• Slide 1

    ברסלב כרמיאל - אתר הבית והרדיו

    "כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל"

    לחץ להאזנה לרדיו
  • Slide 2

    ברסלב כרמיאל - אתר הבית והרדיו

    "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן"

    לחץ להאזנה לרדיו
  • Slide 3

    ברסלב כרמיאל - אתר הבית והרדיו

    "רבנו צעק בקול גדול - אין שום יאוש בעולם כלל"

    לחץ להאזנה לרדיו

הלכות כשרות חלק א'

הלכות בשר בחלב

בישול אכילה והנאה
נאמר בתורה (שמות כג יט, לד כו. ודברים יד כא), "לא תבשל גדי בחלב אמו". וחזרה התורה שלוש פעמים על פסוק זה, כדי ללמדנו אחד לאיסור בישול כפשוטו של מקרא, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה. (י. עב)

והטעם שכתבה התורה את שלושת האיסורים הנ"ל - בישול, אכילה והנאה - בלשון של בישול ['לא תבשל'], ללמדנו שלא אסרה התורה באכילה ובהנאה אלא כשעברו תהליך של בישול, אבל בלא תהליך של בישול, האיסור לאכול הוא מדברי חכמים. (פ)

הטעם שאסור לבשל
אף על פי שלא אסרה התורה לבשל שאר מאכלות אסורות, מכל מקום בבשר בחלב החמירה התורה ואסרה לבשל. ואחד מהטעמים שאמרו בזה, כתב מרן רבנו יוסף קארו (כסף משנה פרק ט מהלכות טומאת מת הלכה ב) משום ששאר איסורים כנבלה וטרפה וחזיר, בלאו הכי נבדל ונזהר מהם האדם ושומר מרחק, כי נפשו קצה בהם מחמת איסורם, לא כן באיסור בשר בחלב, שהבשר לבדו הינו מאכל היתר, והחלב לבדו גם כן מאכל היתר, אלא שחידשה התורה שבהצטרף שניהם יחד נאסרו באכילה, חששה התורה שמא האדם לא יזהר כל כך, ובשעת הבישול יבוא ויטעם מהתבשיל, לכך אסרה התורה גם את הבישול בפני עצמו.

בשר בהמה חיה ועוף
איסור בשר בחלב מן התורה הוא בבשר בהמה, אבל בשר חיה או עוף עם חלב, האיסור הוא מדברי חכמים. (רלו)

מהו איסור הנאה
בשר וחלב שהתבשלו יחד, שנאסרו מן התורה בהנאה, צריך להשליכם לבית הכסא, ולא יתנם לבהמתו שתאכל, שאז נהנה בזה שחוסך ממאכלה, ואפילו ליתן לגוי בחינם או לתת לפני בהמה של חבר או לזורקו להפקר שיאכלוהו בהמות וחיות אחרים אסור, כיון שסוף סוף נהנה האדם שלא נזרק המאכל לגמרי אלא נאכל לבעל חיים שהוא. ולכן יש לאבד את המאכל בצורה שלא תגיע שום אפשרות של הנאה. (רז, קצח)
עבודה במסעדה של גויים
ולאור האמור, אדם שהוזמן לעבוד במסעדה של גויים, וממילא יצטרך הוא לבשל להם בשר בחלב, אסור לו בשום אופן לעבוד במקום כזה, אפילו אם בטוח הוא בעצמו שלא יטעם מאומה מן התבשילים, שכיון שאת עצם הבישול אסרה התורה, הרי שאף אם יבשל בלבד, יעבור הוא על לאו מן התורה של "לא תבשל גדי בחלב אמו".

ואמנם אם לא יצטרך לבשל במסעדת הגויים בשר בחלב אלא רק מאכלות אסורות אחרות כנבלות וטרפות, ויודע שאין סיכוי שיהודים יבואו ויאכלו שם, אם אין לו מוצא אחר לפרנסה, ומצבו הכלכלי דחוק ביותר, ויודע בברור שלא יטעם מן התבשילים, יש להקל לו לעבוד שם. וישתדל בעוז ותעצומות לחפש מקום עבודה אחר, כדי להתפרנס בדרכי היתר בטוחים. (רא)

מקרר
אין צריך לעשות מחיצה במקרר בין מאכלי בשר למאכלי חלב, ומותר להניחם קרובים זה אצל זה, אלא שבודאי צריך להזהר שלא יגעו המאכלים אחד בשני, וישתדל שיהיו מכוסים היטב באיזו שקית. (שכט של)

יש לשים לב שלא להניח כוס חלב במקרר, כשבמדף מתחתיו ישנן חתיכות של בשר, מחשש שמא יהיה ניתז מהחלב על הבשר. וכן כל כיוצא בזה.

בשר שנפל לחלב קר
חתיכת בשר קרה שנפלה לחלב קר או שנשפך עליה חלב קר, שוטף אותה במים יפה יפה ומותרת לאכילה. (צא)

ואמנם מאכלים שהחלב נספג בהם, כמו בורקס בשרי או בשר טחון, שנפלו לחלב או שנשפך עליהם חלב, ודאי שלא שייך לשוטפם במים, שמחמת רכותם נבלע בהם החלב, ולא תועיל להם שטיפה כלל.

בשר שנפל לחלב חם
נפלה חתיכת בשר לתוך סיר חלב חם מאוד שהיד סולדת בו (פירוש, חם מאוד שנמנע לשתותו מחמת חמימותו), מסלק את חתיכת הבשר מיד, ואחר כך צריך למדוד אם יש פי שישים בחלב כנגד חתיכת הבשר, כגון שהחתיכה שוקלת 10 גרם, ונמצא בסיר חלב במידה של 600 גרם, אז החלב מותר בשתיה, אך אם היה פחות מ- 600 גרם, נאסר החלב בשתיה ובהנאה, ויש לשפוך אותו. (שלחן ערוך יורה דעה סימן צח סעיף א)

הבהרה
יש לדעת שבכל מקרים אלו וכיוצא, אין לאדם לסמוך על עצמו ולמדוד את הכמויות, אלא עליו להראות את התערובת לרב מורה הוראה, ויורהו כיצד יעשה לפי הנפח של המאכל או הכלי.
אין מבטלים איסור לכתחילה בדאורייתא
ויש לדעת כי במקרה זה שלא נמצא פי שישים בחלב כנגד חתיכת הבשר, אסור להוסיף עוד חלב כדי שבסך הכל יהיה פי שישים מהבשר. כי כלל גדול בידינו "אין מבטלים איסור לכתחילה", דהיינו כיון שהתערובת הזאת הבאה לפנינו, הינה כבר תערובת של איסור בשר בחלב, אין להתיר להוסיף עוד מאכל שהוא, כדי שתתרבה הכמות ובסך הכל יהיה פי שישים חלב מחתיכת הבשר. (סימן צט סעיף ה)

ביטול איסור מדברי חכמים
ואמנם כל זה דוקא כשנפלה חתיכת בשר בהמה לסיר חלב, אבל אם נפלה חתיכת עוף 10 גרם לסיר חלב, ובדק את כמות החלב וראה שיש 400 גרם חלב, שזה רק פי ארבעים מחתיכת הבשר, פשוט שחתיכת העוף אסורה באכילה, אלא שכדי להתיר את החלב, מותר להוסיף עוד 200 גרם של חלב או מים, שבסך הכל יהיה פי שישים כנגד העוף, והחלב יהיה מותר באכילה.

והטעם לדבר, כיון שלא נאסר להוסיף ולבטל איסור אלא באיסור שהוא מן התורה כבשר בהמה בחלב אבל עוף בחלב שהוא אסור רק מדברי חכמים, הם אסרו, והם התירו לנו במקרה שנמצא בחלב פחות משישים שנוסיף עד פי שישים ויהיה מותר באכילה. ואולם בני אשכנז מחמירים בזה, וגם באיסורים מדברי חכמים אינם מוסיפים עוד כדי להתיר. (סימן צט סעיף ו)

נאסר הסיר
יש להזהר שכאשר מוסיפים את 200 גרם החלב כדי לבטל את האיסור, אין להוסיף לתוך הסיר שבו נפלה חתיכת העוף, מאחר שהסיר נאסר מבליעת בשר וחלב, ואם כן אסור לבשל בו. לכן ימתין שהחלב יתקרר וישפוך אותו לסיר חלבי אחר, ויוסיף שם את 200 גרם החלב האחרים ויבשל.

ומכל מקום פשוט שאסור לתת לכתחילה 10 גרם של חתיכת בשר בהמה או עוף בסיר של חלב שיש בו 600 גרם, שהרי בזה הוא מבטל את האיסור בכוונה תחילה.

חם מעט
חתיכת בשר שנפלה לסיר חלב שהיה חם מעט, אך לא בחום שהיד סולדת בו, דינו כחלב קר, ולכן די בזה שיוציא את החתיכה מיד, וישטוף אותה ומותרת באכילה. (סימן קה סעיף ב)

כלי שני
אם נפלה חתיכת בשר לתוך חלב שבכלי שני (פירוש, הכלי שבו רתח החלב על האש או באמצעות חשמל הוא נקרא 'כלי ראשון', ואילו הכוס או הקנקן שאליו הורק החלב מהכלי הראשון, הוא נקרא 'כלי שני'), אף על פי שהחלב חם, ישטוף את החתיכה ומותרת באכילה. והמחמיר תבוא עליו ברכה. (סימן קה סעיף ב)
גבינה שנפלה לבשר חם
בכל הדינים שנזכרו לעיל בבשר שנפל לחלב, הוא הדין להיפך, כגון: אם נפלה חתיכת גבינה לתוך תבשיל של בשר חם שהיד סולדת בו, שצריך לסלק את חתיכת הגבינה מיד, ומשער אם יש בתבשיל פי שישים מכל חתיכת הגבינה. וכגון שחתיכת הגבינה שוקלת 10 גרם, ויש בסיר מהמרק והירקות והבשר 600 גרם, אז התבשיל מותר באכילה, אבל פחות מ- 600 גרם נאסר התבשיל באכילה.

ואמנם אם התבשיל הוא עוף ולא בשר בהמה, כבר התבאר לעיל שלבני ספרד מותר להוסיף עד פי שישים, ואין צריך להוסיף דוקא עוף אלא כל מאכל שהוא ירקות, מים וכדומה, וירתיח שנית ורשאי לאוכלו.

חלב שנשפך לבשר
אם נשפך חלב לתוך סיר עם תבשיל בשר בהמה, יש למדוד שיהיה בתבשיל הבשר, פי שישים מכמות החלב שנשפך. ואם אין פי שישים, ישפוך את התבשיל.

חלב שנשפך לעוף
והוא הדין בכל האופנים הנ"ל, אם נשפך חלב לסיר עם תבשיל עוף, שגם כן צריך למדוד פי שישים כנגד החלב שנשפך. אלא שבתערובת זו אם אין בתבשיל העוף כולו פי שישים מהחלב שנשפך, רשאי להוסיף עוד ירקות ומרק ועוף, עד שיהיה פי שישים מהחלב. אלא שימתין שהתבשיל יתקרר, ויעביר אותו לסיר בשרי אחר וירתיח את הכל יחד שנית, ואז התבשיל יהיה מותר באכילה. ואמנם בני אשכנז מחמירים בזה, שגם בתערובת עוף בחלב, אם אין פי שישים אינם מוסיפים עוד.

כפית חלבית בסיר בשר
כפית חלבית שאינה בת יומא, [דהיינו שעברו יותר מ-24 שעות מהשימוש האחרון שהשתמש בכפית בחלב חם שהיד סולדת בו], ונפלה לסיר שבתוכו תבשיל בשרי חם, אין התבשיל נאסר, כיון שהטעם הבלוע בכפית הוא טעם פגום [כל טעם שנבלע בכלי על ידי הבישול, אם תוך 24 שעות ניתן את הכלי בתוך תבשיל חם, הרי שהכלי יפלוט טעם טוב לתבשיל. ולכך אם הוא טעם של מאכל איסור, הרי הוא אוסר את התבשיל, אבל לאחר 24 שעות נפגם טעמו, ומה שיפלוט לא יאסור את התבשיל].

ואמנם אם הכפית החלבית היתה 'בת יומא', [דהיינו שבתוך 24 שעות האחרונות השתמש בכפית בחלב חם שהיד סולדת בו, וטעמו עדיין לא נפגם], ונפלה לתבשיל בשר או עוף חם, צריך לשער אם יש פי שישים בתבשיל כנגד משקל הכפית, התבשיל מותר. אך אם אין פי שישים, נאסר גם התבשיל.

אם הוא מסופק אם הכפית החלבית היא בת יומא או לא, אנו מקילים להחשיבה שאינה בת יומא, שכלל בידינו, 'סתם כלים אינם בני יומם'. (סימן צד סעיף ז, ז. פ)

והוא הדין בכל זה להיפך, בכפית בשרית שנפלה לתבשיל של חלב חם, ופשוט.
ודע שכל זה בכפית 'חלבית' שנפלה לתבשיל בשרי חם שבכלי ראשון, אבל אם נפלה הכפית לתבשיל בשרי חם שבכלי שני, רשאי לאכול את התבשיל אף אם אין שישים כנגד הכפית. (ה"ע ח"ז סו סז)

כנגד כמה מהכפית משערים
כפית חלבית בת יומא, שהוכנסה בטעות לתבשיל בשר חם ובחש בה בתבשיל, צריך לשער אם יש פי שישים בתבשיל כנגד החלק שנכנס מהכפית בתבשיל, אבל אין צריך לשער שישים כנגד כל הכפית. (סימן צד סעיף א. ה"ע ח"ז סו)

בני אשכנז
לבני אשכנז אין מספיק שיהיה פי שישים כנגד החלק שנכנס מהכפית בתבשיל, אלא צריך שיהיה פי שישים כנגד כל הכפית. (הרמ"א סימן צד סעיף א)

כפית שנכנסה פעמיים
כפית חלבית בת יומא, שהוכנסה בטעות לתבשיל בשר ובחש בה בתבשיל והוציאה. ולאחר מכן הכניס שוב את הכפית החלבית ובחש בה, צריך לשער שיהיה בתבשיל פי מאה ועשרים כנגד החלק שנכנס מהכפית בתבשיל. ומכל מקום אם הכניס את הכפית פעם שלישית לתוך התבשיל, אין צורך שיהיה בתבשיל עוד פי שישים [דהיינו מאה שמונים] כנגד החלק שנכנס מהכפית בתבשיל בפעם השלישית, אלא די במאה עשרים. (סימן צד סעיף ב)

נודע בינתיים
ואמנם כפית חלבית בת יומא, שהוכנסה בטעות לסיר בשר ובחש בה בתבשיל והוציאה, והבחין שזו כפית חלבית. ולאחר מכן שכח ושוב הכניס את הכפית החלבית ובחש בה, במקרה זה די שיהיה פי שישים בתבשיל מהכפית, ואין צריך פי מאה ועשרים. (סימן צד סעיף ב)

בני אשכנז
בני אשכנז אינם מחלקים בין אם נודע לו בינתיים שזו כפית חלבית או לא, ובכל אופן אינם מצריכים פי מאה עשרים אלא פי שישים, אך כנגד כל הכפית כדלעיל. (הרמ"א סימן צד סעיף ב)

[כדי להבהיר את חילוקי הדינים בדין זה של כף חלבית בת יומא שהוכנסה בטעות לסיר בשר, כתבנו בס"ד קצת ממקורות ההלכה בזה למעוניינים, וכדלהלן.

ראשית, כפית חלבית בת יומא, כיון שיש בה טעם לשבח כדלעיל, נמצא כשמכניסה לתוך התבשיל היא פולטת טעם טוב, לכך צריך פי שישים בתבשיל כנגדה.

חנ"ן [חתיכה נעשית נבלה]
יש מושג בהלכה הנקרא חנ"ן [ר"ת חתיכה נעשית נבלה], וכדי לבארו נעמוד על ההבדל בין שתי הדוגמאות שלפנינו:

תפוח אדמה שנפל לתבשיל חם של איסור, כגון של בשר נבלה, הרי ודאי שנאסר התפוח אדמה ואסור לאוכלו. ואם נפל אותו תפוח אדמה לתבשיל כשר, כגון לתבשיל של מרק ירקות, צריך לשער שיהיה פי שישים מהאיסור הבלוע בתפוח אדמה, כיון שהתפוח אדמה עצמו אינו מאכל איסור, אלא רק הבלוע בו הוא האיסור.

ולעומת זאת, חתיכת בשר שנפלה לסיר של חלב חם ונאסרה. ונפלה חתיכת הבשר לתוך תבשיל של מרק ירקות, צריך פי שישים כנגד המשקל של כל החתיכה, ולא רק כנגד החלב הבלוע בה.
ולכאורה מה ההבדל בין התפוח אדמה, שדי בשישים כנגד הבלוע, לבין חתיכת הבשר שמצריכים אנו שישים כנגד כל החתיכה? אלא שונה הוא דין של בשר בחלב משאר איסורים, שבבשר בחלב ישנו דין של חנ"ן, [חתיכה נעשית נבלה], והיינו שלא רק הבלוע בחתיכה הוא האיסור, אלא כל החתיכה עצמה כולה נעשתה איסור, גם החלב וגם הבשר עצמו נחשבים איסור, ולכן מצריכים אנו שישים כנגד כל החתיכה. וזה שאמרו 'חתיכה, נעשית נבלה', דהיינו החתיכה כולה נעשתה איסור כמו נבלה. מה שאין כן בתפוח אדמה שהוא עצמו אינו איסור כלל.

ומעתה, ברגע שהכניס את הכפית החלבית 'בת יומא' לתוך הבשר, ופלטה הכפית מהחלב הבלוע בה לתוך התבשיל, הרי ודאי שגם בלעה היא מתבשיל הבשר, ונמצא שמעורב בכפית מבשר וחלב גם יחד, ונעשתה הכפית כולה נבלה - איסור חדש שלא היה קודם. ומעתה, כאשר נפלה הכפית בפעם השניה, אף שהיה כבר פי שישים בפעם הראשונה כנגד החלב, אך מכיון שנבלע בכפית בשר, נמצא שעתה בלוע בכפית איסור נוסף של 'בשר בחלב', ונחשב כמו שנפלו שתי כפיות של איסור בבת אחת בסיר, שצריך עוד שישים כנגד הכפית השניה, כך כאן, צריך עוד שישים כנגד האיסור החדש של בשר בחלב שבלוע בכפית, לבד מהשישים שהיו נגד החלב שהיה בלוע בתחילה בכפית.

ולפי זה מובן גם כן, מדוע אם נכנסה הכפית פעם שלישית לתבשיל, אין צריך עוד שישים כנגד הפעם השלישית, כיון שבפעם השלישית, לא התחדש שום איסור בכפית, שכבר בפעם השניה נעשתה הכפית 'נבלה' מבליעת הבשר עם החלב הבלוע מכבר, ולכן די בכמות של המאה עשרים כדי לבטל את שני האיסורים שבכפית.

אלא שעדיין יש להבין, מה הסברא לחלק בין אם הבחין שזו הכפית חלבית לאחר שנכנסה הכפית בפעם השניה, שאז צריך שוב שישים כנגד האיסור החדש, לבין אם הבחין שהכפית חלבית לאחר שנכנסה הכפית בפעם הראשונה, שאז מספיק שיהיו שישים בסך הכל כנגד הכפית? וכתבו הפוסקים שההבדל בזה הוא, כי ברגע שנודע שהכפית חלבית לאחר שנכנסה בפעם הראשונה ויש פי שישים, כבר התבטל האיסור ונעשה כל התבשיל היתר. ולאחר מכן כשהכניס שוב את הכפית שבלעה מהבשר ונעשתה נבלה, שוב התבטל איסור זה באותם שישים של ההיתר. לא כן כשנודע שהכפית חלבית רק לאחר שהוכנסה בפעם השניה, הרי לפנינו עכשיו שני איסורים: א. איסור 'החלב' שנפלט מהכפית לתוך הבשר. ב. איסור 'הבשר בחלב' שנפלט מהכפית שנעשתה נבלה. ולכן צריך שישים כנגד החלב, ועוד שישים כנגד הבשר בחלב].

איסור כבוש בבשר בחלב
אף על פי שמן התורה נאסר בשר בחלב בדרך בישול בלבד, מכל מקום חכמים אסרו באכילה גם בשר בחלב 'כבוש', כגון חתיכת בשר שנפלה לתוך חלב קר ושהתה בתוכו 24 שעות, נאסרו הבשר והחלב באכילה. אך אם שהה הבשר בחלב פחות מ-24 שעות, די לשוטפו במים יפה יפה, ומותר באכילה. (י. פ)

בשר שנפל לתוך חלב ויש ספק אם שהה בתוכו 24 שעות, יש להתירו באכילה, ואפילו לבשלו ולאוכלו מותר, שכלל גדול בידינו 'ספק דרבנן לקולא' [כלומר, כשיש ספק בדבר שאיסורו מדברי חכמים, אנו פוסקים להקל]. (פב, צא)

ירקות שנכבשו בחלב
מיני ירקות שנפלו לחלב, ושהו בתוכו 24 שעות, אסור לאכול ירקות אלו עם בשר. אך אם שהו פחות מ-24 שעות, די לשטפם היטב ורשאי לבשלם עם בשר. והוא הדין בספק אם שהו 24 שעות או פחות, ישטפם ומותר לבשלם עם בשר ולאוכלם.
כבוש בכלים
כלי ששהה בתוכו חלב 24 שעות, אף על פי שהחלב צונן, נעשה הכלי חלבי, וישים לב שלא להשהות בתוכו מאכל בשרי. ומכל מקום אם בטעות השהה בו מאכל בשרי אפילו במשך 24 שעות, מותר הבשר באכילה. (קלז)

קופסאות גבינה
אשר על כן, קופסאות המכילות בתוכן מאכלי חלב כמו גבינה וכדומה, ופעמים לאחר שמרוקנים אותן משתמשים בהן לאחסן בתוכן מיני מאכלים, אין להניח בהן לכתחילה מאכלי בשר. וטוב להחמיר כן גם בקופסאות גלידה חלבית. ובפרט כיום שמצוי מאוד השימוש במיקרוגל, וקיים חשש שיחמם את המאכל בעודו בכלי החלבי במיקרוגל. ומכל מקום אם הניח מאכלי בשר או מרק בשר בקופסאות הללו, אף על פי ששהו בתוכן 24 שעות, מותר לאוכלם. (מעדני השלחן סימן קה ס"ק ב)

בישל חלב בסיר בשרי
סיר בשרי 'בן יומו' [דהיינו שבתוך 24 שעות האחרונות בשלו בו בשר], שבטעות שכח ובישל בו חלב, החלב נאסר באכילה, כיון שטעם הבשר הבלוע בסיר, עדיין הוא טעם טוב והוא יוצא ונבלע בחלב ואוסרו. אבל אם 'אינו בן יומו' [דהיינו שעברו יותר מ-24 שעות משבשלו בו בשר], מותר החלב באכילה, כיון שכבר נפגם הטעם הבלוע בו, ואינו נותן טעם טוב בחלב. ומכל מקום בכל מקרה הסיר צריך הכשר בהגעלה.

אם במזיד לקח סיר בשרי ובישל בו חלב, גם החלב נאסר באכילה. (רלד. ה"ע ז פא)

נ"ט בר נ"ט דהיתרא [נותן טעם בן נותן טעם של היתר]
סיר שבישל בו בשר, ושטף אותו היטב ללא שום שאריות שומן, ורוצה לבשל בו מאכל פרווה, כגון אטריות כדי לאוכלם עם גבינה, לבני ספרד מותר לעשות כן לכתחילה אפילו מיד אחר בישול הבשר, משום שכלל גדול בידינו "נותן טעם בן נותן טעם של היתר, מותר". דהיינו, שהבשר הבלוע בסיר נותן טעם בסיר, והסיר נותן טעם לאטריות, וזה עדיין היתר בהיתר אטריות עם טעם בשר, ואת האטריות אוכלים עם גבינה, נמצא שהטעם הבשרי רחוק מהמאכל החלבי הרבה. לא כן כשבישל חלב בסיר בשרי, טעם הבשר המושבח הבלוע בסיר נפגש ישירות עם החלב ונותן בו טעם ואוסרו.

והוא הדין שאחר שטיגן שניצל עוף או קציצות בשר במחבת, וניקה אותו היטב היטב מכל לחלוחית של שומן, מותר לטגן בו ביצה, כדי לאוכלה עם גבינה. (תטו. שו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן ד. ה"ע ח"ז עמוד עד)

שמן בשרי
ופשוט שכל זה במחבת אבל בשמן עצמו שטיגנו בו בשר, ואחר כך טיגנו בו ביצה, אסור לאכול ביצה זו עם חלב, וצריך להמתין שש שעות לאכילת חלב. (תיד)
ודע שכל דין נ"ט בר נ"ט לא נאמר אלא בבשר וחלב, שכל אחד לבדו עם האטריות הוא היתר בהיתר, אבל סיר 'בן יומו' הבלוע ממאכל איסור, ובישל בו בטעות מאכל היתר, נאסר התבשיל באכילה, אלא אם כן 'אינו בן יומו', שאז הוא נותן טעם לפגם ומותר לאכול את התבשיל.

בני אשכנז
ואמנם בני אשכנז מחמירים בדין זה של "נותן טעם בר נותן טעם", ולא מתירים אלא אם כן כבר בישל את האטריות או את הביצה בסיר בשרי, שאז מותר לאוכלם עם גבינה, אבל אין להתיר לכתחילה לבשל האטריות על מנת לאוכלם עם גבינה. (הרמ"א סימן צה סעיף ב)

סכין
על כל אדם לייחד בביתו שני סכינים, אחד למאכלי בשר ואחד למאכלי חלב, ולא יחתוך בשר בסכין חלבית או גבינה בסכין בשרית. (תנד)

הגדרת סכין 'חלבית'
סכין 'חלבית' היינו כשהשתמשו בה במאכל חלבי חם בחום שהיד סולדת בו (פירוש, חם מאוד שנמנע לאוכלו מחמת חמימותו), שאז בולעת הסכין ממנו, כגון שחתכו בסכין עוגת גבינה או פיצה חמה. אבל במריחת גבינה או חמאה וכדומה, אין שם של סכין 'חלבית' עליה. ולכן סכין שרק מרחו בה גבינה, והיא נקיה ורחוצה יפה, אם חתכו בה בשר, מותר לאוכלו.

הגדרת סכין 'בשרית'
סכין 'בשרית' היינו כשהשתמשו בה במאכל בשרי חם בחום שהיד סולדת בו, כגון שחתכו בסכין שניצל חם. אבל אם חתכו בסכין שניצל קר וכדומה, אין שם של סכין 'בשרית' עליה. ולכן סכין שחתכו בה רק מאכלי בשר קרים, והיא נקיה ורחוצה יפה, אם חתכו בה גבינה צהובה, מותר לאוכלה.

סכין לחיתוך לחם
טוב ונכון לייחד סכין מיוחדת לחיתוך לחם. אך מעיקר הדין מותר לחתוך לחם בסכין 'חלבית', כדי לאוכלו עם בשר. וכן מותר לחתוך לחם בסכין 'בשרית', כדי לאוכלו עם חלב. ובלבד שיזהר שהסכין תהיה נקיה ורחוצה יפה יפה. (תנה)

סכין 'בשרית'
סכין 'בשרית' נקיה שבטעות מרחו בה גבינה, מותר לאכול את הגבינה, ואת הסכין צריך לשטוף ולהדיח היטב משמנונית הגבינה. (הבית היהודי רמח)

סכין 'בשרית' נקיה שבטעות חתכו בה גבינה קשה, הגבינה מותרת באכילה. אך את הסכין ישטוף וישפשף היטב עם סקוטש וסבון, או ישפוך עליה מים רותחים מכלי ראשון. (ה"ה רמח)
סכין 'בשרית' שבטעות חתכו בה עוגת גבינה חמה שהיד סולדת בה והיא עדיין בתבנית האפיה, אם יש בעוגה כמות של פי שישים כנגד מקום הסכין שחתך, העוגה מותרת באכילה. אך ממקום החתך שבעוגה, יחתוך עובי של 'קליפה', דהיינו עובי שתינטל שכבה שלימה כאחד ולא פירורים. (סימן צד סעיף ז, ה"ה רמז)

ואולם אם העוגה הועברה לכלי שני, אף על פי שעדיין היד סולדת בה, אין צריך שישים כנגד מקום הסכין, אלא שהמחמיר תבוא עליו ברכה. (הרמ"א סימן צד סעיף ז)

סכין 'חלבית'
סכין 'חלבית' נקיה שבטעות חתכו בה בשר קר, הבשר מותר באכילה, אך את הסכין ישטוף וישפשף היטב בחומרי ניקוי. (ה"ה רמח)

סכין 'חלבית' נקיה שבטעות חתכו בה בשר חם שהיד סולדת בו, אע"פ שהוציאו את הסיר מהאש, כיון שהבשר נמצא עדיין בכלי ראשון או שהוא בשפוד או על הרשת שהיתה על המנגל, אם יש בחתיכת הבשר כמות של פי שישים כנגד מקום הסכין שחתך, הבשר מותר באכילה. אך ממקום החתך שבבשר, יחתוך עובי של 'קליפה', דהיינו עובי שתינטל שכבה שלימה ולא מפוררת. (סימן צד סעיף ז, ה"ע ח"ז סח, ה"ה רמז)

ואולם אם הבשר הועבר לכלי שני, אף על פי שהיד סולדת בו, אין צריך שישים כנגד מקום הסכין, והמחמיר תבוא עליו ברכה. (הרמ"א סימן צד סעיף ז)

סכין 'בת יומא'
ואולם כל הדינים הנ"ל בסכין 'חלבית' או 'בשרית', הם דוקא אם הסכין היתה 'בת יומא' [שלא עברו 24 שעות מהשימוש האחרון בחלב חם או בבשר חם שהיד סולדת בו], שאז הטעם הבלוע בה הוא נותן טעם לשבח. אבל אם לא היתה הסכין בת יומא [שעברו עליה 24 שעות מהשימוש האחרון בחלב חם או בבשר חם], אינה אוסרת כלל את המאכל, כיון שהטעם הבלוע בה הוא פגום אינו מבליע במאכל טעם טוב.

דבר חריף
סכין 'חלבית' 'בת יומא', וחתך בסכין זו דבר חריף, כגון: בצל, כיון שהבצל הוא דבר חריף וגם בשעה שחותך הוא דוחק את הסכין חזק בחיתוכו, במעשה זה נפלט הבלוע בסכין לתוך הבצל, ולכן צריך ליטול משני הצדדים של מקום החיתוך שבבצל כעובי אצבע, דהיינו 2 ס"מ מכל צד, ואז יהיה מותר לאכול את שאר הבצל עם בשר, אך את חלקי החיתוך, אסור לאכול עם בשר. (סימן צו סעיף א)

ההבדל בין נ"ט בר נ"ט לדבר חריף
ואף על פי שבמקרה זה, הגבינה נתנה טעם בסכין, והסכין נתנה טעם בבצל, והבצל נתן טעם בבשר, ואם כן דומה זה למה שהתרנו לעיל 'נותן טעם בר נותן טעם', ולמה נאסר כאן לאכול את מקום החיתוך שבבצל עם בשר. תרצו הפוסקים שבדבר חריף, כוחו חזק כל כך שיש בכוחו להפליט את ממשות המאכל הבלוע בכלי, ולהבליעו בתוך הבצל. נמצא שבבצל לא בלוע רק טעם גבינה בלבד, אלא ממשות הגבינה בלועה שם, ולכן אין לאוכלו עם בשר.

סכין בטעם פגום
ואולם כל זה לא אסרנו אלא בסכין חלבית 'בת יומא', שכיון שבלוע בה טעם לשבח, ממילא מעבירה לבצל טעם לשבח. אבל אם הסכין 'אינה בת יומא', וחתך בה בצל, מותר לאכול או לבשל בצל זה עם בשר. משום שבלוע בסכין טעם פגום ואינו אוסר. (סימן צו סעיף א)

סכין הבלועה ממאכל איסור
ואמנם סכין שהיתה בלועה ממאכל איסור ולא הספיק להגעילה, אף על פי שעברו 24 שעות מהשימוש האחרון שבה וטעמה כבר נפגם, אם בטעות חתך בה דבר חריף, כגון: בצל, אסור לאוכלו. (סימן קג סעיף ו)

טעם האיסור
וטעם ההבדל בין אם הסכין בלועה מאיסור שאינו בן יומו, לבין אם הסכין בלועה מהיתר שאינו בן יומו, כתבו הפוסקים [אליה רבה, כרתי ופלתי, רבי עקיבא איגר, חכמת אדם, פרי מגדים, כנסת הגדולה, מהרש"ל ועוד] כי בבלוע מהיתר, סוף סוף יש בו נ"ט בר נ"ט של היתר, וכמבואר לעיל. לכך בהצטרף שני צדדים להקל - גם נ"ט בר נ"ט וגם נותן טעם לפגם שהרי הסכין אינו בן יומו, אנו מקילים. אבל בבלוע מאיסור, ישנו רק צד אחד להקל בזה שהסכין טעמו פגום, אבל היתר של נ"ט בר נ"ט אין בו, לכך אנו מחמירים בו יותר. (יביע אומר חלק ח סימן מג אות ה)

דבר חריף. חמוץ. מלוח.
כל הדינים האמורים לעיל בבצל, הוא הדין בכל דבר חריף, כגון: שום או צנון וכדומה. וכן הדין בכל הפירות החמוצים, כגון: לימון וכדומה. וכן במאכלים מלוחים, כגון: דגים מלוחים וכדומה. שבכולם חזק כוחם כל כך להפליט את ממשות המאכל ולא רק את הטעם הבלוע בלבד. (סימן צו סעיף ב)

שני כיורים
טוב שיהיו שני כיורים במטבח, אחד לכלי בשר ואחד לכלי חלב. ומכל מקום אם יש רק כיור אחד, מותר להדיח שם כלי בשר במים חמים, ולאחר מכן להדיח כלי חלב במים חמים מיד, וכן להיפך. (תעד)

כיור שנסתם
כיור שמדיחים בו כלי בשר וכלי חלב ונסתם הכיור, רשאי לשפוך מים רותחים בתוכו כדי לפתוח את הסתימה, כיון שאף אם נחשוש שנשארו שם חתיכות גבינה ובשר, הרי הם פגומים מחומרי הניקוי, ואין בהם איסור בישול בשר בחלב. (קעד)

שיש מטבח
טוב לייחד שיש אחד לשימוש מאכלי חלב, ושיש אחד לשימוש מאכלי בשר. (תסד)

סקוטש
טוב לייחד סקוטש אחד להדחת כלי בשר וסקוטש אחד להדחת כלי חלב. ומכל מקום אם עתה אין לו אלא סקוטש אחד, רשאי להשתמש בו לכלי בשר ואחר כך ישטפנו היטב וישתמש בו לכלי חלב, או להיפך. (תפג)

שמן רותח לאשפה
יש להזהר שפעמים ומטגנים קציצות בשר במחבת, ומחמת שאין רוצים לשפוך את השמן בכיור שלא יגרום לסתימה, שופכים את השמן לפח האשפה. אך אם ישפך השמן על שאריות גבינה או חלב, נמצא שעובר על איסור בישול בשר בחלב מעירוי של שמן רותח מכלי ראשון, כי את עצם הבישול אסרה התורה אפילו אם ברור לו שלא יאכל. ולכן יש להזהר שלא לשפוך את השמן על שאריות חלב, או להמתין ולשפוך את השמן רק לאחר שיתקרר. (קעט)

סינרים לתינוקות
יש לייחד לתינוקות סינר אחד לארוחות בשריות וסינר אחד לארוחות חלביות, כי פעמים שנופל מהמאכל על הסינר, ונשאר בו מעט ממשות של גבינה, ולאחר מכן בארוחה בשרית נופל בשר ולוקח התינוק ואוכל, ושמא נדבק משניהם יחד.

ומכל מקום לכבס את הסינרים יחד פשוט שמותר, אף על פי שהמים רותחים, ואין בזה חשש של איסור בישול בשר בחלב, מאחר שהממשות נפגמת בחומרי ניקוי.

מיקרוגל ללא גופי השחמה
מיקרוגל אחד שרוצים לחמם בו גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב, הדבר אפשרי באופן הבא: למשל, אדם שעל פי רוב רוצה להשתמש בו רק לחמם מאכלי בשר, ייחד את המיקרוגל למאכלי בשר, וכשירצה לחמם בו מאכלי חלב, יעטפם בשקית ניילון סגורה או בקופסה סגורה לגמרי בלי חורים. וכן להיפך אם דרכו לחמם בעיקר מאכלי חלב, ייחד את המיקרוגל למאכלי חלב, וכשירצה לחמם בו מאכלי בשר, יעטפם בשקית ניילון סגורה או בקופסה סגורה לגמרי בלי חורים. (קסז)

תנור או מיקרוגל עם גופי השחמה
תנור אפיה שיש בו שני תאים, צריך לייחד תא אחד למאכלי חלב בלבד, ותא שני למאכלי בשר בלבד. וכן צריך לייחד תבניות לחלב לבד ולבשר לבד. ויש מחמירים שלא לאפות בתא אחד חלב, ובתא אחד בשר יחד באותו זמן. (תצד)

תנור אפיה שיש בו תא אחד בלבד, ואפה בו מאכלי בשר, ורוצה עתה לאפות בו מאכלי חלב, ימתין 24 שעות לאחר השימוש בבשר, וינקה את התנור היטב מכל שיירי מאכל או שומן שנדבקו בדפנות התנור, ואחר כך ידליק את התנור כחצי שעה ויותר בחום הגבוה, כדי שאם נשארה איזו זיעה וטעם בדפנות התנור מהמאכל הקודם, ישרף הכל כליל על ידי היסק זה, ואז יאפה מאכל חלבי. ופשוט שישתמש בתבניות נפרדות למאכלי חלב לבד ולמאכלי בשר לבד. (תצב)

כל האמור דוקא אם השתמשו בו למאכל בשרי, אבל אם השתמשו בו למשקה בשרי כגון מרק, לא יאפה בתנור מאכלי חלב, אלא אם כן היה המרק מכוסה היטב, שאז יכשיר את התנור כהכשר הנ"ל ויאפה בו. (תצב)

היום קצר
אם רוצה להשתמש בתנור למאכלי חלב בתוך 24 שעות שהשתמש בו למאכלי בשר, ינקה את התנור היטב בחומרי ניקוי פוגמים כמו 'סנט מוריץ', 'סנו תנורים' וכדומה, ויסיק אותו חצי שעה ויותר על החום הגבוה וישתמש בו למאכלי חלב.

פיתות במיקרוגל
על פי האמור לעיל בדין נ"ט בר נ"ט, מתבאר שמותר לחמם פיתות במיקרוגל בשרי או לאפות בתנור בשרי מאפה פרווה, כדי לאכלם עם חלב, וכן להיפך כדי לאכול עם בשר. ובתנאי שהתנור והמיקרוגל נקיים לגמרי מכל שיירי שומן.

מדיח כלים
מדיח כלים שפועל באופן זה, שלאחר שמכניסים את הכלים בתוך המכונה, זורמים על הכלים מים רותחים המעורבים בחומרי ניקוי, ואחר כך נעשית שטיפה שניה במים נקיים רותחים, ישנה אפשרות להדיח בו כלי בשר ולאחר מכן כלי חלב, ובתנאי שמקפידים שלא יהיו בצלחות שיורי מאכל ממש גדולים אלא לכלוך ושומן בלבד. אולם אם לא מקפידים ומכניסים לשם גם שיורי מאכל גדולים כחתיכות בשר וחתיכות פיצה, וכגון בבתי מלון ובמסעדות שקשה להזהר בזה, יש להצריך לייחד שני מדיחי כלים אחד לכלי בשר ואחד לכלי חלב. (תפד)

בשר וחלב על שלחן אחד
אסור לאכול בשר על השלחן, כשיש בצידו השני של השלחן חלב. וכן להיפך אסור לאכול על השלחן חלב, כשיש בצידו השני בשר. מכיון שיש חשש שיטעה האדם ויקח מן המאכל הסמוך אליו בטעות ויאכל. (שכה)

שניים שאוכלים על שלחן אחד
והוא הדין בשניים המכירים זה את זה, ואחד אוכל חלב והשני אוכל בשר, שאסור להם לאכול על שלחן אחד. מכיון שדרכו של אדם לכבד את מכרו ממאכלו, אם כן שמא בטעות יתן לו מהמאכל האסור לו. (של)
שלחן גדול
ואולם אם הם אוכלים על שלחן גדול, ויושבים בריחוק מקום עד כדי שאין האחד יכול להגיע לחברו בהושטת ידו, מותר להם לאכול על שלחן אחד. (שלט)

היכר
אם מניחים בין מאכלי הבשר למאכלי החלב, איזה חפץ שאין רגילות שיהיה מונח על השלחן בשעת האכילה, מותר לשניים לאכול יחד בשלחן אחד אף שיושבים קרוב אחד לשני. שכיון שיש היכר, נזהרים שלא לקחת אחד מחברו. (שלב)

תנאי ההיכר
ההיכר בין הבשר לחלב, מלבד שצריך שיהיה חפץ שאין רגילות להניחו על השלחן בשעת האכילה, צריך גם שיהיה גבוה קצת, כדי שיהיה ניכר, כגון: כיכר לחם שלם שלא אוכלים ממנו בארוחה זו או איזו קופסה שאין רגילות להניחה על השלחן, אבל טבעת או מפתח אינם נחשבים להיכר, כיון שאינם גבוהים. (שלד שלו)

קנקן
קנקן שתיה, כיון שיש רגילות שהוא יהיה על השלחן אין זה הפסק, אבל לאדם שאינו רגיל להניחו על השלחן, נחשב הקנקן להפסק. (שלה)

שניים שאינם מכירים
שניים שנזדמנו במסעדה לאכול על שלחן אחד ואינם מכירים זה את זה, מותר שאחד יאכל חלב והשני יאכל בשר, שכיון שאינם מכירים זה את זה, אין חשש שיתן האחד לשני ממאכלו. (של)


אכילת חלב אחר אכילת בשר
בני ספרד
האוכל בשר או עוף, אין לו לאכול מאכלי חלב עד שיעברו שש שעות מסיום אכילת הבשר. ואולם במקום צורך שממהר מאוד כמו לשיעור תורה וכדומה, יש להקל לו לאכול מאכלי חלב אחר חמש שעות וחצי. (י. שפד)

ממתי מונים שש שעות
אין צריך למנות שש שעות מסיום כל הסעודה, אלא די למנות שש שעות משעה שגמר לאכול את הבשר ממש. (שצא)

המאריך על שולחנו
ולכן האוכל מאכלי בשר, ולאחר מכן נמשכה סעודתו כמה שעות באמירת דברי תורה ושירות ותשבחות לה' יתברך, ובאכילת מיני מתיקה וקינוחים למיניהם, אינו מונה שש שעות משעת גמר הסעודה, אלא משעת גמר אכילת הבשר.

תבשיל בשרי
האוכל תבשיל בשרי, כגון מרק ירקות שהתבשל עם עוף, אף על פי שאינו אוכל את העוף אלא רק את הירקות, בכל זאת המנהג להמתין שש שעות. (תיד)

ביצה של חמין
נהגו ישראל קדושים ליתן ביצה בתוך התבשיל של שבת, [ובטעם הדבר עיין בחוברת 'השבת בהלכה ובאגדה' חלק א], ויש לדעת כי ביצה זו הרי היא נחשבת למאכל בשרי גמור, וצריך להמתין אחר אכילתה שש שעות כדי לאכול מאכלי חלב. ואפילו אם היתה מונחת בתוך שקית ניילון, כמו שמניחים חיטה או אורז בתוך שקית ונותנים בתבשיל, בכל זאת הרי הם כמאכל בשרי לכל דבר. (סימן צה סעיף ב)

ומודה ועוזב ירוחם
אכל מאכלי חלב ונזכר שהוא בתוך שש שעות, יפסיק מיד, וחייב לעשות תשובה שעבר על ההלכה, ויתחרט וילמד הלכות בשר בחלב וה' הטוב יכפר בעד. (ז. כט)

בני אשכנז
מנהגים שונים יש בבני אשכנז, בענין ההמתנה בין אכילת מאכלי חלב לאחר מאכלי בשר, יש שבאמת נהגו להמתין שש שעות, כדעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך. ויש שנהגו להמתין ארבע שעות, ויש שנהגו להמתין שלוש שעות, ויש שנהגו להמתין רק שעה אחת. אולם כבר כתב הגאון מהרש"ל [שחי לפני כחמש מאות שנה], 'כל מי שיש בו ריח של תורה, נכון שימתין שש שעות', וכן דעת הרמ"א ביורה דעה סימן פט סעיף א. (שפח)

התרת נדרים
אשכנזי שנהג שלא לאכול מאכלי חלב אחר מאכלי בשר עד לאחר שש שעות, ועתה הזדקן ונחלש ורוצה להקל שלא להמתין שש שעות, צריך לעשות התרה על מה שהחמיר על עצמו, ונהג זאת שלוש פעמים רצופות, ולא אמר בתחילה שמקבל זאת עליו 'בלי נדר', ואז יהיה רשאי לאכול אף בפחות משש שעות. (שצט)

הטעם להמתנת שש שעות
שני טעמים נאמרו בגזרת חכמים שלא לאכול מאכלי חלב אחר בשר או עוף אלא לאחר המתנת שש שעות.
א. הרמב"ם כתב, משום שנשאר בשר בין השיניים, וכשיאכל מאכלי חלב נמצא שאוכל בשר וחלב יחד. אך לאחר שש שעות, גם אם נשאר בשר הרי הוא סרוח לגמרי ואין בו טעם כלל.
ב. רש"י כתב, משום שטבע הבשר למשוך טעם ושמנונית בפה זמן ארוך.
להלכה אנו פוסקים כשני הטעמים, ולכן אם אדם אכל רוטב ושומן של בשר ללא חתיכות בשר כלל, הגם שלפי טעמו של הרמב"ם שהחשש משום הבשר שבין השיניים, לא היה צריך להמתין שש שעות, שהרי לא לעס כלל, מכל מקום חוששים אנו לטעם השני של רש"י שנמשך טעם הבשר בפה, ואינו רשאי לאכול חלב אלא עד אחר שש שעות. (שעא)

שיניים תותבות
והוא הדין לאדם שיש לו שיניים תותבות ואכל בהם בשר, ואחר שהוציאם רוצה לאכול חלב, אין להתיר לו, כי עדיין יש חשש של טעם בשר בפה. ואמנם יש לנקותם היטב משיירי בשר, כדי שיוכל לאכול בהם מאכלי חלב לאחר שש שעות. ומכל מקום כשמשתמשים בפלאטה או גשר ליישור השיניים, אינו צריך להוציאם ולנקותם, אך יקפיד לנקות את השיניים היטב קודם אכילת החלב. (שפ)

לעס ולא בלע
לעס בשר בשיניו ולא רצה לאוכלו ופלט את הבשר, אף שלא בלעו ואין חשש שנשאר טעם מהבשר בפה, ימתין שש שעות, משום הבשר שבין השיניים. (שסט)

הבשר עודנו בין שיניהם
הרוצה לאכול חלב אחר שש שעות ורואה שנשאר לו בין השיניים בשר, צריך להוציא אותו ורשאי לאכול את החלב מיד. כיון שאנו חוששים לטעמו של רש"י שלדבריו אין הבדל כלפי הבשר שבין השיניים אם עברו שש שעות או לא. (שעג)

טעימת תבשיל
טעם מעט בשר בלשונו ופלט ולא בלע כלום, אין צריך להמתין שש שעות. (שפב)

ספק אם עברו שש שעות
אדם שמסופק אם עברו שש שעות מסיום אכילתו או לא, רשאי לאכול מאכלי חלב, כיון שאיסור זה הוא מדברי חכמים, וכשיש ספק בדבריהם לא החמירו. (שפו)

קטן
ילד שאכל בשר, מעיקר הדין מותר להאכילו חלב אחר שעה אחת, ובפרט כשיש צורך בדבר, אבל לא יתן לקטנים שהגיעו לחינוך ממתקים ושוקולד חלבי בתוך שש שעות. ומכל מקום ילדים הסמוכים לגיל בר מצוה, יזהרו שלא לאכול מאכלי חלב כלל פחות משש שעות. (ח"ז עמוד מב. יביע אומר חלק ג סימן ג אות ז)

חולה או יולדת
חולה או יולדת בתוך שלושים יום ללידה, יכולים להקל לאכול חלב אחר שעה אחת, כיון שעל חולה לא גזרו חכמים אלא שיזהרו לנקות את השיניים היטב מכל שיירי מאכל בשרי. והוא הדין לאשה שמניקה בפועל שצריכה לשתות חלב, שיכולה להקל בזה גם לאחר שלושים יום. (שצח, שצט)

ברכה בטעות
שכח שהוא בתוך שש שעות, ובירך על מאכל חלבי ונזכר, יטעם ממנו מעט, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה. והוא הדין אם בירך בטעות בתענית על מאכל מסוים, שיטעם ממנו מעט. ואמנם במאכל של איסור, אף אם האיסור מדברי חכמים כגון בישולי גויים, וברך עליו בטעות ונזכר, לא יטעם כלל. (תח)

סוכר עם טיפות חלב
מותר בתוך שש שעות מאכילת הבשר, לשתות תה עם סוכר שהתערבו בו כמה טיפות חלב. וכן מותר לבחוש את התה בכפית חלבית. (תכח)

חזקת בשרי
מסעדות שמוכרות מאכלי בשר וגם מאכלי פרווה כמו פלאפל, צ'יפס וכדומה, וכותבים על מאכלי הפרווה שהם 'בחזקת בשרי', דהיינו שבאותם מלקחיים שלוקח המוכר את הבשר, לוקח בהם גם את הפלאפל, ואינו נזהר לקחת במלקחיים אחרות, יש להעיר למשמע אוזנם שלא טוב לעשות כן אלא ייחדו לעצמם מלקחיים אחרות למאכלי פרווה.

ובכל זאת, אם אינם נזהרים ומשתמשים באותם המלקחיים, אם הקונה פלאפל בא להזמין מנה ורואה שהמוכר לוקח בזה בשר, יש לומר לו שיקנח את המלקחיים באיזה נייר או ישטפנו מהשומן הדבוק בו, ואח"כ יקח במלקחיים את הפלאפל, ואז יהיה מותר לו לאכול מאכל חלבי עם הפלאפל.

אך אם כבר לקח את הפלאפל באותם מלקחיים, אין להתיר לאכול מאכל חלבי יחד עם הפלאפל, ואולם לאחר שאכל את הפלאפל יש להקל לו לאכול מאכלי חלב, אף ללא המתנת שש שעות.

סלטים
סלטים שהיו בשלחן בארוחה בשרית והקפידו לקחת מהם במזלג נקי ללא שיגע בבשר, מותר לאכול מהם בארוחה חלבית. אבל אם לא נזהרו בזה, אין לאכול מהם בארוחה חלבית. ואם אוכל מהם לבד, אין צריך להמתין אחריהם שש שעות, כדי לאכול מאכלי חלב. (תנ)

לחם
פרוסות לחם שהיו מונחות על השלחן בארוחה בשרית, אין לאוכלם בארוחה חלבית. אולם ככר לחם שנשאר ממנו, מותר לאוכלו בארוחה חלבית, כיון שנזהרים שלא יגע בו הבשר. (תנ)
מלחיה
מלחיה פתוחה בלי מכסה, מן הראוי לייחד אחת לחלב ואחת לבשר. אולם מלחיה הסגורה במכסה, אין צריך לייחד שניים. (שמה, תנג)

מפה
אין חובה מן הדין לייחד מפה לבשר ומפה לחלב, כיון שהמאכלים נמצאים בתוך קערה ולא ישירות על השלחן, והמחמיר לייחד שתי מפות תבוא עליו ברכה. (תנא)

תבלינים
טוב מאוד להקפיד לייחד קופסת תבלינים למאכלי בשר לבד, וקופסת תבלינים למאכלי חלב לבד.

אכילת בשר אחר אכילת חלב
אחר שאכל מאכלי חלב, ישטוף את פיו במים וישתה משקה ויאכל לחם או פרי ורשאי לאכול מאכלי בשר. ואפילו אכל מאכלי חלב קשים כמו גבינה צהובה או פיצה וכדומה, מותר. ואם יש לו נקבים בשיניים, יקפיד לנקותם היטב. (תלא, תמא)

ואולם אחר שתיית חלב בלבד, אין צורך בקינוח הפה בפת, אלא די בהדחת הפה במשקה. (תמג)

מים אמצעים
בין אכילת החלב לבשר, יש להקפיד לשטוף את הידיים, מחמת שיירי הגבינה שנשארו בידיים. ואולם אם רואה שידיו נקיות ואין לו מים בקרבת מקום, רשאי ǜאכול מאכלי בשר ללא נטילת ידיים של מים אמצעים. (תמא)

סמוכים זה לזה
יש לשים לב כשעורכים קניות למאכלי בשר ומאכלי חלב יחד, שלא להכניס את שניהם בשקית אחת אלא ייחד לכל אחת שקית נפרדת. (שנה)

חלב סינטטי
מותר לשתות חלב סינטטי אחר ארוחה בשרית, ואין לחוש למראית העין של הרואים שיחשדו בו ששותה חלב ממש. (רסט)

חלב שקדים
מותר לבשל עוף עם חלב שקדים, ואפילו בשר בהמה ובלבד שיניח שם שקדים, כדי שיהיה ניכר שהוא חלב שקדים. (רסה)

נקניק צמחי - שניצל סויה
מותר לאכול מוצרי סויה פרווה עם חלב, אע"פ שהם נראים כמאכלי בשר. (רעא)
קרם קצפת
אע"פ שהקרם נראה כמאכל חלבי, מותר לאוכלו בארוחה בשרית.

חלב אשה
חלב של אשה, אינו חלבי כלל. ולכן אם ניתז חלב אשה לתוך מאכל בשרי, אין צורך לבטלו בשישים, אלא יערב אותו במאכל כדי שלא יהא נראה כאוכל בשר בחלב, ומותר. (רעג)


לחם חלבי או בשרי
איסור אפיית לחם חלבי
אסרו רבותינו ללוש עיסה עם חלב ולעשותה לחם, שמא יטעה אדם ויאכלנה עם בשר. ואפילו אם בטעות אפה לחם כזה, אסור לאוכלו כלל.

עיסה קטנה
ומכל מקום התירו חכמים לאפות עיסה קטנה מאוד, שיש בה שיעור של סעודה אחת, שבמקרה זה אין חשש שישאר לו ויבוא לאוכלה עם בשר. (סימן צז סעיף א)

כמה משפחות
רשאי אדם לאפות לבני ביתו לסעודה אחת בלבד. אבל אין להתיר לאפות לכמה משפחות ולחלק להם, אפילו כמות של סעודה אחת לכל משפחה. (ה"ה רסו)

היכר ושינוי
מותר לאפות עיסה עם חלב אפילו ליותר משיעור סעודה אחת, באופן שעושה בפת סימן והיכר של צורה משונה שאין רגילות לאפות כן, וכגון שעושה את הפת בצורת מספר 8. שכיון שרואים את הלחם משונה משאר הלחמים, נזכרים שהוא חלבי. (סימן צז סעיף א)

עיסה מתוקה
וכן אם לש את העיסה בסוכר והיא מתוקה, שאין דרך לאוכלה עם תבשיל, מותר לערב בה חלב, כיון שאין חשש שיאכלה עם בשר. (הליכות עולם חלק ז עמוד מז)

סופגניות חלביות
ולכן מה שמוכרים היום, סופגניות שמעורב בהן חלב, יש להם על מה שיסמוכו, אלא שחייבים הם להודיע לקונים שהן חלביות, כדי שלא יטעו לאוכלם בתוך שש שעות לאכילת בשר, מאחר שהרגילות היא שרוב הסופגניות הן פרווה.


אכילת דגים עם בשר או חלב
סכנה
אסור לאכול דגים עם בשר יחד, מחשש סכנה לצרעת. ולכן לאחר שאכל את הדגים יקנח ידיו במים, וישתה מעט משקה ויאכל מעט פת, ואחר כך יאכל את הבשר או את העוף. (שח)

אפיית דגים ובשר
וכן אין לאפות דגים ובשר בתא אחד בתנור יחד, אך בדיעבד שכבר עשה כן, יש להקל לאוכלם. (שיח)

צליית דגים ובשר
ואולם לצלות דגים ובשר יחד על רשת כשאינם נוגעים זה בזה, מותר לכתחלה, הואיל והריח מתפזר באויר ואינם נוגעים זה בזה. (שכ)

דגים וחלב
לבני ספרד אין לאכול גם דגים וחלב יחד, מחשש סכנה. ואולם יש מקומות שנהגו להקל בדגים וחמאה, ורשאים להמשיך במנהגם. אך בני אשכנז מקילים לגמרי בכל מאכלי חלב עם דגים. (שח)

פיצה עם טונה
לכתחלה אין לספרדי לאפות פיצה עם טונה וגבינה צהובה יחד מחשש סכנה. ואולם אם בטעות בשלו דגים בחלב, יש להקל ולאכול. (שיד. ה"ע ח"ז כ)




הלכות הכשרת כלים
המקור מן התורה
לאחר שעם ישראל חזרו ממלחמת מדין עם השלל הגדול, ציוה אותם הקב"ה על כל כלי הסעודה שלקחו בשלל, להכשירם מבליעת המאכלות האסורות שבלועים בכלים, כמובא בפסוקים להלן (במדבר פרק לא פסוקים כא - כג):

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:

מפסוקים אלו אנו למדים, כי כל כלי שבלע ממאכל של איסור, כדי להגיע לידי פליטת האיסור כליל, הכשרו כדרך תשמישו. ולכן כלי ששימושו באש כגון שיפוד שצולים בו על האש, כיון שבלע באמצעות האש, הכשרו גם כן על ידי האש, והכשר זה נקרא "ליבון".

אבל כלי אשר שימושו על ידי בישול של דבר לח, כגון מרק או רוטב שהוא, כיון שבליעתו באמצעות לח רותח, הכשרו גם כן על ידי המים הרותחים. וזהו הנקרא "הגעלה" פירוש "הפלטה". דהיינו, להרתיח מים על האש, ובעוד שהמים רותחים ומבעבעים, יכניס את הכלי כולו לתוך המים, ועל ידי כן יפלט ממנו האיסור הבלוע. וטוב להגעיל את הכלי שלוש פעמים, ואחר כך נהגו לשטפו במים קרים. ומכיון שרבו הפרטים בנושא זה, נשתדל לכתוב את תמצית הדברים בעזרת ה'.

הבהרה: יש לדעת כי תהליכי הכשרת הכלים הינם צריכים להעשות בקפדנות מרובה. ולכן כל אדם שאינו בטוח בעצמו שבקי הוא בהכשרת הכלים כדת וכדין, יפנה לחכם מורה הוראה שינחה אותו כיצד לנהוג על פי ההלכה.

זמן ההגעלה
כלי חלבי שבישלו בו בטעות בשר ונאסר, או להיפך כלי בשרי שבישלו בו בטעות חלב ונאסר, אין להגעילו אלא לאחר שעברו 24 שעות מהשימוש האחרון שבו. (סימן קכא סעיף ב, אורח חיים סימן תנב סעיף ב. תפ)

להפוך כלי בשר לכלי חלב
מותר להגעיל כלי בשר, במטרה להפכם לכלי חלב. וכן להיפך להגעיל כלי חלב, במטרה להפכם לכלי בשר. (תעח) ומותר להגעילם אפילו שהם 'בני יומם'. (אורח חיים סימן תנב סעיף ב)

בני אשכנז
ומכל מקום בני אשכנז נהגו להחמיר שלא להגעיל כלי בשר במטרה להפכם לכלי חלב, אלא באופן שהוצרכו להגעיל את הכלי בלאו הכי מחמת שנאסר, או שמגעילים אותו לפסח מחמת החמץ הבלוע בו. (תעח) וכן מחמירים בני אשכנז שלא להגעיל שום כלי כשהוא 'בן יומו'. (הרמ"א סימן קכא סעיף ב)

כל כלי הולכים בו אחר רוב תשמישו
הכשר הכלי נקבע על פי רוב שימושו שמבליע בו. כלומר, אם דרכו של הכלי להשתמש על פי רוב בתבשילים שיש בהם לחות כרוטב או מרק, אע"פ שפעמים והשתמשו בכלי בדבר יבש שלא באמצעות רוטב, כיון שרוב בליעתם בדבר לח, הרי דינם בהגעלה. ועל דרך זו הכשר כל כלי וכלי. (אורח חיים סימן תנא סעיף ו)

סירים
לפיכך, סירים שרוב שימושם הוא בדבר לח, אף שיודע שפעמים השתמש בהם במאכל יבש ללא רוטב, די להם בהגעלה ואינם צריכים ליבון. וגם מכסה הסיר צריך הגעלה. (סימן תנא סעיף ה, יד)

כפות כפיות ומזלגות
כפות כפיות ומזלגות, כיון שרוב שימושם הוא בכלי שני, יש להכשירם על ידי שירתיח מים ויכול לשפכם לתוך קערה, ובעוד המים חמים יניחם בקערה. ומכל מקום בני אשכנז מחמירים להכשיר הכל בהגעלה. (סימן תנא סעיף ה ו)

סכינים
אם רוצה להפוך סכין בשרית לחלבית או חלבית לבשרית, אע"פ שרוב השימוש בסכינים הם בכלי שני, מכל מקום כיון שבשעת החיתוך דוחקים את הסכין במאכל, לכך בולעים הם יותר, והכשרם הוא בהגעלה על ידי שיתנם במים רותחים בכלי ראשון אפילו שאינו עתה על האש. (אורח חיים סימן תנא סעיף ג)

ואולם סכין חלבית שבלעה מבשר או סכין בשרית שבלעה מחלב, הכשרה בליבון. (סימן קכא סעיף ז)

מצקת
כיון שרוב השימוש במצקת בכלי ראשון, הכשרה בהגעלה ברותחים בכלי ראשון.

מחבת
מחבת 'חלבית' שהרגילות להשתמש בה עם הרבה שמן, ורוצה להכשירה כדי להפכה למחבת 'בשרית', הכשרה בהגעלה. אבל מחבת שרק מורח בה מעט שמן או מחבת טפלון שלא משתמש בה עם שמן כלל, הכשרה בליבון. ואם יש חשש שבליבון היא תתקלקל, לא מועיל לה הכשר.

יתוש קדמך
מחבת שטיגן בה ביצה, ופתאום נפל יתוש לתוך המחבת, אין המחבת צריכה שום הכשר, אלא יזרוק את היתוש, ויאכל את הביצה ללא שום חשש. (סימן קד סעיף ג)

המקור להיתר נותן טעם לפגם
והטעם בזה, כיון שכתבה התורה (דברים יד כא) לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹהֶיךָ. ודרשו רבותינו בגמרא (מסכת עבודה זרה דף סז עמוד ב) נבלה הראויה לאכילת גר [היינו גר תושב, שהוא גוי שהתחייב לשמור שבע מצוות בני נח], קרויה נבלה. אבל נבלה שאינה ראויה לאכילת גר, אינה קרויה נבלה ולא אסרה אותה התורה באכילה. והיינו שציותה התורה לתת את הנבלה לגוי. ואמרה התורה שאת הנבלה הראויה לתת לגוי, היא אוסרת עלינו לאכול. ובודאי שניתן לו נבלה הראויה לאכילה, נמצא שאת זה התורה אסרה. אבל אם הנבלה הסריחה ואינה ראויה לאכילה, לא שייך שניתן לו לאכול בשר כזה, נמצא שבשר זה התורה לא אסרה. ומכאן למדנו על כל דבר שטעמו פגום, שלא אסרה התורה לאוכלו. ולכן אם יתוש נפל בתבשיל ונימוח, אין צריך פי שישים ממנו כמו בשאר האיסורים, אלא די שיהיה בהיתר רוב נגד האיסור. ומכל מקום אם אפשר לסנן את המאכל, עדיף שיסנן. (בית יוסף סימן קג סעיף א. סימן קד סעיף ג)

ובאמת שיש להזהר מאוד, בפרט בימות הקיץ החמים שמצויים הרבה יתושים ופרפרים העפים בחלל, ולכן יביט טוב במאכל לפני שאוכל אותו או במשקה לפני ששותה אותו, כדי שלא יכשל חס ושלום על ששה לאוין שבתורה, שעובר האוכל שקצים ורמשים העפים באויר.

חצובה (הברזל שעליו מניחים את הסיר בבישול)
אע"פ שפעמים מבשלים חלב על הגז והחלב גולש, בכל זאת מותר לבשל על הגז מאכל בשרי בתוך סיר או אפילו לצלות על הגז מאכל בשרי, כיון שהאש שורפת מיד את החלב הנשפך. ואולם אם רואה שהחלב לא נשרף, פשוט שלא יבשל עליו, עד שישרוף את החלב. (ה"ה רלז)

ההבדל בין חמץ לבשר וחלב
ואע"פ שלגבי פסח החמירו להגעיל את החצובה מבליעת החמץ? כבר כתבו האחרונים שדוקא בפסח החמירו משום החומרה של איסור חמץ, אבל בבליעה של חלב ואחר כך בשר, שכל בליעה בפני עצמה היא בליעה של היתר, סמכו על המציאות המוכחת שהאש שורפת את הנשפך על החצובה מיד. (אגרות משה או"ח חלק א ס"ס קכד. חזון עובדיה הלכות פסח עמוד עה, קלז)

כיריים (המשטח של הגז)
כיריים שגלש עליהם חלב רותח, ורוצה לצלות כבד, יש להקפיד לנקות היטב את הכיריים מהחלב, וטוב שישפוך עליהם מים רותחים מכלי ראשון.

טוסטר
אין להשתמש בטוסטר אחד, גם למאכלי בשר וגם למאכלי חלב. (תסח)

מיחם מים
אם חממו עליו בורקס חלבי וכדומה, מותרים המים חמים לשתיית תה בארוחה בשרית אבל לחמם בשר על המיחם אסור, אלא אם כן יכשירנו. והכשרו כך: לגוף המיחם עצמו, צריך הגעלה. ואם הוא חשמלי שחושש להגעילו שמא יתקלקל, ימלאנו מים עד הסוף וירתיח עד שיגלשו המים על כל הצדדים. ולגבי המכסה כיון שבולע ביבש צריך ללבנו. אך מכיון שאינו עומד בליבון, יקנה מכסה חדש או שיכסה את המיחם בצלחת זכוכית. (תסט)

כלי זכוכית
שנינו באבות דרבי נתן, כלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים כלל, וממילא אינם צריכים שום הכשר בין בשר לחלב. ולכן, אם שתה חלב חם בכוס זכוכית, ישטפנה וידיחנה היטב, ורשאי לתת בתוכה מרק בשרי חם. (תנט)

בני אשכנז
ואמנם בני אשכנז מחמירים בכלי זכוכית לייחד כלי בשר לבד וכלי חלב לבד. אך אף האשכנזים הרוצים להקל בזה, יש להם על מה שיסמכו. (תנט)

פיירקס ודורלקס
כלי זכוכית הנקראים פיירקס ודורלקס, שמבשלים בהם על האש, ובישלו בהם בשר, מותר לבשל בהם אחר כך חלב, כיון שאינם בולעים ואינם פולטים כלל, ובלבד שישטפם וידיחם היטב קודם לכן. (תסא)

כלי חרס ופורצליין
כלי חרס או פורצליין של בשר, שבטעות בישל בהם חלב ונאסרו, אם יש הפסד מרובה, יש להגעילם שלש פעמים, לאחר ששהו 24 שעות ללא שימוש, ויחזרו להיתרם. (ה"ע ח"ז עא)

גדר הפסד מרובה
כשחכמים התירו פעמים במקום הפסד מרובה, יש לדעת שההפסד נקבע לפי מצבו הכלכלי של השואל, אם הפסד זה נחשב הפסד מרובה ביחס לכספו או לא. והטעם בזה, כי בכל מקום שהתירו חכמים בהפסד מרובה, מעיקר הדין היה הדבר מותר לגמרי, שכן דעת רוב הפוסקים ואחרי רבים להטות, אלא שכדי לחוש לדעת המיעוט שאוסרים, מחמירים כשההפסד מועט, אבל כשההפסד מרובה אנו מתירים, כי התורה חסה על ממונם של ישראל. (ה"ע ח"ו עב)

ולכן גם אם השואל היה עשיר שבשבילו אין זה הפסד מרובה, רשאי לתת את המאכל לחברו שאינו עשיר כמוהו, שבשבילו נחשב הדבר להפסד מרובה. (ו. עד)

תערובת כלים
כלי שנאסר מבליעת מאכל איסור, והתערב בשני כלים אחרים כשרים ואין הוא מזהה את כלי האיסור, הרי הוא בטל ברוב, ואין צריך הכשר לכלים כלל. ומכל מקום טוב שלא ישתמש בהם עד שיעברו 24 שעות, שאז הטעם הבלוע בכלי האיסור יפגם. (ה"ע ח"ז פז)

שימוש בצונן
כל סוגי הכלים שהשתמש בהם במאכלי חלב קרים בלבד, אע"פ שהם כלי מתכות או חרס, אינם בולעים כלל, ולכן רשאי לשוטפם ולהדיחם היטב, ולהשתמש בהם למאכלי בשר. (סימן קכא סעיף א)


הלכות איסורי מאכלות
עור האדם
מן הדין יש איסור לבלוע עור של אדם, ולכן אותם שהתרגלו לכסוס את עורותיהם בסמוך לציפורן או בשפתיים מחמת יובש, צריכים להזהר שלא לבלוע את העור. וכמו כן יש להעיר למשמע אוזנם שמחמת הרגל יכולים לטעות ולעשות כן גם בשבת שזה איסור גמור. (ט. נט)

ערלת הברית
יש נשים חושבות כי סגולה למי שאין לה ילדים שתבלע את ערלת התינוק לאחר הברית, ויש ליידע אותן שזה איסור גמור מן הדין, ויבטל דבריהן מכל וכל. (סז)

חלב גויים
אסרו חכמים לשתות חלב שחלבו גוי, כל שאין היהודי רואה את הגוי כשחולב מהבהמה הטהורה. וטעם האיסור, מחשש שיערב בזה חלב טמא. ופשוט שגוי שמוכר חלב בשקיות סגורות של תנובה, שמותר לקנות ממנו ואין שום חשש. (פד)

לא תסורו מן הדבר...!
בפונדק קטן ליד היריד הסבו כמה סוחרים יהודים. כל היום עסקו בקניית סחורה ובמכירתה, ועתה ישבו סביב השולחן לנוח מעט מעמל יומם.

נגש בעל הפונדק אל היושבים, ושאלם באדיבות, מה אגיש לכם. ענה אחד הסוחרים, שיגיש לו קפה בחלב. גם הסוחרים האחרים הצטרפו לבקשתו. רק סוחר אחד, יהודי אציל והדור פנים, בקש: "הבא לי קפה שחור ללא חלב".

כעבור דקות אחדות לגמו הסוחרים מן הקפה בהנאה מרובה. לפתע פנה אחד מהם אל היהודי ששתה מן הקפה השחור, ושאל בלגלוג: מדוע הנך שותה קפה ללא חלב, האם לא הרווחת די כסף ביריד לקניית החלב?"

ענה האיש: "חושש אני שמא ערבו בחלב - חלב של בהמה לא טהורה, והרי כבר אמרו לנו חכמינו, שכל חלב שחלב אותו הגוי ללא שראה אותו היהודי, אין לשתותו".
פרצו האנשים בצחוק רם: "הן בחצר הפונדק יש פרות המספקות את החלב, וכיצד תגיע אל הפונדק בהמה טמאה?!" שמע האיש, ולא השיב דבר. הסוחרים הוסיפו לצחוק וללעוג על הקפדתו ה"בלתי הגיונית", אך הוא שתק. קול הצחוק הגיע לאוזניו של אחד מעובדי הפונדק. ניגש האיש בחיוך רחב ושאל: "על מה הנכם מדברים?"

"מדברים אנו אודות החלב שמזגת לתוך ספל הקפה", ענו האנשים בבדיחות.

"נו", התעניין המלצר, "האם נעם לחככם הקפה שהכינותי לכם?"

"בודאי", ענו הסוחרים.

"ובכל זאת", דחק בהם המלצר, "האם לא היה טעמו ערב יותר מתמיד?"

"מדוע אתה שואל?" שאל אחד הסוחרים, שחשד החל להתגנב ללבו...

"היום", סיפר האיש בגאוה, "בקשתי להשביח את טעמו של החלב, והוספתי חלב גמלים מקופסא מיוחדת, שקבלנו רק אתמול! יקר הוא חלב זה, אך טעמו..."

"אוי ואבוי!" נדהמו הסוחרים, "אם כן נכשלנו בשתיית חלב טמא!" מיד פנו אל הסוחר שישב בקצה השולחן, ובקשו מחילתו על הלעג והצחוק שלעגו לו. "בודאי בזכות הקפדתך", כך אמרו, "שמרו עליך מן השמים שלא תכשל..."

לימים, התפרסם הסוחר, והכל הכירוהו בשם רבי שמחה בונים מפשיסחא, זכותו תגן עלינו.


חלב גויים בחוץ לארץ
גם במקומות שלא מצוי חלב שחולב ישראל אלא חלב שחולב גוי, אין להקל בזה. ורק במקום חולי או במקום צורך גדול כגון לתינוקות, יש להקל ולסמוך שמן הסתם אינם מערבים בזה חלב טמא, מחמת החוק האוסר לערב סוגי חלב יחד. (צ)

אבקת חלב
מעיקר הדין מותר להשתמש באבקת חלב של גויים, וכמו שפסקו כמה מרבותינו האחרונים ומהם בשאלות ותשובות לבושי מרדכי, זקן אהרון וולקין, ישיב משה, ציץ אליעזר ועוד. והרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה. ובמקום צורך כגון מטרנה לתינוקות או אפילו ממתקים לילדים שמעורב בהם אבקת חלב, יש להקל. (צו, קד)

דבש מלכות
אף על פי שיש אומרים שדבש מלכות לא נעשה ככל דבש מאבקת פרחים בלבד, אלא נעשה בצירוף הפרשה מהבלוטות שבראשן ומהתמצית שבגופן, בכל זאת מותר לאכול דבש מלכות, ככל דבש רגיל. כיון שהדבש מלכות עצמו לבדו, אינו ראוי למאכל אדם כלל, כי טעמו פגום ומר מאוד, ואינו נחשב למאכל איסור, ועל ידי שמערבים בו פי ארבעים דבש רגיל, נעשה ראוי לאכילה, לכך יש להתירו ללא חשש. וכן פסקו בשו"ת חשב האפוד, ציץ אליעזר ועוד. (ו. רלג)

כשרות הדגים
סימני הדגים הטהורים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת במים. וקבלה בידינו מרבותינו עד משה רבנו שאמר לו הקב"ה כל דג שיש לו קשקשת, אף על פי שלא רואים אצלו סנפירים, בודאי שהיו לו ונשרו, והרי הוא כשר לאכילה. (קסו)

שמן דגים
מותר לאדם חלש לשתות שמן דגים, אע"פ שאומרים שהוא עשוי מדגים טמאים, הואיל וטעמו פגום ומאוס, וכל שכן אם השמן מונח בקפסולות. (ה"ע ח"ו. רלט)

השגחה
חייב כל אדם להקפיד שלא להכניס לביתו אלא רק מאכלים עם כשרות. ואמנם יש כמה וכמה סוגים של השגחות, יש שמחמירים יותר, ויש שמחמירים פחות, ויש שהולכים על עיקר הדין. והמחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה, אבל בודאי שאם שואלים אותו, אין לו להורות איסור על השואל, וכמו שכתבו הפוסקים שאסור למורה הוראה להחמיר בדבר המותר אלא אם כן ברר וחקר על מאכל זה שיש בו בעיה. ומכל מקום בודאי שרשאי להציע לשואל להחמיר.

אל תאמינו
כמו כן, יש להזהר אם אוכלים באיזו מסעדה, שלא להסתמך על בעל המסעדה שאומר שיש לו תעודת כשרות, אלא יש לבקש לראותה חתומה מטעם הרבנות המקומית או מהבד"ץ, ורק אז אפשר לאכול שם. כי לצערנו, רבו הזיופים, ופעמים שהם משאירים את התעודה מזמנים שעברו, ומשתמשים בה על להבא, בו בזמן שאין להם משגיח כלל.

עד היכן צריכים להזהר?
הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל נסע פעם בליווי תלמידיו להשתטח בתפילה על קברות הצדיקים בהרי הגליל. בדרכם חזרה, והם רעבים וצמאים, נכנסו לעיר טבריה, וחלפו על פני מסעדה אחת, שבתוכה ישבו וסעדו יהודים טובים, שמראם מעיד כי הם יהודים כשרים ויראי שמים. מיד נכנסו תלמידים אחדים למסעדה כדי להזמין מאכלים, ולא טרחו כלל לבדוק אם זו מסעדה כשרה, בהסתמכם על אותם יהודים, אשר בודאי לא יאכלו במקום מפוקפק בכשרותו.

אולם הרב עצר בעדם. הוא הורה להם ללכת תחילה לברר מפי היושבים אצל השולחנות, האם זו מסעדה כשרה. לא הבינו התלמידים, מדוע הוא חושש, ואיך יעיזו להטיל דופי באנשים יראים ושלמים?! אבל פקודת רבם היתה קדושה בעיניהם, והם הלכו לשאול כפי שהרב הורה. בהפתעה גמורה שמעו את תשובת האנשים, כי בעצם זו מסעדה לא כשרה, בלא שום השגחה, אבל הם בקשו רשות מהבעלים להתיישב ליד השולחנות ולסעוד את ליבם, ואינם אוכלים חלילה מבישולי המקום, כי אם ממה שהביאו עמם מירושלים. התפלאו התלמידים מחכמת רבם, ועד היכן ערנותו וזהירותו מגעת, והכל מרוב יראת שמים.



בדיקת המאכלים מחשש תולעים
המקור מן התורה
נאמר בתורה (ויקרא יא מג-מה), "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם". החמירה התורה מאוד באכילת שקצים ורמשים יותר ממאכלות אסורות של נבלות וטרפות וחזיר וכיוצא. ולכן אע"פ שהאוכל למשל חתיכת חזיר בכמות של כזית (27 גרם), חייב מלקות אחת, דהיינו שכשהיה בית המקדש קיים היו מעמידים אותו על עמוד בבית הדין ומפשיטים את בגדיו, ומכים בו ברצועת עור של חמור שתי מכות על גבו ואחד בבטנו וכן הלאה עד 39 מכות, כדי לכפר לו על חטאו. ועונש זה היה קשה מאוד, עד שאדם היה מעדיף למות ולא לקבל מלקות (כתובות לג עמוד ב). ולעומת זאת האוכל שקצים עונשו הרבה יותר חמור. דהיינו שהאוכל שרץ המים כמו סרטנים, עונשו ארבע מלקויות שהם 156 מכות. והאוכל שרץ הארץ כנמלים וכדומה, עונשו חמש מלקויות שהם 195 מכות. והאוכל שרץ העוף כגון זבובים ויתושים, עונשו שש מלקויות שהם 234 מכות.

אזהרה חמורה
הזהירה התורה מאוד בכל המאכלות האסורות "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם". ודרשו חז"ל ונטמתם, לשון טמטום, שהאוכל מאכלות אסורות, נעשה ליבו אטום סתום וחתום, ולא יכול להכנס אל ליבו המאכל הרוחני שהוא תורתנו הקדושה. אשר על כן יש להזהר מאוד בפרט במאכלים שמצויים בהם תולעים למיניהם, לבדקם היטב היטב לבל נכשל חס ושלום.


ולהלן נבאר כמה דוגמאות בזה:

תאנים - נגועים מאוד, טריים ויבשים. ולכן שומר נפשו לא יאכל מהם כלל. (רטו)

תירס - כשהוא שלם בקלח הוא נגוע מאוד ולא ניתן לבדקו, כיון שהתולעים נכנסים בין הגרגרים. לכן אין לאכול את התירס עם הקלח, אלא להפריד את הגרגרים ע"י חיתוך שכבת הגרגרים בסכין. או לחילופין לקנות תירס גרגרים בקופסאות שימורים או בהקפאה, שאין בו חשש תולעים כיון שעובר תהליך ניקוי במפעל. אמנם בגידול מיוחד ללא חשש תולעים מותר עם הקלח. (רטו)

בוטנים, פיסטוקים, גרעיני חמניות, קשיו, - כיון שאין מצוי בהם הרבה תולעים, מעיקר הדין אינו חייב לבדקם. וטוב לבדוק שלושה אחדים מהם ואם נמצאו טובים, רשאי לאכול את השאר בלא בדיקה. (רטו)

פירות הדר - מצויות בהם כנימות על הקליפה, ולכן יש לנקות היטב את הקליפה לפני השימוש בה לעוגה או ריבה וכדומה. (רכא)

מרווה, לואיזה, נענה, שיבא, חסה, - מצוי בהם הרבה מאוד תולעים, ולכן יש להקפיד שלא לאכול סתם מן הבא ליד, אלא רק מגידול מיוחד ללא חשש תולעים, או לחילופין לסנן במסננת קטנה עם צמר גפן או בד עבה מאוד. (רכה)
ועצה טובה: ישנה אפשרות לייבש את העלים האלו למשך שנה שלימה, כיון שהתולעת אינה חיה יותר מששה חדשים. ובמשך ששה חדשים נוספים היא נעשית אפר, והאפר אינו אסור. (רנד)


התולעים של החסה...
מעשה ברבנו ה"בן איש חי" שראה אשה אחת קונה כמות גדולה של חסה לפני חג הפסח. "כיצד את מכשירה את החסה?" שאל הרב. והאשה השיבה: "כיון שבני הבית מרובים, וכמות החסה גדולה בהתאם, לכך שוטפת אני את החסה היטב, ומגישה לבני הבית לאכול". שאל אותה הרב "התדעי כמה שערות יש בראשך?" נדהמה האשה מן השאלה המוזרה, וכמובן לא ידעה להשיב תשובה. אמר לה: "דעי לך בתי, העוונות והמלקויות שאת מחטיאה את בני ביתך באכילת עלי החסה הללו עם התולעים שבהן, הם הרבה יותר מהשערות שבראשך...!" ועל כן הציע לה הרב להוריד את העלים ולהשאיר את הקלחים, אשר בהם נראים התולעים, והבדיקה קלה יותר. (בן איש חי שנה ראשונה פרשת צו)

כיוצא בזה סיפר מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בשיעורו: מעשה היה בשכן שלנו שהכין לעצמו חסה. שאלתיו, כיצד מנקה הוא את החסה מתולעים? והשיבני, כי הוא שוטף את עלי החסה תחת הברז, בזרם חזק מאוד, והתולעים בורחים! ביקשתי ממנו שיביא לי את החסה הבדוקה, וכן יביא לי סדין לבן. שמתי את החסה בתוך הסדין תחת קרני השמש, ואחר שעה ראינו על הסדין הרבה תולעים ירוקות מתהלכות בו, ויכל להכשל בהם חלילה באכילתו! ועל כן יעצתיו לתלוש את עלי החסה, ולהשאיר את הקלחים בלבד ולבדקם היטב, וכך יצא מכל חשש של אכילת איסור.

עלי גפן - מצויים בהם תולעים הרבה מאוד וקשה לבדקם, לכן מן הראוי להזהר שלא לאוכלם כלל. אלא שיש עלי גפן עם הכשר המושרים בחומץ, וגם אותם ישטוף היטב ויעביר עליהם נייר ליישרם, ויבדוק אם נשארו שם תולעים. (רכח)

כרוב - אם אינו מגידול מיוחד, יש לנקותו היטב באופן הבא:
כרוב לבישול - להקפיא אותו לפחות 48 שעות, ואח"כ להפשיר ולהפריד את העלים אחד אחד, לשטוף בזרם מים חזק ולשפשף היטב כל קפל וכל פינה (ע"י ההקפאה מתרופפת אחיזת התולעים בעלה וניתן להסירם בשטיפה).

כרוב להכנת סלט - לחצותו לשניים או לארבע, להפריד בין העלים, להשרות במים עם סבון למשך כ-3 דקות, לשטוף בזרם מים חזק ולשפשף היטב כל קפל וכל פינה. והוא הדין לעלי גפן. וכמו שכותב הרב וויא שליט"א בחוברת 'בדיקת מזון מתולעים'.

פטרוזיליה ושמיר יבש - שקלו אותם בתנור ונתייבשו מותרים, כיון שהתולעים נשרפו ונעשו אפר. (רלח)

חומוס - ישרה אותו במים ואחר כך יבדקהו משני צדדיו: אם יש בגרגיר חור או כתם כהה, זה סימן לנגיעות. אם טחנו את החומוס לפלאפל או לסלט חומוס וכדומה, ולא בדקוהו קודם, מעיקר הדין מותר לאוכלו, כיון שהתולעים נמעכו ונטחנו היטב, והם בטלים בתערובת. (רמ)

דגים - יש לבדוק במעיים ובחוט השדרה, כיון שמצוי שם תולעים ובפרט בדגי קרפיון. וכן יש לבדוק ולנקות היטב אחרי הסנפירים והאוזניים והפה. (רסד, רסו)

מרק ירקות - מרק שנמצאו בו שלושה תולעים נאסר המרק, מפאת החשש שאולי יש בו עוד תולעים. אלא שרשאי לסנן את המרק ולשתות. וכן רשאי לשטוף את הבשר ולאוכלו, אבל הירקות שבמרק נאסרו ולא מועיל לשטפם, כיון שהם רכים, ואדרבה בשטיפה נכנסת בהם התולעת יותר.

ואמנם אם נמצאו במרק שלושה יתושים וכדו' שאינם שקצים הבאים מן הירקות עצמם אלא מבחוץ, מותר לאכול מרק זה, שבמקרה זה לא חששו שיש עוד. (רמט)
אונס
אכל פרי שאין צריך בדיקה והתברר לו אחר כך שהיתה שם תולעת, או אדם שפיהק ונכנס לתוך פיו יתוש וכדומה, אינו צריך לחשוש מענין של 'ונטמתם בם', שכיון שאנוס הוא, אינו מטמטם את ליבו. ובכל זאת כיון שנכשל, יעשה תשובה ויתכפר לו על ידי שילמד את ההלכות של איסורי תולעים. (רכד)

סבון
מותר להתרחץ בסבון שיש בו תערובת איסור. וכן מותר לנקות בו כלי מאכל, אלא שיש להזהר לשטוף את הכלים במים טוב טוב מהסבון.




קצת מהלכות שחיטה וטריפות
מצות שחיטה
ציותה התורה כי אדם שרוצה לאכול עוף או חיה או בהמה חייב לשחטו קודם לכן. והסכין חייב להיות חד וחלק ללא שום פגימה, והרבה פרטים ודינים יש בזה.

מצות כיסוי הדם בעפר
לאחר שחיטת עוף או חיה בלבד, ציותה התורה לכסות את הדם בעפר. שנאמר (ויקרא פרק יז פסוק יג), וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר.

עפר מלמעלה ועפר מלמטה
קודם השחיטה יניח עפר על הרצפה, וישחט על גבי העפר, ולאחר מכן יכסה את הדם בעפר. ונמצא שיש עפר למטה מהדם ועפר למעלה מהדם. ולמדו זאת בגמרא מסכת חולין (דף פג עמוד ב), מהפסוק 'ושפך את דמו וכסהו בעפר', עפר לא נאמר אלא בעפר [שיהיה הדם עטוף בעפר], ללמדך שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה.

על מי מוטלת המצוה
מצות כיסוי הדם בעפר מוטלת על השוחט, ואם בעל העוף רוצה לקיים את המצוה, צריך ליטול רשות מהשוחט שיסכים לתת לו את המצוה. (ח. צט)

הברכה
קודם שמכסה את הדם בעפר, יברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על כיסוי הדם בעפר".

בשר נבלה
עוף או חיה או בהמה שמתו מאליהם ללא שחיטה, אסרה התורה לאכול את בשרם והוא הנקרא בשר נבלה. וכן אם שחטו בסכין פגומה, הרי זה בשר נבלה.
בשר טריפה
עוף או חיה או בהמה חולים שאינם יכולים להחזיק מעמד ולחיות כך במשך יב' חודש, הרי הם נקראים טריפה, ואפילו אם שחט אותם כדין, אסורים הם באכילה. וכמו כן אם לאחר שנשחטו מצאו איזה חור שהוא בתוך הריאה או כל מום שהוא שבאופן כזה לא היו יכולים לחיות יב' חודש, הרי הם טריפה.

בשר 'חלק'. בשר 'כשר'.
המושג של בשר 'חלק' ובשר 'כשר', נוצר לפני כמאתיים שנה, ומעשה שהיה כך היה: האוכלוסיה בירושלים דאז היתה מונה ספרדים בלבד, וזאת מחמת מושל ישמעאלי רשע שלא האמין באשכנזים כיהודים כיון שבאו מארצות הנצרות, ועל כן היה מטיל עליהם מיסים כבדים והיו הולכים להתגורר בעיקר בערי חברון וצפת. לאחר שמת מושל רשע זה נתמנה מושל אחר ליברלי יותר, וקיבל כי האשכנזים הינם יהודים ממש, ואז נהרו רבים מהאשכנזים לעיר הקודש ירושלים, ופתחו להם משחטה משלהם. מפאת חילוקי הדעות בגדרי בהמה טרפה בין מרן השלחן ערוך שהספרדים פוסקים על פיו, ובין הרמ"א שהאשכנזים פוסקים על פיו, גרם הדבר לבלבולים, כי יש בהמות שמרן מטריף ולרמ"א הם כשרים. אי לכך תיקן הראשון לציון דאז, הגאון רבי יעקב שאול אלישר זצ"ל, שעל הבהמות הכשרות לדעת מרן יכתבו 'חלק', ועל הבהמות הכשרות לדעת הרמ"א יכתבו 'כשר', והזהירו שהספרדים לא יקנו אלא מהבשר ה'חלק' בלבד, כי הבשר ה'כשר' הינו טרף לדעת מרן, ותקנה זו קיימת עד היום. אמנם במשך השנים טעו חלק מציבור הספרדים והחלו לקנות גם כן בשר 'כשר'. אשר על כן יש ליידע את כל הצבור הספרדי כי גם היום קיימת תקנה זו לחלק בין בשר 'כשר' לבשר 'חלק', ואין להקל ראש ולקנות בשר 'כשר', כי הינו 'טרף' לספרדים.

בני אשכנז בבשר 'כשר'
אע"פ שלבני אשכנז מעיקר הדין מותר לאכול בשר 'כשר', מכל מקום מה טוב ומה נעים שגם הם יקבלו על עצמם חומרה זו כדעת מרן השלחן ערוך, בפרט בחשש איסור כזה חמור של אכילת בשר טרף. ובאמת שכן רבים מבני אשכנז החרדים לדבר ה', משתדלים לקנות אך ורק בשר 'חלק', ותבוא עליהם ברכת טוב.

עדות שנהגו בחוץ לארץ לאכול בשר 'כשר'
גם חלק מהספרדים ועדות המזרח שנהגו בחוץ לארץ להקל לאכול בשר 'כשר', כיון שבאו עתה לארץ ישראל שזה מקומו של מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, יש להשתדל לדבר עמהם בנחת ובהסברה נעימה, שבשר זה הינו טרף לדעת מרן, ושיקפידו לקנות אך ורק בשר 'חלק'. וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו, ואין חטא בא על ידו. אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.

אורח במקום שאוכלים בשר 'כשר'
המתארח אצל חבר שאוכל בשר 'כשר', ועתה אינו יודע אם הבשר שהובא לפניו 'כשר' או 'חלק', מעיקר הדין מותר לו לאכול את הבשר, ואינו חייב לברר אם הבשר 'חלק'. ויש להקל בזה בפרט במקום שיש לחוש שיתבייש בעל הבית. והטעם בזה משום 'ספק ספיקא', ספק אם הבשר 'כשר' או 'חלק', ואפילו תאמר שהבשר 'כשר', שמא הלכה כדעת הרמ"א שמותר. (קיט) [בבאור המושג 'ספק ספיקא', עיין בחוברת 'השבת בהלכה ובאגדה' חלק א]

כלים שבשלו בהם בשר 'כשר'
אורח חשוב המתארח אצל חברו שאוכל בשר 'כשר', ולכבוד האורח החשוב קנה הבעל הבית בשר 'חלק', אע"פ שהבשר מתבשל בכלים הבלועים מבשר 'כשר', מותר לאורח לאכול שם. ומכל מקום אם ישנה אפשרות מראש ובצורה יפה ונעימה, שבעל הבית יגעיל את הכלים במים רותחים, תבוא עליו ברכה. (קכ)

מה הדאיג את הרב?
באחד הימים נזדעזעו תושבי הארץ, כשנודע שבאחד הקיבוצים מגדלים שפנים למאכל, ה' ירחם.

נכנס בחור אצל הגאון רבי ליב חסמן זצ"ל, המשגיח של ישיבת "חברון", ומצאו דופק באצבע על השולחן בלי לדבר. ידע הבחור, כי כך נוהג הרב כשמצטער הוא מאוד, שאל התלמיד לפשר הענין.

ענה לו הרב: נאמר: "ולא תקיא הארץ אתכם", הנה חושש אני שבשל החטא החמור שנעשה כאן בארץ ישראל של אכילת שפנים, יגרשו אותנו מארצנו הקדושה. מילא - אני, אבל כיצד תוכל אשתי הרבנית החולה ללכת?"

כך חש רבי ליב בצורה מוחשית כל כך את חומר החטא והעונש על מאכלות אסורות.


בשר שהתעלם מן העין
טעם הגזירה
בשר שהניחוהו במקום מסוים ללא שימת עין עליו, אם יכולה להיווצר מציאות שיבוא איזה עוף או חיה או בהמה או גוי ויקחו את החתיכה ויביאו במקומה בשר אחר, הרי שאסור לאכול חתיכה זו, מחשש שהחליפוה בבשר איסור. אבל אם אין שום אפשרות שתתחלף החתיכה, כגון שהחלון סגור או שהבשר מכוסה בתוך כלי, מותר הבשר באכילה. (קלד, קלה)

טביעות עין
גם בשר שהונח במקום פתוח שהיה חשש שהחליפוהו, כגון האוכלים בחצר ביתם או בבית והחלון פתוח, אם מכירים הם את הבשר בטביעות עין שזה הוא הבשר שהניחו ולא הוחלף, מותר הבשר באכילה. וכיוצא בזה אם הבשר מבושל או מתובלן ומכיר הוא את הבשר שזה הוא ולא הוחלף, מותר לאוכלו. (קלז)

פועל גוי
אולמות שמעבידים פועלים גויים במטבח לעזור לטבח היהודי או בתים שמעבידים 'פיליפינית', ופעמים והגוי נשאר במטבח או בבית לבד, ויש שם בשר, צריכים להקפיד שישאר המקום פתוח, שאז הגוי מפחד להחליף את הבשר ושאר המוצרים מחשש שכל רגע יכנס היהודי, ויראהו ויפטר אותו מהעבודה. ומכל מקום כאשר אין שום רווח לגוי להחליף את המוצרים ללא כשרים, אף אם המקום סגור, אין צריך לחשוש שמא החליף. (קלז)


הלכות דם
איסור אכילת דם
התורה אסרה לאכול דם של בהמה, חיה ועוף, אבל דם של דגים וחגבים מותר. אלא שחכמים אסרו לאכול כל דם משום מראית העין, שהרואים יאמרו שאדם זה שותה דם של איסור. ומכל מקום רשאי לשתות דם דגים אם יעשה היכר כגון שיניח בצידי הכוס מעט קשקשים שאז ניכר שדם זה של דגים. (קעט)

דם שלא פירש
מה שאסרה התורה דם בהמה חיה ועוף, דוקא כשכבר פירש הדם ויצא מהחתיכה אבל אם הדם עדיין לא פירש, מותר. ולכן מותר מן הדין לקחת חתיכת בשר שאינה מבושלת ולא מלחו אותה עדיין מדמה, ולאוכלה כמות שהיא אלא שצריך להדיחה במים היטב מהדם שעל פני החתיכה. (קצז)

דם האדם
דם האדם חכמים אסרוהו משום מראית העין. ולכן אדם שאכל לחם וירד לו דם מהשיניים ונמצא הדם על הפרוסה, יקלף את אותו מקום ולא יאכלנו. אבל הדם שנמצא עדיין בפיו, מותר לבלעו שאין בזה חשש של מראית העין. (קצה)

דם ביצים
דם שנמצא בביצים, אם נמצא הדם בחלמון שהוא הצהוב, הרי זה סימן להתחלת ריקום האפרוח, והביצה כולה אסורה באכילה. אבל אם נמצא הדם בחלבון שהוא הלבן, זורק את הדם והביצה מותרת. (קפ)

ביצה אסורה שהתערבה באחרות
אם נמצא דם בחלמון, שהביצה אסורה, והתערבה ביצה זו בתערובת ביצים אחרות הטרופות בקערה, כל הביצים אסורות עד שיהיו שישים ואחת ביצים כשרות כנגד ביצת האיסור. ואם כל חלמון וחלמון ניכר בפני עצמו, מותר לאכול כל חלמון שעליו אין דם, אבל החלבונים כולם אסורים מחמת החלבון האסור.

והטעם שצריך פי שישים ואחת ולא די בשישים ככל האיסורים, כיון שיש ביצים קטנות ויש גדולות יותר, וכדי להיות בטוחים שבודאי יש שישים כנגד ביצת האיסור, אנו לוקחים ביצה אחת יותר. (יורה דעה סימן צח סעיף ח)

סַפְנָא מֵאַרְעָא [חום הקרקע]
ומכל מקום כל דין זה בביצים שנוצרו מזכר ונקבה, אבל ביצים שנולדו מתרנגולת נקבה בלבד על ידי חימום בקרקע הם נקראים 'ביצי סַפְנָא [חום] מֵאַרְעָא' [מהקרקע], וכיון שלעולם לא יכול לצאת מהם אפרוח, אפילו אם נמצא הדם בחלמון, הביצה מותרת, כיון שאינו אלא לכלוך סתם, ויוציא רק את הדם משום מראית העין. (קפ)

אם נמצא דם בביצת ספנא מארעא, ושכחו להוציאו, והתערבה הביצה בביצים אחרות, הביצים כולן מותרות. (קפב)

ביצי תנובה
ביצים המשווקות כיום על ידי תנובה, רובן ככולן הינן 'ספנא מארעא', ולכן אם נמצא בהן דם, מותרות הביצים. ואף שאפשר שישנן כמה ביצים של זכר המעורבות בהן, כיון שהרוב הן ביצים של ספנא מארעא, הולכים אנו אחר הרוב והביצה מותרת. (קפ)

גמיעת ביצה חיה
מותר לגמוע כל ביצה חיה ואין לחשוש שמא יש בה דם, כיון שאנו הולכים אחר הרוב, ורוב הביצים אין בהן דם. ומטעם זה אנו מבשלים ביצים שלימות, ואין בודקים אם יש בהם דם כלל. (קצא)


הלכות מליחה
טעם מליחת הבשר
כיון שאסרה התורה לאכול דם בהמה, חיה ועוף, לכך מולחים אנו את הבשר, שבפעולה זו נשאב כל הדם שבחתיכה. ואע"פ שבארנו לעיל שלא אסרה התורה דם שלא פירש מהחתיכה, מכל מקום אם לא נמלח את הבשר ונסתפק רק בהדחת החתיכה במים, הרי שכאשר נבשל את החתיכה, תפלוט החתיכה את הדם הבלוע בה ויאסר התבשיל כולו, מחמת הדם שפירש, לכך מולחים אנו את הבשר שלא ישאר דם בחתיכה כלל.

 המשך בחלק ב'

פרשת השבוע

ביאורים לפרשת השבוע
מתוך ספרי ברסלב
שנכתבו על ידי
רבי נחמן ורבי נתן
ליקוטי מוהר"ן
וליקוטי הלכות

קרא עוד

דבר הלכה

כשרות המטבח חלק א'...
הלכות בשר בחלב

בישול אכילה והנאה
נאמר בתורה (שמות כג יט, לד כו. ודברים יד כא), "לא תבשל גדי בחלב אמו". וחזרה התורה שלוש פעמים על פסוק זה, כדי ללמדנו אחד לאיסור בישול כפשוטו של מקרא, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה. (י. עב)

והטעם שכתבה התורה את שלושת האיסורים הנ"ל - בישול, אכילה והנאה - בלשון של בישול ['לא תבשל'], ללמדנו שלא אסרה התורה באכילה ובהנאה אלא כשעברו תהליך של בישול, אבל בלא תהליך של בישול, האיסור לאכול הוא מדברי חכמים.

קרא עוד

דבר חיזוק

"בן מלך מאבנים טובות" מאת הרב ארז דורון שליט"א יש פסוק בירמיהו שמתאר מצב שיהיה באחרית הימים, שיבואו הגויים לעם ישראל ויגידו להם: מה זה? אתם כאלה יפים! כאלה מוארים! כאלה מיוחדים! היינו בטוחים שאתם כאלה מכוערים! מלאי פצעים! לא ידענו. איזו הפתעה. רבי נחמן אומר לנו: תגלו אתם עכשיו מה שכולם יגלו בסוף. הכיעור שלכם אינו אלא כישוף, אשליה. אם תתאמצו לשנן את זה שזה שקר, תגידו לעצכם שזה שקר, תוכלו גם להתרפא מזה.

קרא עוד

תפילה לפדיון

הפדיון של רבי נחמן מברסלב זיע"א, יניח ידיו על המעות ויאמר: מעות ואת היקום אשר ברגליהם צדק יקראו לרגלו. צדק מלכותא קדישא: דינא דמלכותא דינא. שורש הדינים בינה. אני בינה לי גבורה. אין הדין נמתק אלא בשרשו. שלשה ידים בבינה: יד הגדולה, יד החזקה, יד הרמה. ג' פעמים יד גימטריא שם של מ"ב. מ"ב שביצירה שם של אנא בכח. מ"ב שבבריאה שני פעמים אקי"ק. מ"ב שבאצילות הוי"ה פשוט, במלואו, ומלוי דמלוי: יהי רצון מלפניך שיומתקו הדינים והגבורות הקשות מעל: (פלוני בן פלוני) על ידי פלא עליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים ופשוטים שאין בו תערובת דין כלל. אמן. פדיון הוא המתקת הדינים,והוא מושיע מכל הצרות, כי עיקר הרפואה על ידי פדיון דוקא, כי "ורפא ירפא" (עם שתי התבות) מספר "פדיון נפש": (לקוטי מוהר"ן ח"ב תורה ג).

גלריה

לפניכם גלריית תמונות מזמנים שונים..

work
work
work
work
work
work
work
work

יצירת קשר

לחץ כאן לשליחת-Email

מפת הגעה אל כולל ברסלב כרמיאל


הצג מפה גדולה יותר

Copyright © 2006 Michael gez Breslev carmiel