לפעמים בחמלת השם ניפתח לאדם אור גדול ונדמה שבוודאי

יהיה איש כשר כראוי ואחר-כך פיתאום נחשך לו כאילו

בא השמש ממש פיתאום שלא בעונתה שזה בחינת

מה שנאמר ביעקב:

"ויפגע במקום"(בראשית קח' ,י"א)כי באברהם שנאמר: "וירא את המקום מרחוק"(בראשית כ"ב פסוק ד')

אבל יעקב אבינו זכה לפגוע ממש במקום כמובא בזוהר הקדוש(פרשת וירא ק"כ)

ואף על פי כן כתיב בתריה "וילן שם" כי בא השמש,ודרשו רבותינו ז"ל(מסכת חולין דף צ"א עמוד ב'):

שלא בעונתה היינו כנ"ל. ואז הודיעו לו בחלום:

שכל זה בחינת "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"(בראשית רבה ריש פרשת ויצא)

שזהו כל עבודת האדם שצריך לילך מדרגה לדרגה כמו שעולים בסולם "והנה

מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו", היינו שצריך שיהיה לצדיקים שנקראים

מלאכי אלוקים כמה וכמה עליות וירידות וקודם העליה צריך שיהיה

ירידה והירידה היא תכלית העליה. על כן אל ישתומם האדם ולא

יפול בדעתו מכל מה שיעבור עליו כי אפילו כשהוא בבחינת עליה

שרואה איזה ישועה והיתנוצצות אל יטעה שכבר האור שלו רק ידע

שעדיין הוא רחוק מאד ועל ידי זה לא יפול כשרואה אחר כך שנחשך

אצלו האור שזה בחינת ירידה. כי באמת אף על פי כן האור שכבר

האיר לו לא ניכבה ולא יסתלק ממנו ח"ו,כי אור חסדו יתברך

מאיר עליו תמיד רק שהכל הוא בבחינת "ממרחק תביא לחמה"(משלי ל"א י"ד)

ובבחינת "וירא את המקום מרחוק". אבל סוף כל סוף יגמור השם יתברך

מה שהתחיל ויטיב עם כלל ישראל ועם כל אחד בפרטיות רק צריכים

להיות מצפים לישועה תמיד וכמו שנאמר: "כי לישועתך קוינו כל היום"

ומצפים לישועה( האמור בתפילה)


לקוטי הלכות הלכות שילוח הקן הלכה ה' אות י' וכן בליקוטי עצות חדש יראה ועבודה,אות צ'