ביום פורים יורד אור נפלא מאוד לעולם. זהו אור של חסד, אור הקב"ה בשלמות, ללא לבושים כלל. זהו האור הגנוז.
לא סתם אומרים העולם "לא כל יום פורים". כי באמת, זהו יום מיוחד במינו, היום הכי חשוב בשנה, ואפילו יום הכיפורים הקדוש אומרים עליו שהוא כְּפורים – כמו פורים (תיקוני זוהר).
מהו הסוד של היום הנפלא הזה?
בפורים מתבטל שורש הרע לגמרי, מתבטלת קליפת המן עמלק (תאוות ומידות רעות), אין אחיזה לחיצונים, ומתגלה אור האהבה והרצון האלוקי בכל מעשי הבריאה. ואם כך, בשונה משבת או יום טוב מותר לנסוע ולבשל ולעשות שאר מלאכות, שכן אין המלאכות ועסקי החול יכולים להסתיר את האור.
אור הצדיק
בחינה נוספת אור הפורים היא אורו של הצדיק, בחינת מרדכי.


ומרדכי (הצדיק) יצא מלפני המלך (מלך מלכי המלכים). היינו, שאז בפורים אנו זוכים שנתגלה אור הצדיק האמת שבכל דור ודור בהתגלות גדולה מאוד, ואז זוכים הכל להתקרב אל השם יתברך, אפילו הרחוקים מאוד מאוד מן הקדושה בבחינת "ורבים מעמי הארץ מתייהדים". כי כשנתגלה האמת, ויודעים מצדיקים אמיתיים, אזי הכל יכולים להתקרב לה' יתברך, כי הצדיקי אמת מקרבים את כולם לקב"ה.
אומר האר"י הקדוש ("פרי עץ חיים", שער הפורים, פרק ה): "והשם יתברך רצה להיטיב עמנו...שתמיד בימים האלה תתגלה אותה הארה של מרדכי ותישאר קיימת תמיד, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל: כל המועדים עתידים להיבטל חוץ מפורים, שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".
שמחת הפורים – להתחבר אל השורש
"בשום מקום בעולם ובשום זמן בחיים אין שמחה שתשווה לשמחת עם ישראל בימי הפורים. רק מתקדש הערב וכמו רוח מעולם אחר לגמרי יורדת והופכת את כולנו למשהו שמעולם לא היינו. פתאום הלב כל כך מתרחב עד שהוא מבקש להטביע את כל העולם כולו במשלוחים ובמתנות. פתאום הרגליים, אלו שכל השנה לא מניחות לנו להתשחרר לרגע מהקרקע, לא מוצאות הפעם שום מנוחה וחפצות רק לרקוד, ופתאום אף אחד לא מתבייש לקפץ בשווקים וברחובות ולזעוק את כל האמת בגרונות ניחרים בראש כל חוצות...ברגע אחד הכל נהיה כל כך טוב, כל כך קדוש, כל כך מואר, כל כך מזכיר את ימות המשיח" ("אור האורות", ימי הפורים הקדושים).
מתי אדם באמת שמח? כשהוא חוזר להתאחד עם השורש שלו. (כשם שהוא נפרד ממנו הוא עצוב וקודר). ומהו השורש שכל הברואים נכספים אליו? "צדיק יסוד עולם" (משלי י).
"יש לו להקב"ה צדיק אחד בעולם וחביב לו מפני שמקיים כל העולם כולו, והוא יסודו של עולם והוא סובל כל העולם, אהוב וחביב למעלה, נורא ואדיר למטה, והוא יסוד הנפשות כולם" (זוהר, ח"א, דף רס"ה).
"כי זה הצדיק הוא רק יחיד בעולם, שכל הדברים נמשכים ממנו, ויש לו כוח המושך להמשיך כל הדברים אליו" (ליקו"מ, תורה ע).
"כי כל עם ישראל כולם כאחד תאבים ומשתוקקים ומצפים ומחכים להתקרב לצדיק האמת" (ליקוטי תפילות, ד).
ובפורים מתגלית ההסתרה: "ומרדכי יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה...וליהודים היתה אורה ושמחה" (אסתר ט).
זהו מקור השמחה של פורים. לכן אומרים לנו, כי פורים הוא ההתחלה של כל התתחלות. זאת, משום שהשמחה היא הבסיס לכל. זו שלמות הנפש. אדם שמח מתמלא בכוחות, הן לעצמו והן לזולת.
רבינו נותן לנו עצה נפלאה כיצד לשמוח (שיחות הר"ן, ע"ד): "לפעמים צריך האדם להכריח עצמו לשמוח בכל מה שיוכל כדי לזכות לשמחה, ואפילו ידמה בעצמו כמו שהוא באמת שמח, עד שיגיע לשמחה אמיתית". רבי נחמן אומר לנו ש"האמת לאמיתו הוא, שכל יהודי יש בתוכו שמחה עצומה בשמחת יהדותו, וחשק נפלא להאיר פני חברו, רק כל זה בהסתרה שבתוך הסתרה ולכן צריך האדם לדמות בעצמו כמו שיש לו המעלות שבקדושה וגלותם מתוך החושך האופף אותן עד אשר באמת יגיע לזה".
התחפושת
התחפושת מרמזת על ישראל מצד הקדושה, ועל עשיו מצד הטומאה.
ישראל – צדיקים נסתרים. כמו בתחפושת. זו המעלה הגדולה מן הכל. מתן בסתר. לעשות כל דבר בעבודת ה' בלי שידעו. רק לכבודך ה' יתברך, לא לכבודנו. כמה שפחות להתבלט, להרעיש, למשוך תשומת לב. כמה שיותר להסתתר, לעשות בצנעה, לשמור בסוד, רק למענך אבי שבשמים. לא רוצה כלום לעצמי. כמו בתוך תחפושת.
עשיו – אין פיו וליבו שווים. אומר דבר אחד ומתכוון לדבר שני. ה' יתברך שונא שקרנים. גם אנו מתרחקים מבני אדם שאינם דוברים אמת. זו מידה מכוערת כל כך, עד שאדם שרגיל לשקר אין שום טעם לחייו.
אמת היא עצם קיום העולם, ככתוב: "בראשית ברא אלוקים" – סופי תיבות אמת. הקב"ה הוא עצם האמת ועיקר ההשתוקקות של ה' יתברך אינו אלא אל האמת. ואילו על ידי שקר, הוא (האדם) מסלק את הקב"ה, ככתוב (תהלים קא): "דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו". "אבל על ידי האמת הקב"ה שוכן עמו, ככתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת" (ליקו"מ, תורה ל).
היבט נוסף על התחפושת אנו מוצאים בדברי רבי נתן: "בפורים צריכין להמשיך שלום גדול, אפילו עם אומות העולם, כדי שישובו כולם לאמונת ישראל על ידי ריבוי השלום, וז בחינת מה שמשנין עצמם בפורים ומלבישין את פניהם ומדמין עצמן לאומה אחרת, לישמעאל או לעכו"ם אחר, זה בחינת משנין מפני דרכי השלום. כי כשצריכין להרבות שלום צריכין לפעמים לשנות ולהתנהג ברמאות למען השלום, כי צריכין להתדמות לכל אחד ואחד כפי רצונו כדי לאחוז בשלום עמו, כדי למשכו ולקרבו לה' יתברך" (ליקוטי הלכות, קרחה וכתובת קעקע, ג, כא).
יש כאן יסוד חשוב בקרוב רחוקים. למצוא את המשותף, לבוא ממקום של צניעות וענוה, שהרי כל ישראל מלאים מצוות כרימון, גם מי שלא זכה עדיין לחיות חיי תורה ומצוות. "להתדמות לכל אחד ואחד כפי רצונו, כדי למשכו ולקרבו לה' יתברך..."