מאכלי חלב:
נוהגים בהרבה מקומות לאכול בשבועות מאכלי חלב, (ובחו"ל - ביום הראשון של חג). וטעמים הרבה נאמרו על מנהג זה. ומנהג אבותינו תורה היא, ואין לעבור על מנהג זה:

רבים נוהגים גם לאכול בשבועות תופיני עוגה האפויה ומטוגנת בדבש, על שם: דבש וחלב תחת לשונך (שיר השירים ד) האמור על מי שזוכה לתורה:

העולם נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, ואחר כך אוכלים בשר, לקים ושמחת בחגך, ואין שמחה בלא בשר. אז צריך לדקדק להתקדש, בפרט ביום קדוש כזה שהוא מתן תורתנו, לעשות קינוח והדחה היטב, להפסיק בברכת המזון ולהמתין כשעה, ואחר כך יפרוס מפה אחרת, ויערוך השלחן לבשר. ורמז לדבר: ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך (רמז לחג הבכורים) - לא תבשל גדי בחלב אמו, שיהא נזהר שלא יערבבנו (של"ה):


למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות?

- כשם שאוכלים שני תבשילים בפסח, לזכר הפסח והחגיגה, אף כאן עושים זכר לקרבן היום, שתי הלחם, שכיון שאסור לאכול בשר וחלב מככר אחד, צריך להביא שתי לחמים על השלחן, הדומה למזבח;

לפי שיום שמשו את משה מן המים, ששי בסיון היה, ולא רצה לינוק אלא מחלב אשה עבריה; לכך מזכירין זכותו ביום זה במאכל חלב;

לפי שעד מתן תורה הותר להם בשר נחירה ובהמה טמאה, ועכשו אחר נתינת התורה נצטוו על השחיטה ועל מאכלות אסורות (שכל תרי"ג מצוות היו כלולות בעשרת הדברות), ונאסרו להם כל הכלים, ולא היו יכולים להגעיל הכלים, שאותו היום שבת היה, כי הכל מודים שבשבת נתנה תורה, והוכרחו לאכול מאכלי חלב;

לפי שקודם שנתנה להם תורה חששו לאכול מאכלי חלב מטעם איסור אבר מן החי שנוהג בבני נח, והתר אכילתם, מן התורה לומדים, שמנתה בו שבח ארץ ישראל:

ארץ זבת חלב ודבש כדאיתא במסכת בכורות; עכשו שקבלו תורה, אכלו חלב בהתר;

מנחה חדשה לה' בשבעתיכם - ראשי תבות: מחלב;

חלב בגימטריא ארבעים - כנגד ארבעים יום שעשה משה בהר סיני;

שאמרו במדרש: שמונה שמות להר סיני, אחד מהם - 'גבנונים', שהוא לבן וצח כגבינה, לכך אוכלים גבינה;

עוד טעם, משום שהתורה אינה אוהבת אלא שפלות, לכך בימים קדמונים היו יושבים על הארץ ולומדים תורה. ומאכל חלב הוא מאכל של קטנות:

'דבש וחלב תחת לשונך' - יש מי שאומר: לפיכך נמשלה התורה בדבש וחלב, לפי ששנים אלה רומזים על כח התורה, שכל העוסק בה יוצא מטומאתו ונטהר. שכן הדבורה - שרץ טמא, והדבש שהיא עושה - טהור. אף החלב תחילתו דם שהוא אסור, וממנו נעשה חלב שהוא מותר. שכך אמרו חכמים: 'דם נעכר ונעשה חלב':

למה שוטחים עשבים?

זכר למתן תורה שהיה בהר ירוק, ולכך גם מרבים באילנות ובמיני פרחים ריחניים לשמחת היום הגדול הזה;

משה רבינו נולד בז' אדר ותצפנהו שלשה ירחים עד ו' סיון, ואז ותשם בסוף. וסוף, הוא הקנים ועשבים שאנו שוטחים, לזכר הנס שנעשה למשה רבינו עליו השלום;

מנהג ישראל תורה היא להכין שושנים ושאר מיני עשבים בחג השבועות על פי דברי המדרש: משל למלך שהיה לו פרדס נטוע. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס ונמצא מלא חוחים. הביא קצצים לקצצו, וראה בו שושנה אחת של ורד וכו' אמר המלך: בשביל שושנה זו ינצל כל הפרדס. בזכות התורה ינצל העולם כולו;

והדת נתנה בשושן - אל תקרי 'שושן', אלא שושן. מכאן שמעטרים ספר תורה בשושנים:

מנהג זה קדום הוא מאד, שלפי מדרש אגדה, היה המן מקטרג בו על ישראל לפני אחשורוש:

מנהגי קהילות עתיקות:

בחג השבועות שהוא זמן מתן תורתנו, היו אופים במגנצה מיני חלות מיוחדות (פלודין בלע"ז) וקוראים להם 'סיני', מפני שביום זה מתחילים התינוקות ללמוד, והיו מתכונים להמתיק להם קבלת התורה;

ובפרנקפורט על נהר מיין מנהגנו לעשות מולייתא מחלב או בשר, ודמות סולם עם שבע שליבות עליה, זכר לשבעה רקיעים שקרע הקדוש ברוך הוא בשעת מתן תורה;

נהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבעה ראשים, זכר לשתי הלחם שהקריבו בעצרת;

על שם הכתוב ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, ואין נהר אלא תורה, ואין עדן אלא סיני:

ועוד טעם, שהתורה נקראת לחם, וכתיב ארוכה מארץ מדה, לכך עושים לחם ארוך, וארבעת הראשים הם כנגד 'פרדס' - פשט, רמז, דרוש, סוד, שהתורה נדרשת בהם:
 

.