כי עיקר קבלת התורה הוא על - ידי השלום, כמו שכתוב (שמות י"ט ב), "ויסעו מרפידים וכו' ויחן שם ישראל נגד ההר" ודרשו שם רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י שם, כלם כאחד בלב אחד. מה שאין כן שארי החניות שהיו במחלקת וכו'. נמצא, שעקר קבלת התורה היה על - ידי השלום. וזה אנו עוסקין בימי הספירה, שזהו בחינת תקון הדמים כנ"ל.

ועל - כן תלמידי רבי עקיבא שפגמו בשלום ולא נהגו כבוד זה בזה, על - כן היה ענשם בימי הספירה דיקא, כי נאחז בהם הדין של ימי הספירה. שעקר הדין הוא מפגם הדמים של מצרים שהם בחינת דינים שאנו עוסקים לתקנם ולהמתיקם על - ידי הספירה, שעל - ידי זה עושין שלום כנ"ל, ומחמת שהם פגמו בשלום והיו ביניהם מחלקת על - כן לא היו יכולים להמתיק הדין של ספירה, על - כן נאחז בהם הדין אז דיקא ונענשו אז דיקא כנ"ל. ורבי שמעון וחבריו היו התקון שלהם על - כן אמר (זהר אדרא רבא נשא קכ"ח.), "אנן בחביבותא תליא", שהוא שלום. וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה "חדי רבי שמעון" בסימן סא (בלקוטי חלק א):

וזהו בחינת ל"ג בעומר שאז פסקו למות תלמידי רבי עקיבא ואז הוא הלולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי שהוא התקון שלהם, כי עקר תקון הדמים והניצוצות הוא כשנתתקנין בחינת הרגלין, שזה התקון יהיה נגמר בשלמות כשיבוא משיח, שאז יתקים (זכריה י"ד ד) "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים". שזהו בחינת "עד דמטו רגלין ברגלין" הנאמר בזהר הקדוש (זהר פקודי רנ"ח.), כמובא בכתבים (עץ חיים שער ג' פרק ב, שער מאמרי רשב"י פרשת פקודי, שער הגלגולים ט"ו כ', ספר הלקוטים בראשית ג'), ועל - כן עקר ההמתקה של ימי הספירה הוא בל"ג בעומר, כי אז כבר הגיע התקון עד בחינת 'הוד שבהוד', שהוא בחינת רגלין דרגלין, כי נצח והוד הם בחינת רגלין כידוע (עין תיקונים י"ז.). ועקר אחיזת הקלפות הוא בבחינת הוד, בבחינת (איכה א' יג) "כל היום דוה" כמובא, ושם עקר התקון כשזוכין לתקן בחינת הוד, זה עקר שלמות התקון.

ועל - כן תכף כשמגיע יום ל"ג בעומר שאז זוכין לתקן בחינת הוד שבהוד, שהוא עקר התקון בחינת רגלין שברגלין, על - כן אז נתתקן בחינת 'צולע על ירכו', ואז עקר ההמתקה עקר עלית הניצוצות ונעשה שלום ביניהם. ועל - כן אז נתתקן פגם תלמידי רבי עקיבא שפגמו בשלום, ועל - כן אז הוא הלולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי, שהוא בחינת שלום, כי הוא היה התקון שלהם, כי עקר בחינת השלום, שהוא בחינת תקון הניצוצות, הוא כשנתתקנין בחינת הרגלין, שזה זוכין בל"ג בעומר כנ"ל.

ועיקר ההלולא הוא שאז נסתלק רבי שמעון בר יוחאי, כי בשעת הסתלקות נשמת הצדיק אז הוא מעלה מיין נוקבין ביותר ויותר, כי אז עקר ההתפארות שהשכינה מתפארת 'חזי במה ברא קאתינא לגבך' (זהר ויקרא י"ג./"וההיא איילתא מתעטרא ביה בההוא בר נש, וקמת קמי מלכא, ואמרת, חמי במאי ברא אתינא לקמך, במאי ברא אתערנא לגבך"), שזה עקר בחינת העלאת מיין נוקבין ועל - ידי זה עקר עליות הניצוצות, עקר תקון השלום כנ"ל. ועל - כן בל"ג בעומר שאז צריכין לתקן הרגלין שלזה צריכין העלאת מיין נוקבין מנשמה גדולה מאד, בפרט שהיו צריכין לתקן הפגם של תלמידי רבי עקיבא שפגמו בשלום כנ"ל, על - כן זכה התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי לתקן תקון זה, כי נסתלק בשלום ביום ל"ג בעומר וזכה להעלות נשמתו בסוד העלאת מיין נוקבין בשעת הסתלקותו למעלה למעלה, כמובן באדרא זוטא הקדושה (האזינו רצ"ו.) על פסוק (תהלים קל"ג ג) "כי שם צוה יקוק את הברכה חיים" וכו', עין שם, שאז נסתלק נשמתו הקדושה, ועל - ידי זה זכה להמשיך שלום ולתקן הפגם של תלמידי רבי עקיבא, שזהו בחינת המתקת הדין של ימי הספירה, שעקר ההמתקה על - ידי השלום כנ"ל, כי בשעת הסתלקות הצדיק נתרבה השלום מאד בבחינת (ישעיה נ"ז ב) "יבא שלום ינוחו" וכו', הנאמר על סלוק הצדיק, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. וכן מבאר באדרא זוטא שם בפרוש על הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי ששמעו קול, שאמר, "יבא שלום", הינו כנ"ל, אשרי לו:

לקוטי הלכות אורח חיים – הלכות בית הכנסת הלכה ד'


הפוסקים נתנו סימן פל"ג שביום שחל פורים חל ל"ג בעמר כמו שכתוב בשלחן ערוך כי פורים וספירת העמר הם בחינה אחת. והשגת התורה שביום החמשים שהוא שבועות הוא על - ידי בחינת פורים דהינו על - ידי מפלת המן עמלק כנ"ל ול"ג בעמר היא גם כן יום השגת התורה של ימי הספירה כי הוא יום הלולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי שהשיג אז מה שהשיג. ועל - כן הוא חל ביום שחל פורים כי השגת הספירה הוא על - ידי בחינת פורים כנ"ל. וזה ל"ג בעמר בחינת גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך בחינת השגה שמשיגין אז כנ"ל:

לקוטי הלכות אורח חיים – הלכות ראש חודש הלכה ג'



גם צריכין להמשיך תקון המאכלים על - ידי שמחה, כמו שמבאר שם. וזה בחינת ל"ג בעמר שאז נוהגין בו שמחה גדולה, שהוא בחינת תקון המלאך שנקרא עיר וקדיש, שהוא בחינת רבי שמעון בן יוחאי, שכל שמחת ל"ג בעמר על ידו, כי רבי שמעון הוא בחינת "עיר "וקדיש "מן "שמיא "נחית כמבאר בתחלת הספר לקוטי מוהר"ן, עין שם). וזה בחינת ויאכלו שם על הגל, כי הגל של יעקב אבינו מרמז על ל"ג בעמר, כמובא בכונות ל"ג בעמר שמרמז בפסוק עד הגל הזה וכו', עין שם. וזהו "ויאכלו שם על הגל", 'ויאכלו' דיקא, כי הגל בחינת ל"ג בעמר, שאז מחזקין המלאך על - ידי שמחה, שהוא תקון המאכלים כנ"ל. וזהו בחינת ג"ל, שהוא בחינת ל"ג בעמר, לשון גילה ושמחה, בחינת גיל יגיל אבי צדיק, כי אז נמשך בחינת גילה ושמחה שהוא תקון המאכלים כנ"ל:

לקוטי הלכות אורח חיים – הלכות ראש חודש הלכה ו'


וזה בחינת ל"ג בעמר, כי אז פסקו למות תלמידי רבי עקיבא שהיה ביניהם מחלקת (יבמות ס"ב:), כי רבי עקיבא ותלמידיו היו צריכין להמשיך ולגלות תורה בעולם, כי כל צדיק וצדיק הוא ממשיך ומגלה תורה בעולם, בפרט רבי עקיבא, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות כ"ט:) עליו, שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו וכו'. ועקר המשכת התורה הוא על - ידי החסד בחינת אהבה והשתוקקות דקדשה כנ"ל. ובהם היה מחלקת בחינת דינים, בחינת התגברות הדמים, על - כן לא היה באפשר שתתגלה התורה על ידם ומתו כלם מפסח עד עצרת. ובל"ג בעמר פסקו למות ואז הוא יום הלולא רבא של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא היה גם כן מתלמידי רבי עקיבא והוא וחבריו היו התקון שלהם, כמובא. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות ס"ב:/"אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה"), 'והיה העולם חשך עד שבא רבי עקיבא ושנאה לרבותינו שבדרום, והם, רבי שמעון' וכו', ורבי שמעון היה קשת הברית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות ע"ז: ברש"י שם, שוחר טוב תהלים ל"ו), "שלא נראה קשת בימיו" וכו'. ועל - כן זכה לכסופין דקדשה כנ"ל, שעל - ידי זה מצירין אותיות התורה לטוב כנ"ל, שעל - ידי זה עקר התגלות התורה כנ"ל.

ועל - כן זכה רבי שמעון לגלות סתרי תורה בעולם, שלא נתגלה מכמה דורות, כי 'ליה יהבי רשותא' וכו' (תקו"ז הקדמה א'./"רבי שמעון אזל ליה וערק למדברא דלוד, ואתגניז בחד מערתא הוא ורבי אלעזר בריה. אתרחיש ניסא נפק להון חד חרוב וחד מעיינא דמיא, אכלי מההוא חרוב ושתן מההוא מיא. הוה אליהו זכור לטוב אתי להון בכל יומא זימני ואוליף לון, ולא ידע אינש בהו כו'. בזהר חדש פרשת תבא כתוב שם: ודא אתקרי "תקוני הזהר" דאינון שבעין אנפין לאורייתא דפריש רבי שמעון בר יוחאי במלת 'בראשית' מסתרי אורייתא. קום רבי שמעון אפתח מילין קמי שכינתא. פתח ואמר "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" וגומר: והמשכילים, אלין רבי שמעון וחברייא. יזהירו, כד אתכנשו למעבד האי חבורא, רשותא אתיהיב להון ולאליהו עמהון ולכל נשמתין דמתיבתאן לנחתא בינייהו, ולכל מלאכייא באתכסייא ובארח שכל. ועלת כל כלא יהיב רשו לכל שמהן קדישין ולכל הויין ולכל כנויין לגלאה לון רזין טמירין כל שם בדרגא דיליה. ורשותא יהיב לעשר ספירן לגלאה לון רזין טמירין דלא אתיהיב רשו לגלאה לון עד דייתי דרא דמלכא משיחא"), כי עקר התגלות סתרי תורה הם על - ידי כסופין דקדשה, כי סתרי תורה שמשיגין הצדיקים זה בחינת (בראשית כ"ג ט) "ארבע מאות שקל כסף" - 'דמתמן ירתי צדיקיא ארבע מאות עלמין דכסופין' וכו' (זהר חיי שרה תוספתא קכ"ג: אדרא רבא נשא קכ"ח: אדרא זוטא האזינו רפ"ח.). ועל - כן אי אפשר לזכות להם כי אם על - ידי כסופין דקדשה להשם יתברך, שזה זוכין על - ידי שמירת הברית, שעל - ידי זה דיקא זוכין לסתרי תורה בחינת 'ארבע מאות עלמין דכסופין' וכו', ועל - ידי זה המתיק ותקן תקף הדמים בחינת דינים שנתאחזו בתלמידי רבי עקיבא, כי זכה להוציא ולגלות מימי החסד שנתגלין על - ידי כסופין דקדשה כנ"ל.

וזה בחינת ל"ג בעמר, בחינת מים, בחינת "גלת עליות וגלת תחתיות" (יהושע ט"ו יט), בחינת "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קי"ט יח), בחינת "ויגל את האבן מעל פי הבאר" (בראשית כ"ט י), כי האבן גדולה על - פי הבאר, דהינו בחינת לב האבן שהיה מנח על - פי הבאר שעל - ידי זה, על - ידי שאין האדם מסלק ממנו חס ושלום, לבו האבן, על - ידי זה אינו יכול לשאב מים חיים מבאר העליון. ואי אפשר לגל את האבן מעל - פי הבאר כי אם על - ידי כסופין והשתוקקות דקדשה, לכסף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד לה=' יתברך ולעבודתו, ורבי שמעון בר יוחאי זכה לזה בחינת 'ויגל את האבן מעל פי הבאר', כי זכה לגלות סתרי אורייתא היוצאים מ"באר מים חיים" (שיר השירים ד' טו). וזה בחינת ל"ג בעמר כנ"ל, בחינת 'ויגל את האבן' וכו', בחינת 'גלת עליות' וכו', בחינת 'גל עיני' וכו' וכנ"ל:

וזה שנתנו הקדמונים סימן שביום שחל פ'ורים, יהיה ל"ג בעמר, והסימן, פ'ל"ג (כמו שמבאר בשלחן ערוך [או"ח סימן תכח סעיף א]) בחינת (תהלים ס"ה י) "פלג אלקים מלא מים" וכנ"ל:

וזה שאמר רבי שמעון בהתחלת האדרא (זהר אדרא רבא נשא קכ"ח.), "יקוק שמעתי שמעך יראתי" (חבקוק ג' ב), 'תמן יאות הוי למדחל, אנן בחביבותא תליא'. 'תמן יאות הוי למדחל', כונתו על תלמידי רבי עקיבא שעליהם נאמר הפסוק הזה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. ומובא בדברי רבנו זכרונו לברכה (סימן סא), הינו שעקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שהוא בחינת השתוקקות וכסופין, שעל - ידי זה עקר המשכת התורה שהיו צריכין להמשיך מרבי עקיבא רבם שהיה בחינת התגלות התורה כנ"ל.

ועל - כן אמר רבי שמעון בר יוחאי, 'אנן בחביבותא תליא', שאנו צריכין שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העקר. וכמובא בתלמידי האר"י ז"ל שהזהירם האר"י ז"ל כמה וכמה פעמים שיהיה ביניהם אהבה גדולה. ופעם אחת אמר שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאלה על ידם, אך שנתקלקל על - ידי מעט המחלקת שנעשה בין החברים על - ידי נשותיהם (כמבאר בשבחי האר"י), כי עקר המשכת התורה הוא על - ידי אהבה וחסד שהוא בחינת השתוקקות וכסופין דקדושה, שעל - ידי זה זוכין לקבלת התורה ולכל טוב וכנ"ל:
לקוטי הלכות יורה דעה – הלכות דם הלכה א'

וזה בחינת ספירה ול"ג בעומר שאז פסקו למות תלמידי רבי עקיבא, כי הם מתו על - ידי פגם השלום, על - ידי שלא נהגו כבוד זה בזה. ועל - כן מתו בימי הספירה שאז עוסקין על - ידי מצות ספירה לתקן הדמים, לטהר עצמנו מטמאת מצרים כאשה המטהרת לבעלה, כי עקר טמאת מצרים הוא בחינת פגם הדמים כידוע, בבחינת (יחזקאל ט"ז ו) "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וכו'. וכמבאר בפרי עץ חיים (שער חג המצות פרק א', שער ספירת העמר פרקים א' ד'), שכל כונת הספירה לזכך ולטהר בחינת הדמים כידוע.

ועל - כן צריכין לספר הימים בפה מלא דוקא, כי הימים הם המדות, שהם כלליות העולמות שקדם התקון הם בבחינת פגם הדמים, שהם בחינת החיות של העולמות, כי הדם הוא הנפש והחיות ועל - כן צריכין לספר הימים בפה כדי להכניס הדמים לתוך הדבור הקדוש שיהיה נעשה מהם בחינת הדבור של הספירה שעל - ידי זה עולה מיין נוקבין וזוכין לחבר הניצוצות בבחינת שלום כנ"ל. נמצא, שעקר התקון שאנו עוסקין בימי הספירה הוא לעשות שלום, שזהו עקר בחינת עלית הניצוצות, בחינת תקון כל העולמות שאנו עוסקים לתקנם ולקדשם שיהיו כלם מוכנים לקבלת התורה בשבועות.