתקבצים לקרות בתורה ולעסֹק בה, אבל כל יחיד ויחיד צריך להכין את עצמו הרבה לזה שיזכה שתהיה נפשו נכללת בתוך הצבור הקדוש הזה שנכללים יחד על ידי הרבי האמת שבכל דור. (לקוטי הלכות - הלכות קריאת התורה ו' - אות כ"ח)

ומֹשה עלה אל האלֹקים ... (שמות יט, ג)
בכל מצוה ומצוה ובכל אות ותיבה של התורה הקדושה יש בה חכמה קדושה עמֻקה ונפלאה מאֹד, שלמוד החכמה הקדושה הזאת היו יכולין גם המלאכים ללמֹד, ועל כן שאלו אשר תנה הודך על השמים. אך באמת אין שום חכמה נחשבת, כי אם כשבאין על ידה לעצה שלמה, ואפילו חכמת התורה הקדושה, שרק היא היא החכמה האמתית, אף על פי כן היא גם היא אין חכמתה נחשבת, כי אם כשזוכין לקבל עצה שלמה על ידה שיצליח על ידי זה לנצח. וזה עיקר תכלית שלמות עמקות חכמת תורתנו הקדושה, כי לֹא המדרש עיקר אלא המעשה, ועל כן נקראת התורה עצה. וכל מה שהמדרגות נמוכות ביותר שם צריכין ביותר עמקות העצות הקדושות של התורה. וזה שהשיב מֹשה להמלאכים כלום קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש בכם וכו' היינו כנ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות תענית ד' - אות י"ד לפי אוצר היראה - תלמוד תורה - מ"ב)

שיחות

כשרואים פלאות כאלה, מעשיות כאלה, שיחות כאלה.. מרגישים שהעיקר הישועה רבי נחמן! מעשיות כאלה עוד לא היה בעולם ואין כמוהם. מעשיות כאלה של 'בעל-תפילה' ו'שבע בעטלירס', וכל מעשה בכל ספור הוא קבלה חדשה שלא נתגלתה עדיין בעולם. סודות התורה כאלה שעדיין לא היה בעולם, וכל זה - בשבילנו. אנחנו חולים כאלו, אנחנו צריכים רפואות כאלו חדשים - רק רבנו!
על-כל-פנים אנחנו צריכים להתחזק, לא ליפול, ולהתחדש ולהתחזק וללמֹד ספרי רבנו תמיד. לא בשביל בקיאות, רק בשביל לעבֹד השם בזה. עם כל תורה, עם כל מעשה, מכל שיחה מרבנו, זה שורש של כל התורה.
זה לא אנחנו אומרים את זה, רבנו הקדוש גילה את זה, ואם הוא אמר, אז "הלכתא כרב נחמן, והלכתא כרב נחמן, והלכתא כנחמני". הוא אמר, הוא גילה את זה. הוא ידע שאנחנו אין לנו שום מקום שיוכל לעזֹר לנו, רק הוא בעצמו.
הרבי הוא אמת, 'ראש בני ישראל', הבעל-הבית שלנו, הבעל-הבית של העולם, של כל העולם! הוא גילה בעולם חכמה כזה שעדיין לא נתגלה בעולם, "כולם בחכמה עשית", חכמה כזה שעדיין לא היה בעולם. חכמה קדושה כזה, קדֻשה עליונה כזה עדיין לא נתגלתה בעולם.
רבנו האר"י הקדוש הוא אומר שמשיח יהיה יותר גדול ממשה רבנו, מכל הצדיקים. זה בכתבי האר"י הקדוש. הוי מה שזה, מה שזה...
אוי ווי, אם היינו זוכים היינו יכולים להתחדש ולהיות בני-אדם. לא כמו העולם עכשיו, זה לא עולם. זה כל העולם רצים והולכים, מסתובבים, אבל זה לא בני-אדם, יש להם ידים ורגלים ופה, הכל, וזה מין בהמות כאלה. ככה אומר רבנו הקדוש בהתורה 'כי מרחמם ינהגם' (תורה ז' חלק ב'). הגמרא אומרת: "אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח-שטות", רוח-שטות זה הפך החכמה, הפך הדעת. אנחנו צריכים למסֹר נפשנו לצאת מהעוונות, זה עיקר היסורים ועיקר הצער. אין יסורים יותר גדול מעוון.


מאין באים לעוונות? רבנו הקדוש אומר שזה לא שייך לישראל, רק לגויים. עוונות, תאוות - זה רק להגויים. אנחנו - "אשר בחר בנו מכל העמים", אז איך אנחנו יכולים חס-ושלום ליפול לעוונות ולעשות עוונות? זה לא שייך לנו, זה לא שלנו, זה רק חסר הדעת. אנחנו לא שייך לנו הפך הדעת, "אתה הוראת לדעת כי השם הוא האלֹקים".
ועכשיו זמן קרבת הגאֻלה, אז רואים אנחנו איך שהעולם שמשוקע כל-כך בהתאוות, ורבנו הקדוש אומר ההפך, שצריכים לצאת מהתאוות. הם כֻלם, כל העולם, כל החילוניים, הם ממשיכים עצמם לרבנו רבי נחמן. הם היו צריכים לברֹח מרבי נחמן, הם היו צריכים להתרחק, "מה זה, הוא אומר כסף לא כלום, כבוד לא כלום, רק לעבֹד השם?" וכֻלם מעריכים אותו ואוהבים אותו ואומרים: "רק רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן
כן, זה דבר ידוע, מפֻרסם. כל העולם הם אומרים שצריכים לחקֹר המעשיות, לראות מה שזה. מעשיות כאלה עוד לא היה בעולם. וגם-כן התורות והשיחות של רבנו, זה עניינים פלאות כאלה שעדיין לא נתגלה בעולם. והכל – בשבילנו. בשביל שאנחנו צריכים לצאת מבית-אסורים, אנחנו משוקעים במה שאנחנו משוקעים וצריכים לצאת מכל זה. ושום דבר לא יכול לעזֹר לנו - רק רבנו רבי נחמן! כל דבור ודבור שהוא גילה הוא כל תקוותנו וכל חיותנו וחיות של כל העולם.
לא כמו שאנחנו חושבים, אפילו אם אנחנו לומדים, יש בתורה שני סמים - סם חיים וסם מוות. יכולים ללמֹד, להיות למדן גדול וללמֹד להפך - בלי הצדיק. אבל עם הצדיק זה אחרת לגמרי. העיקר החכמה היא התורה והצדיק האמת.
נו, נו, יבוא הזמן. כל מה שרבנו הקדוש מתפרסם יותר בעולם, זה התקרבות הגאֻלה. יש בספר המידות, אומר רבנו: "ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיקים", להתקרב לצדיקים. מי הצדיקים? רבנו הקדוש ואנשיו. כן, זהו!
על-כל-פנים אנחנו צריכים לבטל דעתנו לגמרי נגד רבנו הקדוש, נגד התורה, ולמסֹר נפשנו לקיים התורה, להכניס לתורה, להכניס לאמונה. לא להסתכל על כל העולם. היום זה עולם של משֻגעים, של רשעים, אבל יש כבר מתקן שיכול לעזֹר, שיכול להוציא. אז הרפואה והישועה הוא רק רבנו - 'ראש בני ישראל', הרבי, ראש בני ישראל – ראשי תבות 'רבי'. רבנו הוא הרבי של כל ישראל.
מה זה רבי? הוא מלמד עם התינוק, עם הילד, ומודיע עליו מה זה פתח, מה זה קמץ, מה זה 'בראשית', מה זה 'ברא'. הוא מפתח אותו, הוא מכניס בו רוח, נשמה חדשה.
אנחנו צריכים להיות גבורים, גבורי מלחמה, להתגבר, לא להסתכל על כל העולם, רק מה שאנחנו זוכים להרגיש ולהבין איזה דבור מרבנו. כל דבור של רבנו הוא חכמה כזה, אור כזה, טוב כזה חדש שלא היה בעולם!
העיקר אנחנו צריכים לבטל חכמתנו ודעתנו ושכלנו, לבטל לגמרי. רבנו הקדוש רבי נחמן הוא השורש והעיקר של התורה, של האמונה, של כל חיותנו. זהו, וזה יהיה!
אוי ווי, מה זה, איפֹה אנחנו, נמצא בעולם אור כזה שהוא כל חיותנו ותקוותנו ואנחנו צריכים למסֹר נפשנו לא לעזֹב את זה, להכניס את זה בלבנו ולא להסתכל על כל העולם. מי זה העולם? רבנו הקדוש, השם יתברך, רבנו הקדוש, התורה, זה העולם. חוץ מזה אין עולם.
אוי, צריכים לדבר רק בזה, צריכים לדבר בזה יומם ולילה, לא לישן ולא לאכֹל, אין לי זמן. צריכים לרחם על בנינו ועל דורותינו ועל עצמנו ולדבר רק בזה. בכל פעם שאנחנו זוכים לראות עצמנו ולדבר - צריכים לדבר רק מזה, כל אחד מה שזכה למצֹא בדברי רבנו איך לתקן ואיך להתחדש ואיך להתחזק, לדבר רק מזה עם חברים ועם כל העולם, כי השקר אין לו קיום. אנחנו צריכים למסֹר נפשנו על זה ולהכניס בלבנו ובלב זרענו בדורותינו, ולדבר תמיד רק בזה, איך זוכים לצאת מהעוונות מהתאוות, ואיך זוכים לתקן הכל...
(שיחות מרבי ישראל דב אודסר זצ"ל)