פרשת השבוע

פרשת השבוע-מטות ו מסעי

"ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב"
אמרו רבותינו ז"ל אצל בלעם הוא תפס אומנותם, כי אין כח לישראל אלא בפה וכו'. על כן תפסו אומנותו והרגו אותו בחרב. כי ישראל אין להם כח אלא בפה דהיינו תפלה שהוא בחינת רחמים ותחנונים, ועכו"ם עיקר כחם על ידי חרב שהוא בחינת דין, ובלעם היה לו יניקה מן הדעת כמובא, והיה רוצה לינק מן הרחמים בחינת תפלה ועל ידי זה היה רוצה להתגבר על ישראל בתאות ניאוף חס ושלום, כמו שכתוב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וכו'. כי עיקר התגברות תאוה זו הוא על ידי שהם יונקים מן הרחמנות חס ושלום (כמובא בליקו"מ ב,ח עיין שם). ועל כן באו ישראל עליו על ידי בחינת דין, כי הכנעת בלעם, דהיינו תאות ניאוף חס ושלום, היה על ידי פנחס שהתפלל תפילה בבחינת דין. ועל כן גם בגשמיות הרג פנחס את בלעם בחרב,
 כמו שכתוב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ואמרו רבותינו ז"ל שפנחס הרגו, כי פנחס הכניע אותו תחילה על ידי התפילה בבחינת דין שהתפלל, בחינת ויעמוד פנחס ויפלל שעל ידי זה הוציא כל הקדושה מהסטרא אחרא, שזהו בחינת הכנעתה ואזי נכנע בלעם בשרשו, ואחר כך הכניעו אותו לגמרי גם למטה והרגוהו בחרב ממש שהוא בחינת דין, כי עיקר הכנעתו על ידי זה. כי עיקר התגברותו עלינו חס ושלום הוא כשהם יונקים מן הרחמים שהוא סטרא דילן, על ידי זה אנו צריכים לבוא עליהם על ידי בחינת דין, שהוא סטרא דידהו, היינו על ידי תפלה בבחינת דין שהוא בחינת חרב פיפיות, שעל ידי זה מוציאין כל הקדושות מהם ומכניעים אותם. וזה בחינת רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים וכו', כי על ידי תפלה בבחינת דין של הבעל כח, שהוא בחינת חרב פיפיות, על ידי זה מכניעין אותם ועושין בהם נקמה, כי מוציאין כל הקדושה מהם.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, עבודת אלילים א,ג)
"אלה מסעי בני ישראל" (ליקו"מ ח"א, מ)

כתוב בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל" – בשביל שחטאו ב"אלה אלוקיך ישראל" – לכן "יסעו בני ישראל".

מובן מכך, שכל הנסיעות של האדם הן בשביל קלקול האמונה, כלומר בחינת עבודה זרה. כי אם היה מאמין האדם באמונה שלימה, שיכול הקב"ה להזמין לו כל צורכו, לא היה נוסע שום נסיעה. לכן מובן, שכל נסיעה היא קלקול אמונה, וכמו שכתוב בעבודה זרה (ישעיה ל): "צא תאמר לו" – צא, זה בחינת נסיעה וטלטול. ועל ידי הטלטול מתקן את הטלטול שגרם, כביכול, למעלה, כמו שכתוב (ישעיה כח): "והמסכה צרה כהתכנס".

דבר נוסף הוא, שעל ידי עבודה זרה נמנע המטר, ככתוב (דברים יא): "ועבדתם אלוקים אחרים ולא יהיה מטר" – וכשאין מטר אין שובע, וכשאין שובע אין שלום, וכשאין שלום אין איש עוזר לחברו – וכל אחד צריך לנסוע ולטלטל עצמו ממקום למקום בשיבל פרנסתו. והגלות באה על ידי ביטול התורה, ככתוב (ישעיה ה): "גלה עמי מבלי דעת" – ועל ידי עבודה זרה נעצרים הגשמים, וכשאין קמח – אין תורה.

"אלה מסעי בני ישראל" (ליקו"מ ח"ב, סב)

כתוב במדרש: שמסעי בני ישראל, כלומר הנסיעות שנוסעים ממקום למקום מכפרים על "אלה אלוקיך ישראל" – כלומר פגם עבודה זרה, וכשיש עבודה זרה וסרים מהשם יתברך יש חרון אף בעולם. לכן כשמתקנים פגם זה, נמתק החרון אף ונמשכת רחמנות, ועיקר הרחמנות היא (בראשית מג): "ואל שדי יתכן לכם רחמנות"- לכם דווקא, כלומר שהשם יתברך ימסור בידינו את הרחמנות, כי אצל השם יתברך יכול להיות שגם החולי והייסורים הקשים ביותר הם הרחמנות שלו, ובודאי כל מה שעושה הקב"ה לאדם, גם אם זה יסורים קשים מאוד – הכל הוא רק רחמנות, אך אנו מבקשים שימסור בידינו את הרחמנות, מכיון שאנו לא מבינים את רחמנותו, לכן אנו רוצים את הרחמנות בידינו, כי כשהרחמנות אצלנו אזי היא בפשיטות, כלומר מבקשים רחמנות כדי להתרפא מחולי וכדומה. לכן: "אל שדי יתן לכם רחמנות" – זה ראשי תיבות ישראל – כי הרחמנות נעשתה על ידי מסעי בני ישראל.
מסע בני ישראל – מסעו של כל אדם בחיים

מסע בני ישראל ממצרים לארץ ישראל, צריך לשמש לנו משל ודוגמא למסעו של כל אדם בחיים - מסע שראשיתו בימי הילדות והנערות וסופו בפתחו של העולם הבא. אנו יודעים שיצר לב האדם רע מנעוריו. לכל אחד יש יצר הרע, ואפילו בחדרי חדרים משיג אותו היצר הרע. הקב"ה שולח אלינו את היצר כדי להעמיד אותנו בנסיונות, ומטרת חיינו היא ללכת צעד אחרי צעד מסע אחרי מסע, להתגבר, להתקדש ולהיטהר ולעלות במעלות רוחניות במשך כל החיים.

זהו מסע ארוך של עליה, אשר בו על האדם להבחין בין עיקר וטפל. עליו לברוח מכל מה ששייך לטומאה ולעבירות, ולהדבק בתורה ובמצוות. כמו כן יש לזכור תמיד שתכלית חיינו הם חיי תורה ומצוות, וכל ענייני העולם הזה, אינם אלא אמצעים להביא אותנו לחיי העולם הבא.

לעתים יש גם תקופה של נפילה או ירידה, אך יש לדעת שזו היא תופעה מצויה וטבעית, ודווקא מהנפילות יכול האדם להתעשת ולהתחזק. כל אחד נפגש במהלך המסע עם קשיים, ולעיתים עם "ענן" המבשר על משבר כלשהו. קורה שאין מסתדרים עם חברותא, לפעמים אין מבינים את השיעור. קורים דברים בחדר המגורים או בחדר האוכל, אך מכל הדברים האלה אין צריך להשבר. זהו נסיון, זוהי שעה של התמודדות עם היצר, וכאשר מתגברים עולים בדרגה נוספת. כי כל שעה של קושי או אפילו של נפילה היא מנוף אדיר לקימה והתעלות. כמו שנאמר: "שבע יפול צדיק וקם", ומבאר הגר"י הוטנר זצ"ל שהנפילה היא סיבה לקימה.

היעד הסופי של מסע ארוך זה הוא, כאמור, העולם הבא. שם יושבים הצדיקים בגן עדן ונהנים מזיו השכינה, וזהו עונג שאין ביכולתנו לתארו לעצמנו. ה"מסילת ישרים" אומר: שלא יתכן שאדם נולד למצב שלו בעולם הזה. הוא מוסיף ואומר: שמקום התענוג האמיתי הוא העולם הבא, ששם יושבים בצל השכינה ונהנים נועם אין סופי מזיו השכינה.

 

הן הנה היו לבני-ישראל בדבר בלעם ... (במדבר לא, טז)
עיקר התגברות היצר הרע בכל אדם הוא בפגם הברית. ואחר כל היגיעות העצומות ורבוי המסירת נפש שהצדיקים אמתיים מוסרים נפשם ממש בכל דור ודור בשביל תיקון נפשות ישראל, ועדיין השטן והיצר הרע מרקד בינן ומתגרה בישראל והעיקר בעניין זה, כמו שמצינו בימי משה רבנו בעצמו, עליו השלום, שאחר כל היגיעות שהיה לו בשביל תיקון נפשות ישראל, ובסוף ימיו בא בלעם הרשע ימ"ש והכשילם בפגם הברית.
ולפעמים מֻכרח הצדיק להסתלק ולמות בשביל זה, כי לפי עֹצם התפשטות הסטרא אחרא, אי אפשר לו לגמֹר התיקון בשלמות בחיים, רק לאחר הסתלקותו. ומזה הפגם באים כל המניעות והבלבולים והמלחמות והמחלֹקת, המונעים את האדם מלהתקרב אל הקדֻשה, ומעכבים אותו מלהוציא החיות דקדֻשה שלו בשלמות מכֹח אל הפעל, כי כל המניעות מלהתקרב אל הקדֻשה באים מטֻמאת קרי, רחמנא לצלן, כי "קרי" לשון מניעה, כמו שפירש רש"י בפרשת בחֻקתי על פסוק "אם תלכו עמי קרי". (הלכות הכשר כלים, הלכה ד', אותיות ט"ו י"ז לפי אוצר היראה - ברית, אות כ"ג)

ואלה שמות האנשים וכו' לנחול את הארץ... (במדבר לד, יז-יח)
זבולון היה מספיק ליששכר הצדיק שהיה עוסק בתורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פע"ב, ה. פצ"ט, ט), שזהו עיקר תיקון תאוות ממון, כמבֹאר בדברי רבנו ז"ל (בסימן יג ובסימן כט) שעיקר תיקון תאוות ממון הוא צדקה. נמצא שזבולון הוא בחינת תיקון תאוות ממון. ועל כן זבולון הוא קבור על גבול ארץ ישראל בצידון, בחינת 'וירכתו על צידֹן' שסופו על צידון שהוא גבול ארץ ישראל, זה רמז שעל ידי בחינת זבולון, דהיינו בחינת תיקון תאוות ממון זוכין לכנֹס לארץ ישראל. היינו על ידי שמבקשים ומחפשים את הצדיק, שעל ידי זה זוכין להנצל מהחִפוש והבקשה של הסטרא אחרא שהוא החִפוש והבקשה אחר הממון, על ידי זה זוכים לארץ ישראל. כי עיקר ארץ ישראל זוכין על ידי הצדיק, בבחינת: צדיקים יירשו ארץ (תהלים לז, כט).
ואי אפשר לאדם לזכות לארץ ישראל כי אם על ידי צדיקים אמתיים, שזהו בחינת הנשיאים שהעמיד משה להנחיל הארץ לישראל, כמו שכתוב (במדבר לד, יז יח): אלה האנשים וכו' לנחֹל את הארץ. כי אי אפשר לזכות לארץ ישראל כי אם על ידי צדיקים אמתיים שעל ידם זוכין לאמונת חידוש העולם, שזהו בחינת ארץ ישראל.
ועל כן זבולון שזהו בחינת המתקרב להצדיק האמת ומשמש אותו בגוף ונפש וממון ועושה לו כל צרכיו, כמו זבולון שטרח בפרקמטיא בשביל להספיק את יששכר שעסק בתורה, הוא זוכה לבוא לארץ ישראל. ועל כן זבולון עומד על גבול ארץ ישראל, כי דייקא על ידי בחינת זבולון שהוא המתקרב לצדיק האמת, על ידי זה זוכה לכנֹס ולבוא לארץ ישראל. (לקוטי הלכות – הלכות ברכת הריח ד', אות מ"ג)

שש ערי המקלט ... הארבעים ושתיים עיר ... (לה, ו)
ארבעים ושמונה תיבות שיש בפרשת "שמע ישראל", שהוא יסוד האמונה, יש כנגדן ארבעים ושמונה ערי הכֹהנים והלויים: שש ערי מקלט, כנגד שש תיבות שב"שמע ישראל"; "ועליהם ארבעים ושתים עיר" כנגד ארבעים ושתים תיבות מן "ואהבת" עד סוף הפרשה כמובא. ואלו הארבעים ושמונה ערים קולטות ומצילות מסטרא דמותא, ועל כן צריך הרוצח בשגגה לנוס לשם, כי אמונה עיקר החיים, והכפירות סטרא דמותא; ועל כן ארבעים ושמונה ערי הלויים שהם בחינת "שמע", "ואהבת", שהם עיקר המשכת האמונה, על כן הם קולטות ומגנות מסטרא דמותא ומצילין את הרוצח ממיתה. ואלו הארבעים ושמונה ערים שישבו בהם הכֹהנים והלויים, דייקא בזה הראה לנו התורה הקדושה שצריך לנסֹע לצדיקים ולהנלווים אליהם, והעיקר בשביל לזכות לאמונה שהוא עיקר החיים ולהנצל מסטרא דמותא שהם הכפירות.
כי עיקר האמונה בשלמות מקבלין רק על ידי צדיקים אמתיים והנלווים אליהם, שהם בחינת הכֹהנים והלויים. כי כהן הוא בחינת הצדיק והרב האמת, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק: "ושפתי כֹהן וגו'" אם הרב דומה למלאך וכו'; ולויים הם בחינת המתחברים ונלווים אליהם, בבחינת "ונלוו אליך וישרתוך". ומי שנכשל במה שנכשל ורוצה לחוס על חייו ולהציל נפשו ממיתה עולמית, צריך לנוס ולברֹח ולבוא אל עריהם, ושם דייקא ינצל מכל רע, כמו הרוצח שנכשל במה שנכשל והגביר הסטרא דמותא, על כן אין לו הצלה רק לברֹח אל ארבעים ושמונה ערי הכֹהנים והלויים, ושם ינצל מסטרא דמותא כנ"ל. (הלכות תחומין – הלכה ה', אות כ"ח לפי אוצר היראה - אמונה, אות מ"ח)

עצות ותפילה

כל המצוות ומעשים טובים וכל עבודת ה' הם בחינת הולדה, כי עיקר תולדותיהן של צדיקים הם מעשים טובים. וכמו שהיולדת קֹדם הולדה צריכה לסבֹל כמה חבלים וצירים ולצעֹק כמה קלין של 'אח' ו'אבוי' וכו', כמו-כן ממש בעבודת ה', כשרוצה לעבֹד איזה עבודה או תשובה, בהכרח שיהיה לו כמה יגיעות, וצריך לצעֹק כמה קלין של אח ואבוי וכמה גניחות וכמה כפילות וכמה הטיות וכו', ובפרט בהתחלה, שאז קשה מאֹד, כי כל התחלות קשות, ואז צריכין ביותר כמה קלין וכמה גניחות וכו' קֹדם שמתחילין איזה התחלה; וגם לאחר-כך לאחר ההתחלה גם-כן אינו בא בנקל עבודת ה', וצריכין כמה יגיעות וכמה תנועות כנ"ל קֹדם שזוכין לעשות איזה עֻבדא שיהיה לה הִדור, רק ההתחלה קשה מאֹד כנ"ל. על-כן אל יבהלוך רעיוניך על כל מה שעובר עליך, כי בהכרח לסבֹל הכל כנ"ל.
הצדקה מרחבת כל הפתחים של הקדֻשה. על-כן קֹדם כל מצוה ועבודה טוב לִתן צדקה, כדי להרחיב פתח הקדֻשה שצריך לעשות בעבודתו, ולא יהיה קשה וכבד עליו כל-כך לִכנֹס בהם.
על-ידי צדקה זוכין ליראה, ועל-ידי יראה זוכין לחסד, ואז יכולין לעסֹק בעבודת ה' בלי מניעה מהפרנסה.
על-ידי הזקנים מאריכי ימים שבדור שאין בהם שלמות, על-ידי-זה מתגבר חכמת הטבע, חס ושלום. כי צריך האדם, כל מה שנתווסף ובא לו יום מימי חייו להוסיף בכל יום קדֻשה ודעת, כי כל יום ויום שבא אחר-כך צריך שיאיר ביותר בעבודת ה', ורק זה נקרא זקן דקדֻשה באמת; אבל כשפוגם את ימיו, חס ושלום, ואינו מוסיף קדֻשה בכל יום, אף-על-פי שמזקין, אינו נקרא זקן כלל, רק אדרבא הוא נקרא קצר ימים, ועל-ידו יונק ומתגבר, חס ושלום, חכמת הטבע בעולם. והתיקון לזה צדקה.

תפילה
.. ותזכנו על-ידי התגלות הרצון דקדֻשה, שנזכה להמשיך יראה גדולה עלינו, ונזכה להתיירא ולרעֹד ולפחֹד ממך תמיד ולעבדך ביראה גדולה ובשמחה רבה, כמו שכתוב: "עִבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". בפחד וברעד נמליכך עלינו, אחד יחיד ומיֻחד, עד שנזכה על-ידי היראה הקדושה להמשיך חסד גדול מאתך עלינו. ונזכה על-ידי-זה להמשיך שפע גדולה ופרנסה טובה בהרחבה גדולה, בלי שום יגיעה ובלי שום עסק ומלאכה כלל, רק אתה לבד תכלכלנו בלי שום עשייתנו כלל. ולא נצטרך לעשות שום עסק ולא שום מלאכה ומשא ומתן ולא לחשֹב שום מחשבה בשביל פרנסה, רק בחסדך הגדול לבד תחיינו ותִתן לנו כל צרכינו מאתך לבד.
ונזכה שתהיה מלאכתנו נעשית על-ידי אחרים, ויקֻים בנו מקרא שכתוב: "ועמדו זרים ורעו צֹאנכם ובני נכר אכריכם וכֹרמיכם, ואתם כֹהני ה' תקראו משרתי אלֹקינו יאמר לכם", כי אתה יודע כי צרכינו הם רבים מאֹד, ואפילו ההכרחיות לבד הם רבים מאֹד, אכילה ושתייה ומלבושים ודירות, וצרכי מצוה לִתן צדקה וגמילות חסדים, ושכר לִמוד ושאר הצטרכות ההכרחיים, אשר יכולים, חס ושלום, לבלות הימים על ההכרחיות לבד... (לקוטי תפילות ב' – מתוך תפילה ד')..

כתובת בית המדרש

מצפה נוף 120

כרמיאל , ישראל

דואר אלקטרוני

[email protected]

קשר ישיר בפייסבוק מסנג'ר

פייסבוק מסנג'ר

מיקום במפה