פרשת השבוע
פרשת צו
וזאת תורת המנחה … [מגישי מנחה בצדקה] (ו’,ז’)
מעלת מצוות הצדקה הוא בלי שעור, וכל התורה וכל תקון העולמות תלוי בזה, כי הכל נברא בשביל כבודו, וכל כבודו נתגלה על ידי הצדקה, שעל ידה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון שעל ידי זה נעשה הולדה ונתגלה כבודו כמבֹאר בפנים (לקוטי מוהר”ן ב’ – סימן ע”א), ועל כן שקולה צדקה ככל התורה כלה כמאמר רבותינו ז”ל. אבל צריכין להרבות בצדקה מאֹד, ולבקש מהשם יתברך שיזכה לקיים מצוות הצדקה כראוי, שייתן הצדקה בלב שלם למען שמו יתברך באמת ושיזמין לו השם יתברך עניים הגונים לזכות בהם, כי עיקר תיקון הצדקה שיתגדל כבודו יתברך על ידי זה כנ”ל, על כן צריך לכוון בצדקתו רק בשביל כבוד השם יתברך, לא בשביל…
כי תצא למלחמה
התפילה – למעלה מהטבע. שהטבע מחייב כך וכך, והתפילה משנה הטבע. וזה דרך נס ולזה צריך אמונה שמאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו (ליקו”מ תו’ ז’) “עיקר כלי זיינו של משיח הוא התפילה” “וכל המלחמות שיעשה וכל הכבישות שיכבוש – הכל רק בכח התפילה” (תו’ ב’) וכאן שאלה מתעוררת מאליה: אם כל כך גדול כח התפילה, ובני אדם אינם פוסקים מלהתפלל, מדוע לא השתחרר עוד העולם מעבדותו ושפלותו? מדוע רבים כל כך אסוניו ופגעיו? מדוע מתגברות ומתחדשות הצרות מיום ליום ומשעה לשעה? שאלה זו ריחפה גם לפני זריחת שמשו של הנחל נובע, והוא השיב עליה!
כי “מלחמה לה’ בעמלק”, מלחמת עולם אשר רק כעבור תקופות רבות מאוד תבוא לידי גמר. כל דור ודור עושה את שלו. אבל קטן הוא כוחו לכבוש ולהתעטר בעטרת ניצחון. ארוכה היא מאוד המלחמה הנטושה על פני כל העולמות. יש לחדש מלחמה זו בכל תקופה ותקופה בתחבולות רבות ושונות, לפי שהאויב גם הוא ממציא לו תחבולות רבות ושונות חדשים לבקרים להפיל למשואות נצח את ממשלת הקדושה.
וזקוקים בני אדם לשר צבא אחד, אשר יעמוד בראש החיל הלוחם “מלחמת ה’ בעמלק”, וכל שרי הצבא, ומה גם אנשי החיל הפשוטים, עליהם להיות נכנעים למשמעת שר הצבא הכללי. דורות שאין בהם שרי צבא כלליים כאלה הולכים ונמוגים. דורות, שיש בהם שרי צבא כאלה, אבל אין שרים הקטנים במעלה נשמעים לשרי הצבא הכלליים, גם הם צר כוחם לעמוד בעת צרה. ובכל זאת אף יגיעתם, מירצם וכיסופם של הדורות ההם, אינם הולכים לאיבוד לגמרי. כל “מלחמה לה’ בעמלק” עושה סוף סוף איזה רושם.
דבר חיזוק
בן מלך מאבנים טובות מאת הרב ארז דורון שליט”א.
מעשה במלך אחד שלא היה לו בנים. חז”ל אומרים: “עיקר תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים”. (מדרש רבה בראשית ל’ ו’) כל אחד מאתנו רוצה להשאיר משהו בעולם, משהו מיוחד, בעל חשיבות, שרק הוא יכול לתת לעולם. אבל ההתחלה היא, שהוא לא יודע מהו הדבר הזה. ולכן אחת השאלות שמציקות מאד לכל מי שמחפש דרך, היא השאלה הזאת – מה העניין שלי? מה התפקיד המיוחד שלי? מה השליחות שלי?. אני לא רוצה להיות סתם עוד איזה בנאדם, אחד ממיליונים שעושה כמו כולם ואף אחד לא זוכר אותו.
התבודדות
הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא מַעֲלָה גְּדוֹלָה עֶלְיוֹנָה מִן הַכֹּל, דְּהַיְנוּ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל כָּל פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס. לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרְבֵהוּ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת.
וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בְּלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, דְּהַיְנוּ בִּמְדִינָתֵנוּ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז. כִּי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ קָשֶׁה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ. וְגַם אֵין הַלֵּב נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַדִּבּוּרִים מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּל לְדַבֵּר בְּהַלָּשׁוֹן כָּל כָּךְ, כִּי אֵין דַּרְכֵּנוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּסַפְּרִים וּמְדַבְּרִים בּוֹ קַל וְקָרוֹב יוֹתֵר לְשַׁבֵּר בּוֹ. כִּי הַלֵּב נִמְשָׁךְ וְקָרוֹב יוֹתֵר אֶל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז מֵחֲמַת שֶׁהוּא מֻרְגָּל בּוֹ. וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז יָכוֹל לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, הֵן חֲרָטָה וּתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וְהֵן בַּקָּשַׁת תַּחֲנוּנִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה בֶּאֱמֶת.
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל חָד לְפוּם דַּרְגֵּהּ. וְיִזָּהֵר מְאֹד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַתְמִיד בָּזֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם שָׁעָה מְיֻחֶדֶת כַּנַּ”ל. וּשְׁאָר כָּל הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסִּימָן הַקּוֹדֵם הַמַּתְחִיל – מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד עַיֵּן שָׁם). וְהַנְהָגָה זוֹ הִיא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד. וְהִיא דֶּרֶךְ וְעֵצָה טוֹבָה מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כִּי זֹאת הִיא עֵצָה כְּלָלִית שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל. כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אוֹ אִם הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל הַכֹּל יְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל.
אודות רבי נחמן
בראש חודש ניסן שנת תקל”ב, ירדה נשמתו של רבי נחמן מברסלב לעולם, בעיר מז’בוז’ בביתו של הבעש”ט. שם נולד להוריו הקדושים רבי שמחה בן רבי נחמן מהורדנקא תלמיד הבעש”ט, ולאימו מרת פיגא בת הצדקת אדל בתו של הבעש”ט הקדוש.
אם רבינו מרת פיגא היתה מפורסמת בצדקותה ובמדרגותיה, ממש כאחת הנביאות, עד שהיתה נקראת בפי צדיקי הדור “פיגא הנביאה”. והיתה רגילה לראות בחלום ובהקיץ, את סבה הבעש”ט וכן את יתר אבותיה הקדושים.
כבר מינקותו הפליא את כל רואיו, ברוב הקדושה והטהרה שאפפה אותו, ומסופר כי פעם אחת עוד בהיותו תינוק בעריסה, נצרכה אמו לינסוע מחוץ לעיר, ולכן הפקידה אותו בידי הרב הקדוש רבי חיים מקראסנע זיע”א תלמיד הבעש”ט. ובקשה ממנו כי …
כשרות המטבח חלק א
הלכות בשר בחלב בישול אכילה והנאה.
נאמר בתורה (שמות כג יט, לד כו. ודברים יד כא), “לא תבשל גדי בחלב אמו”. וחזרה התורה שלוש פעמים על פסוק זה, כדי ללמדנו אחד לאיסור בישול כפשוטו של מקרא, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה.
והטעם שכתבה התורה את שלושת האיסורים הנ”ל – בישול, אכילה והנאה – בלשון של בישול [‘לא תבשל’], ללמדנו שלא אסרה התורה באכילה ובהנאה אלא כשעברו תהליך של בישול, אבל…
רבי נתן שטרנהרץ, המוכר גם כרבי נתן מברסלב או רבי נתן מנמירוב, או בשמו העממי מוהרנ”ת.
אשר עליו התבטא רבנו הקדוש: “אם לא רבי נתן – לא היה נשאר ממני אפילו עלה אחד”
נולד לנפתלי הירץ, סוחר אמיד מהעיר נמירוב, וחיה לאנה. בילדותו כונה “העילוי מנמירוב”. נישא לבתו של ר’ דוד צבי אוירבך, רבה של שרהורוד. לאחר שגר שנתיים בבית חמיו, אביו ציפה שיצטרף לעסק המשפחתי. בשנת 1802 היה אמור לעבור לסניף של ברדיצ’ב, אך בגלל שבאותה שנה הגיע ר’ נחמן לברסלב הסמוכה, ושמו עבר בין חבריו של ר’ נתן. ר’ נתן עם שניים מחבריו החליטו לנסוע לצדיק. ר’ נתן מיד נקשר לרבו העתידי, הפך תלמידו הקרוב ביותר, וליווה אותו עד מותו של ר’ נחמן בעיר אומן ב-1810.
ישומי עזר לאתר
Copyright since © 2006 ברוכים הבאים לאתר ברסלב כרמיאל | אתר הבית והרדיו | Breslev carmiel website