הכלל שצריך האדם להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר בשמחה כל כך עד שיחטוף את היגון והאנחה שהם כל המרה שחורה והעצבות, יחטוף אותם ויכניסם לתוך השמחה בעל כרחם, עד שיהפוך היגון ואנחה לשמחה, כי דייקא על ידי מה

שהבעל דבר מכניס בלבו יגון ואנחה ומרה שחורה, על ידי זה דייקא יהיה שמח מאד, כי יאמר בלבו אף על פי שאני רחוק כל כך מהשם יתברך, אף על פי כן אני מזרע ישראל, ולא עשני גוי, ואני זוכה בכל יום לקיים כמה מצוות ציצית ותפילין וכמה ברכות ודיבורים קדושים בתפילה ובתורה שאני זוכה לומר בכל יום ויום, ואדרבא זהו עיקר שמחתי שמרוחק כמוני יזכה גם כן להניח תפילין בכל יום שהם כתרי דמלכא וכולי, וכיוצא בזה בשאר המצוות שכל ישראל מקיימין בכל יום. ומי שמתגבר את עצמו עד שבא לשמחה כזאת, עד שמהפך כל היגון לשמחה הוא דבר גדול מאוד, ורק זהו עיקר מצוות השמחה להיות שמח כל כך עד שיהפוך היגון ואנחה לשמחה, ומזה נעשה יחודים גדולים ושעשועים גדולים מאד מאד למלה למעלה בכל העולמות, כאשר הבננו מתוך דברי רבינו ז"ל בשעה שזכינו לשמוע החדוש הנפלא והנורא הזה, גודל הפלגת מעלת זאת הבחינה כשזוכין לשמחה כזאת עד שמהפך המרה שחורה וכל היגון ואנחה לשמחה וכולי. וזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו וכולי, שהששון ושמחה משיגים ומגיעים וחוטפים היגון ואנחה לתוך השמחה בעל כרחם וכולי כמבואר שם עיין שם, ועיין שם עוד בסמוך (סימן כד') מה שכתוב שם מגודל המצוה להיות בשמחה תמיד, כי על ידי השמחה זוכין לרפואה לכל מיני תחלואים ומכאובות, כי כל מיני חולאת באין על ידי קלקול השמחה, כי השמחה היא בחינת עשרה מיני נגינה שהן מחיין כל העשרה מיני דפיקין שבהם תולה כל חיות האדם וכל הרפואות, שכולם תלויים בהעשרה מיני דפיקין שחיותם על ידי עשרה מיני נגינה שהם בחינת השמחה וכולי, ועל כן העיקר בעבודת ה' בפרט להרחוקים הבאין להתקרב להשם יתברך, שיתגברו בכל עוז להיות בשמחה תמיד, עיין שם מענין גודל האזהרה יתירה שהזהיר רבינו ז"ל בכמה לשונות שיכריח האדם את עצמו בכל הכחות להיות אך שמח תמיד. וזה בחינת קדושת הברית שעיקרו על ידי השמחה, כמובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שעיקר קדושת הברית זוכין על ידי שמחה, וכאשר שמעתי מפיו הקדוש בפירוש שעיקר התגברות תאוה זאת של ניאוף הוא על ידי עצבות ומרה שחורה, על כן צריכין להתגבר עצמו ביותר להיות בשמחה תמיד ..

ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות פריה ורביה והלכות אישות הלכה ג
הלכה ג אות א
על פי התורה על פסוק: ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה בליקוטי תנינא (סימן כג').


מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו וכל החולאת (החוליים) הבאין על האדם כולן רק מקלקול השמחה. וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת באים בגלל מרה שחורה ועצבות. השמחה היא רפואה גדולה ולעתיד תתגדל השמחה מאוד.

והכלל, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד. כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן. וכל אדם מלא ייסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל. אף שגם לב נשבר הוא טוב מאוד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבוע לו איזו שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך. אבל כל היום כולו צריך להיות בשמחה. כי מלב נשבר בקל יכולין לבוא למרה שחורה, יותר מאשר יכולין ליכשל על-ידי שמחה, חס ושלום, לבוא לאיזו הוללות, חס ושלום. כי קרוב יותר לבוא מלב נשבר למרה שחורה, על-כן צריך שיהיה בשמחה תמיד.

ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן כד


רבונו של עולם, "גדל העצה ורב העליליה", תקנני בעצה טובה מלפניך,
והושיעני מהרה למען שמך, באפן שאזכה מעתה לתשובה שלמה באמת כל ימי חיי,
ולא אסור מעתה מרצונך ימין ושמאל. ואזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקים
את כל דברי [דומלת] תורתך באהבה, ולקים כל המצות וכל הדברים שבקדשה,
ולעשות כל דבר ודבר במועדו ובזמנו, והכל אעשה יפה בעתו בקדשה ובטהרה
גדולה, ותחזקני בשמחה וחדוה תמיד. ואזכה בכח הצדיקים האמתיים לגרש ולבטל
ממני ומכל ישראל קלפת המן עמלק ימח שמו, ולהמשיך עלי קדשת הנס והישועה של פורים.

ליקוטי תפילות (תכח)