דברי רבינו ורבי נתן ז"ל על ט"ו בשבט לוקטו מתוך הספר הקדוש: ליקוטי הלכות:
כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִבְלִי לְקַבֵּל הֲנָאָה וְתַעֲנוּג מִגּוּף הַדָּבָר שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְכוּ´, רַק לְהַעֲלוֹת הַתַּעֲנוּג וְהָאַהֲבָה שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּזֶה הַדָּבָר לְהַעֲלוֹתוֹ לְשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה. וְשׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל כָּל הָאַהֲבוֹת וְהַתַּעֲנוּגִים הוּא בְּחִינַת נעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְשְׁלִין וְנִמְשָׁכִין כָּל נְעִימַת הַטְּעָמִים וְהַתַּעֲנוּגִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר בִּבְחִינַת מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים
שֶׁכָּל הָאַהֲבוֹת שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בְּכָל הַתַּעֲנוּגִים כֻּלָּם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן מִבְּחִינַת נעַם הָעֶלְיוֹן

וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְבָרֵךְ עַל כָּל דָּבָר שֶׁרוֹצֶה לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ. כִּי עַל יְדֵי הַבְּרָכָה הוּא מְקַשֵּׁר וּמַעֲלֶה הַדָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ לִבְחִינַת נעַם הָעֶלְיוֹן, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת הֵם בְּחִינַת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לַה´ יִתְבָּרַךְ שֶׁמְּשַׁבְּחִין וּמְבָרְכִין לַה´ יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְעַל כֵּן כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בִּבְחִינַת נעַם הָעֶלְיוֹן בִּבְחִינַת כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה וּכְתִיב
זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל (שְׁמוּאֵל ב ב)

כִּי אִי אֶפְשָׁר לִדָּבֵק בְּהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. לִזְכּוֹת לַנּעַם הָעֶלְיוֹן לַחֲזוֹת בְּנעַם ה´ כִּי אִם עַל יְדֵי דִּבּוּרֵי בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת וּתְפִלּוֹת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. שֶׁכֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת נעַם, בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת וְכוּ´ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵךְ עַל כָּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנִין מִמֶּנּוּ וְאָסוּר לֵהָנוֹת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלא בְּרָכָה, כִּי צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת וּלְקַשֵּׁר כָּל הַהֲנָאוֹת וְהַטְּעָמִים וְהַתַּעֲנוּגִים לְשָׁרְשָׁם שֶׁהוּא נעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל יְדֵי הַבְּרָכָה בְּכַוָּנָה שֶׁהִוא בְּחִינַת נעַם כַּנַּ"ל.

וַעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה זֶה בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל יָדָם מְעוֹרְרִין וּמַמְשִׁיכִין בְּחִינַת נעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ נְעִימַת הַנִּגּוּן שֶׁהוּא עִקַּר הַדְּבֵקוּת, כִּי עַל יְדֵי הַנִּגּוּן בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת עַל יְדֵי זֶה מְדַבְּקִין עַצְמָן בַּה´ יִתְבָּרַךְ וְזוֹכִין לַחֲזוֹת בְּנעַם ה´ בְּחִינַת נעַם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁירָה, בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת.

ואשרי הזוכה להרגיש נעימות התורה כי יש נעימות בתורה וזהו העיקר לזכות להרגיש הנעימות שיש בהתורה-דרכיה דרכי נועם...

ועִקַּר הַבְּרָכָה הִיא לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהיא בְּחִינַת נעַם העליון כדי להעלות ולקשר כל האהבות לשורשן ...
וְזֶה מַה שֶּׁהַתּוֹרָה מְשַׁבַּחַת אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פֵּרוֹת טוֹבִים כָּאֵלֶּה וְשֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ. וְכִי זֶה הוּא שֶׁבַח שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה כָּל כָּךְ. וְה´ יִתְבָּרַךְ הִבְטִיחַ בְּכַמָּה הַבְטָחוֹת לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק וּלְיַעֲקב לָתֵת אֶת הָאָרֶץ לְזַרְעָם וְבִשֵּׂר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי משֶׁה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא מוּכָן לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ לִתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ וְכָל הַתּוֹרָה מְלֵאָה מִשֶּׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַמְעַיֵּן וּמְדַקְדֵּק בָּהּ. וְכָל פַּעַם שֶׁמּוֹכִיחַ וּמַזְהִיר אוֹתָם עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת בִּכְלָלִיּוּת אוֹ בִּפְרָטִיּוּת הוּא מַזְכִּיר עַל פִּי רב אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ וְכוּ´, כַּמְבאָר בִּפְסוּקִים רַבִּים אֵין מִסְפָּר. וְכִי כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה כְּדֵי לֶאֱכל פֵּרוֹת טוֹבִים כָּאֵלֶּה? אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַכַּוָּנָה הוּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פֵּרוֹת טוֹבִים וּמְתוּקִים כָּאֵלֶּה שֶׁמְּקַבְּלִים טַעֲמָם וּנְעִימַת מְתִיקוּתָם מִנּעַם הָעֶלְיוֹן. וְשָׁם דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְקַשֵּׁר לְנעַם הָעֶלְיוֹן עַל יְדֵי הַפֵּרוֹת הַטּוֹבִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם. עַל יְדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהֶם שֶׁנּוֹהֲגִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר מַה שֶּׁמְּשַׁבֵּחַ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הַטּוֹבִים, עִקַּר הַכַּוָּנָה עַל שׁרֶשׁ הַטַּעַם שֶׁלָּהֶם שֶׁהוּא נעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁזּוֹכִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא וְזֶהוּ בְּוַדַּאי שֶׁבַח גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד, כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו הוּא לִזְכּוֹת לְנעַם הָעֶלְיוֹן לַחֲזוֹת בְּנעַם ה´. לְהַכִּיר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב
: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה´ אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ וְכוּ´ לַחֲזוֹת בְּנעַם ה´:

וְעַל כֵּן הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין כְּנֶגֶד שִׁבְעַת הַמִּינִין שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב
: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּ´. וְעִקַּר הַשֶּׁבַח הוּא שֶׁשָּׁם הוּא שׁוֹפֵעַ נעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם טַעַם אֵלּוּ הַפֵּרוֹת וְכוּ´ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן כְּנֶגֶד אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה הַמִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת נעַם שֶׁהִיא עִקַּר שֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד זֶה הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב "וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ´. כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי לִכְבּשׁ וּלְהַכְנִיעַ הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁחוֹשֵׁב שָׁם הַפָּסוּק שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ´. הוּא עַל יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵעַ שָׁם נעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם מְתִיקַת כָּל שִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ וְלִכְבּשׁ כָּל הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁהֵם כְּלַל הַמּוֹנְעִים כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַמְנִיעוֹת הוּא שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמּחַ מִלְּהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל.



וזה בחי´ ג´ שני ערלה שצריכין להמתין כשנוטעין עץ מאכל ג´ שנים מלאכול הפירות ואחר אלו הג´ שנים א"א לאכול הפירות כ"א כשמתקנין אותם מפגם אחיזת עץ הדעת ... ע"י הקול שהוא בחי´ הניגון שיתער לעתיד שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא עשרה מיני נגינה וזהו ובשנה הרביעית יהי´ כל פריו קודש הלולים לה´. היינו שאז זוכין לאכול הפירות בירושלים ששם גדילים כל הריחות ע"י הקול הנ"ל שהוא י´ מיני ניגנה שכלולים בירושלים וביהמ"ק ששם עוסקים הלוים בשירם ובזמרם. וזהו בחי´ קודש הלולים לה´ הלולים דייקא בחי´ עשרה מיני נגינה ...וזה נעשה בשנה הרביעית דייקא כי אז על ידי שמעלין הפירות לירושלים מעוררין השיר פשוט כפול משולש מרובע שזוכין שיתעורר אז. ע"י שהמתינו שלש שני ערלה ובשנה הרביעית העלו הפירות לירושלים .


וזה בחי´ מה שקורין שירת הים לעולם בחודש שבט דהיינו סמוך לחמשה עשר בשבט שהוא ר"ה לאילנות. כי ט"ו בשבט הוא סמוך לעולם לשבת שירה. ולפעמים חל שבת שירה בט"ו בשבט בעצמו. כי ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות לענין ערלה ונטע רבעי. שהוא בחי´ תיקון חטא אדה"ר ע"י הקול המשקה את הגן שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע וכו´. ... וע"כ קורין שירת הים בשבת הסמוך לט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות שהוא בחי´ תיקון זה כנ"ל:

נאסף מליקוטי הלכות ברכת הפרות ד´ והלכות ערלה ג´.